Printed fromChabadIC.com
ב"ה

Hebrew Blog

(בואו לשחק " נוקאאוט" (ברצינות

GmRx7818484.gif

  

בואו לשחק " נוקאאוט" (ברצינות)

שחקנים יקרים של משחק ה"נוקאאוט",

וואו! הרגע קראתי עליכם בחדשות CBS ואני מוקסם. כפי שאני מבין, הכללים של "נוק אאוט " הם כדלקמן :

1.       קבוצה של בני נוער מסתובבת ברחובות .

2.       אחד מבני הנוער מחליט להוכיח את כוחו .

3.      בן הנוער בוחר עובר אורח תמים להיות הקורבן שלו.

4.      בן העשרה שולח אגרוף בשיא הכוח לעברו, בתקווה להפיל אותו או אותה לגמרי במכה אחת .

5.      לפעמים, חבר נוסף בקבוצה מתעד את האירוע ומפרסם סרטון של "ההישג " באינטרנט כדי לשולחו ו"לחגוג".

6.      כעת, הצעיר הוכיח את כוחו . הידד!

איזה כיף! הייתי שמח לשחק במשחק הזה. למעשה, הייתי מאוד ממליץ לכל הקהילה שלי להצטרף גם כן.

ובכן, עם כמה שיפורים, כמובן. תן/ תני לי ללמד אותך איך משחקים את המשחק הזה באמת.

החלוץ של ה"נוקאאוט" האמיתי, היה יוסף, לפני כמה אלפי שנים. קראנו על כך בפרשת השבוע.

יוסף היה בן 28, והיה בכלא במשך 10 שנים, על פשע שלא ביצע. אנחנו רק יכולים לדמיין את יוסף מרגיש מיואש וחסר אונים. גבר צעיר, בשיא פריחתו , נעול בכלא בגלל האשמות שווא .

יום אחד, מצטרפים אליו חבר'ה - האופה ושר המשקים של פרעה הצטרפו אליו בכלא, והם נראים ממש אומללים. היה יכול להיות קל כל כך ליוסף לחשוב, "הם כועסים? הם הרגע הגיעו לכאן! אם למישהו יש זכות לאומללות כאן זה אני. "

אך במקום זאת, הוא לוקח על עצמו תפקיד לעודד אותם . וזה השלב בו משחק ה"נוקאאוט " החל למעשה. עם מכה חזקה אחת- מכה של חסד, הוא הראה לאופה ולשר המשקים שבאמת אכפת לו מהם. ללא קשר למצבו הוא, הוא ניגש אליהם ושאל אותם, "בוקר טוב , למה אתם עצובים כל כך? מה קרה?" התעניינות קטנה זו הייתה כל כך אמיתית ומכל הלב , זה היה מספיק כדי להפיל אותם לגמרי מרגליהם. הם הרגישו שלמישהו אכפת מהם .

בסופו של דבר, מעשה פשוט זה של דאגה לזר, הוביל למהפך מוחלט בחייו של יוסף. שנתיים לאחר מכן, יוסף פירש את חלומו של פרעה ונעשה סגנו של האדם החזק ביותר בעולם! הכל בגלל שהוא שיחק "נוק אאוט ".

אז זה בסדר להתמקד בזרים תמימים, לא עם אלימות מכוערת, אלא עם טוב לב בלתי מוגבל. בעצם, בואו נעשה מאמץ מרוכז כדי להגשים זאת.

מצא זר והפל אותו מרגליו עם טוב הלב שלך. תפתיע אותו. עזור לו בדרך בלתי צפויה. (ואז שוב, בניו יורק רוב החסד הוא לא צפוי!) טאטא אותם מהרגליים שלו עם טוב הלב שלך.

זה יכול להיות חיוך חם שמישהו זקוק לו נואשות כדי לשרוד את היום. זה יכול להיות עזרה למישהו לשאת את המצרכים שלו הביתה. זה יכול להיות קניית ארוחת בוקר חמה לאדם חסר הבית שאתה רואה בדרכך לעבודה בכל יום. האפשרויות הן אינסופיות. כאשר אנחנו שומרים את העיניים שלנו פתוחות ומחפשים אותן, אנחנו מוצאים אותן בוהות לנו ישר בפרצוף בכל פינה.

אה, וזה בסדר להסריט את מעשי החסד שלך ולשתף אותם עם החברים. יש לקוות, שזה יעורר אותם להצטרף למשחק "נוקאאוט החסד" גם.

בשבוע הבא נחגוג את חג החנוכה ואת חג ההודיה, שמגיעים השנה בחפיפה, לראשונה מאז 1918- תופעה נדירה. 

הנס של חג החנוכה, ארע במאה ה -2 לפנה"ס, כאשר קבוצה קטנה של יהודים - המכבים, ניצחה את הצבא החמוש, החזק והמאומן של המלך אנטיוכוס הרביעי. חנוכה מציין את נצחון האור על החושך; נצחון הטוהר על הטומאה. חג ההודיה הוא חג אמריקאי בו מודים לאלוקים על הארץ הנהדרת שלנו ועל כל מה שהוא עושה עבורנו. 

בואו לחגוג " Thanksgivukkah " על ידי משחק "נוק אאוט" בדרך שנכון לשחק בו, עם מכות של אהבה, טוב לב, אכפתיות, דאגה ותמיכה. ואנו מזמינים את העולם כולו להצטרף אלינו למשחק.

תארו לעצמכם עד כמה עוצמתי זה יכול להיות ! 

שלכם מכל הלב-

הרב אוריאל ויגלר

מרכז חב"ד ישראל באפר איסט סייד

אתה מקבל ביטוח בקווינס

Ujgf7801003.jpg

השעה 20:00, בערב שלפני הדינר השנתי החגיגי שלנו.

חודשים על גבי חודשים של תכנון ועבודה קשה הושקעו באירוע זה, כדי להבטיח שזו תהיה חגיגה נהדרת.

השנה, אנחנו מציינים 7 שנים למרכז חב"ד הישראלי.

כצפוי, הלילה שלפני, הוא הזמן העמוס ביותר. סידורים של הרגע האחרון דורשים טיפול, מערכות הסאונד והתאורה עוברים בדיקות התאמה, והחשש הגדול ביותר של מפיקי אירועים הוא סידורי הישיבה של המוזמנים.

אך לתדהמתי, אף פעם לא הרגשת מוכן יותר.

ידידי הטוב, יוסף סוקול, מתקשר אלי. הרמתי את שפופרת הטלפון והתחלתי לשוחח איתו. חשתי את הפתעתו מכך שיש לי זמן לדבר איתו, ושאלתי אותו- "אתה יודע היכן אני נמצא כעת?" והוא עונה "אין לי ספק שאתה בקווינס עכשיו, מקבל ביטוח עבור הדינר."

זה בהחלט מה שעשיתי. בשעה 20:00, יצאתי בחיפזון ממשרדי לכיוון ה"אוהל", מקום מנוחתו של הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מענדל שניאורסון, זכרונו לברכה. אני מבקש ברכה ומתפלל על הצלחת הערב, שהאירוע יהיה מוצלח מאד. משום שלמרות התכנונים המדוייקים, בסופו של דבר, ההצלחה מגיעה מאת ה', וממנו בלבד.

--------

בפרשת השבוע, יעקב מוצא את עצמו במלכוד. הוא עומד לפגוש את אויבו המושבע, עשיו, אחיו התאום המנוכר. עשיו שונא את יעקב בשנאה ארסית, והוא מתקדם לעברו עם צבא ענק, במטרה להרוג את יעקב ומשפחתו.

בתחילה, יעקב מכין את עצמו פיזית. הוא שולח אל עשיו מתנות נדיבות בנסותו לרכך את לבו של עשיו, ואולי גם להדוף אותו. אחר כך הוא מארגן את משפחתו באופן הבטוח ביותר ומתכונן למלחמה.

אבל גם כשהכל כבר מוכן, נותר לו עוד דבר אחד לעשות. יעקב עוצר ומתפלל. הוא יודע שהצלחת כל משימה שהיא, כל מלחמה, כל תפקיד, תלוי באלוקים. ובסופו של דבר, הוא מצליח.

דרך התנהגותו, יעקב מלמד אותנו שיעור רב ערך.

לא משנה במה אנו עוסקים, איזו יוזמה חדשה אנחנו משיקים, עם אלו מהמורות אנחנו מתמודדים בדרך, לאחר שהשקענו את מיטב כוחותינו, אסור לנו לשכוח להתפלל. זה חיוני.

יש לך סגירה בבוקר? דיון קרוב בבית משפט? מנסה לקנות בית חדש או מכונית? מתחיל בעבודה חדשה? מתכוננים לתינוק חדש? עשו כל שבכוחכם על מנת להתכונן, אבל אז, תתפללו.

בעזרת השם, הדינר שלנו יצליח מאד, ויעזור למרכז חב"ד שלנו להתחיל את שנתו השמינית בנימה חיובית מופלאה.

 

חייו של רב

559780_675665765790990_1566253340_n.jpgאחד מתלמידי האדמו"ר הזקן (הרבי הראשון של חב"ד) העביר פעם קרוב לחצי שעה בתלונות לרבו על קשיי חייו ועל הדברים שלהערכתו חסרים לו בחיים. "אני צריך כסף לשלם את השכירות, כסף לחתן את בנותיי, כסף עבור בגדים לאשתי..." וזה רק קצה הקרחון של רשימת התלונות שהשמיע בדמעות שליש.

הרבי הסתכל עליו בחדות ואמר "כבר חצי שעה שאתה בוכה לגבי הצרכים שלך, אך לא ציינת אפילו פעם אחת לשם מה צריכים אותך!"

כרב, אני מוצא את עצמי, לא פעם, בצד המקבל של הצרכים והתלונות של אנשים.

"ראביי, אני זקוק לחתימה על מסמך, תוכל לעזור לי?" (מאדם שלא הגיב לאף טקסט, שיחה או אימייל ממני, כבר שנים)

"ראביי, אין שתיה מוגזת בקידוש היום, למה אין שתיה מוגזת?" (למרות שהסעודה היתה מעולה, הוכנה ע"י קייטרינג משובח וכללה סלטים וצ'ולנט ובשר...)

"ראביי, הצ'ולנט מתובל מדי, הצ'ולנט חסר טעם. ראביי, איפה הסלטים?"

כאלה הם חייו של רב. אפילו משה רבינו נאבק בתור מנהיג, כאשר עם ישראל התלונן על כל תנועה שלו.

וזו עבודה קשה. היא לא מתחילה ב-9:00 ומסתיימת ב-17:00, על רב להיות זמין 24/7 עבור ייעוץ, קבורה, חופות, גירושים, בריתות, בר מצוה, שיעורי תורה ותפילות בבית הכנסת... שלא לדבר על גיוס כספים ואיזון התקציב כולו!

אבל השבוע, זכרתי למה אני עושה את מה שאני עושה ועל מה כל הענין.

בכינוס השנתי של חב"ד בברוקלין, מצאתי את עצמי בין 5000 רבנים של חב"ד מכל קצוות העולם. היו לנו נציגים מאזארביג'אן, קפריסין, גואטמאלה, לאוס, סלובקיה, טוניסיה ומעשרות מדינות נוספות, וזה חוץ מ- 47 ארצות הברית של אמריקה.

הכינוס מגיע לשיאו בבאנקט מפואר בו משתתפים כל 5000 הרבנם וחלק מתומכיהם בערב של אחדות והשראה. בשולחן שלי בלבד, היו רבנים מתאילנד, קליפורניה, פלורידה, ישראל וברזיל.

גולת הכותרת של  הבאנקט הוא המסדר, ה"ראל קול", במהלכו הרב משה קוטלארסקי, מנהל כינוס שליחי חב"ד העולמי וסגן יו"ר המרכז לענייני חינוך, הזרוע החינוכית של חב"ד ליובאוויטש, מפרט את כל המדינות המיוצגות באולם, וכולם יחד פורצים בריקוד ספונטני.

בזמן שרקדתי עם 5000 בני דורי, הגיע הרגע בו שכחתי את עצמי. השתלבתי בריקודים תוך שאני מאבד את עצמי ולא שם לב לסובב אותי. פתאום הבנתי, זה לא אני, או הצרכים שלי, זה קשור למה שאני יכול לתת לאחרים, במה שאני יכול לתרום לחברה ולא במה שאני יכול לקבל ממנה.

שם, באולם ההוא יחד עם עוד 5000 רבנים, שכולם מסורים לאותה מטרה כמוני- הפצת אור התורה והמצוות ומילוי העולם בשמחה ותשוקה ליהדות- הבנתי שלא הייתי מחליף את חיי עבור שום דבר אחר בעולם. שום דבר. אני שליח של הרבי, רבי מנחם מענדל שניאורסון.

ואולי זהו מסר לכולנו. במקום להתמקדבצרכים וברצונות האישיים שלנו, בואו ננסה להתמקד במה שאנו יכולים  לעשות עבור הזולת. אין ספק, שעם הניסיון, זה ייהפך כבר להיות טבע שני.

Looking for older posts? See the sidebar for the Archive.