בכל שבת, לאחר תפילת הבוקר, אנחנו מציעים קידוש טעים. רבים מחברי הקהילה שלנו מצפים לזה במשך כל השבוע כחלק מ"חוויית בית הכנסת"- באים, מתפללים, אוכלים קצת צ'ולנט, אומרים "לחיים" ומעוררים השראה ע"י דברי תורה.
ביום שישי שעבר, שאלו אותי מחברת הקייטרינג, באיזו שעה ארצה את המשלוח של הכיבוד לקידוש. המסעדה ממנה נשלח האוכל, ממוקמת לא רחוק מאיתנו, לכן, ביקשתי לקבל את האוכל בשעה 5 אחה"צ של יום שישי, על מנת שיספיקו להוריד את המשלוח, ולחזור לפני כניסת השבת. התכנון היה עובד נהדר, אילולא ידעתי על תכניותיו של נשיא ארה"ב, ברק אובמה, להגיע לאפר איסט סייד ביום שישי אחה"צ.
בשעה 5:10, המשלוח עוד לא הגיע, וכשהתקשרתי למסעדה ממנה הוזמן הקידוש, הסבירו לי שהעיכוב נובע מפקקי התנועה בעיר. מכוניות נתקעו, התנועה זחלה בעצלתיים, ואפילו הופסקה. השעון המשיך לתקתק, 5:20, 5:25, 5:30... ועדיין התנועה מתקדמת בקצב של מספר סנטימטרים לשעה. מיותר לציין, שהפכתי למעט עצבני!
בשעה 5:45, כששעת שקיעת החמה מתקרבת, זמן שבו כבר לא נוכל להכניס את האוכל לתנור, הבנתי שכנראה לא יהיה קידוש בשבת.
בשעה 5:50, חשבתי לעצמי שאם הנשיא חושב שהרפובליקנים עושים לו בעיות בקונגרס, שיחכה לראות מה קורה כשהקהילה שלנו מגלה שאין קידוש בעקבות בעיות התנועה שהוא גורם.
התנועה הייתה כל כך סבוכה, ששניים מהמתפללים הקבועים, לא הצליחו להגיע לתפילה- הם נתקעו בווסט סייד ללא אפשרות מעבר.
אז, התקשרתי לכמה מחברי הקהילה ויחד המתנו בחוץ למכונית המיוחלת. שתי דקות בדיוק לפני כניסת השבת, האוכל הגיע. הצוות שלנו מיהר להכניס את האוכל לתנור. הספקנו לסיים את המלאכה בשניה האחרונה לפני שבת.
יואו! נמנע אסון.
אנשים שואלים אותי מדי פעם, "מדוע חשוב כל כך לערוך קידוש בבית הכנסת? האם אנחנו לא מגיעים כדי להתפלל? בית הכנסת הוא מקום מפלט מהעולם החומרי- הוא לא מסעדה!"
בפרשת השבוע, יצחק מרגיש שקיצו קרב, ורוצה לברך את בנו טרם פטירתו. הוא קורא לבנו עשיו, ושולח אותו להכין לו "קידוש" או במילים אחרות "...עשה לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואוכלה בעבור תברכך נפשי בטרם אמות"
רבקה, אשתו של יצחק, יודעת שבנם יעקב, ראוי יותר לברכות. אז, היא שולחת את יעקב להתלבש בבגדי עשיו ולהטעות את אביו העיוור, שיברכו במקום לברך את אחיו.
אבל מה לגבי האוכל? רבקה שולחת את יעקב אל הצאן "וקח לי משם שני גדיי עיזים טובים ואעשה אותם מטעמים לאביך, כאשר אהב"
וזה מה שקורה. יעקב מגיש את האוכל לאביו, הם אומרים "לחיים" על יין, ובזמן שיצחק מרוצה, הוא מברך את יעקב בברכות נצחיות.
היהדות לא מזלזלת בעולם הפיזי. היהדות מלמדת אותנו להשתמש בענייני החולין למטרות קדושות, ובכך להעלות אותם וליצור ע"י כך מקום להשכנת האלוקים בעולמו.
זו הסיבה לכך שיהודים נהנים מקידושים במשך דורות ארוכים. קידוש הוא כלי- אנחנו אוכלים, שותים, וחשים אחדות, שגורמת לנו להיות פתוחים יותר לתורה.
היכולת הזו- להשתמש בפיזי על מנת לעורר את הרוחניות שבנו, היתה חלק מברכת יצחק ליעקב, וזו הסיבה לכך שיצחק ביקש לאכול בשר לפני נתינת הברכות.
בואו נהנה כולנו מאכילת צ'ולנט טעים בשבת זו, ונאחל מכל הלב "לחיים!"