Printed fromChabadIC.com
ב"ה

Hebrew Blog

"היי, אתה לא יכול לדעת!"

lottery_number_balls_CB055777.jpgהשבוע קניתי כרטיס להגרלת המגה מיליון- השניה בגודלה בהיסטוריה של ארה"ב : 684 מיליון דולרים!

 לרגע , תפסתי את עצמי חולם על מה הייתי עושה עם הכסף. חשבתי על הבניין החדש אותו ארכוש עבור מרכז חב"ד שלנו, חשבתי על גן הילדים שלנו, על בית הכנסת, על התכנית לפצועי צה"ל ועל כל הדרכים לשיפור ולהרחבת הקהילה שלנו. עדיין היו לי כמה מאות מליונים מיותרים!

 לאחר שבדקתי את המספרים הזוכים מול הכרטיס שלי, שקעתי בחזרה אל המציאות ...

 מה הם הסיכויים של כל אחד ממשתתפי ההגרלה לזכות בלוטו? מסתבר שזה משהו כמו 1 ל- 259 מיליון . אז מה יכול להסביר את העובדה שמאות מיליוני אנשים קונים כרטיסים? בשלב מסוים השבוע, נמכרו בכל דקה 25,000 כרטיסים בקליפורניה.

 במונחים מתמטיים, יש סיכוי  של % 0.000000003863  לזכות בלוטו, ובכל זאת, אנחנו קונים כרטיסים. עשרות אנשים בקהילה שלנו סמסו לי השבוע, "ראביי, אם אני מנצח, מרכז חב"ד שלנו בטוח מקבל בניין!" כל מי שמשתתף בהגרלת הלוטו נהנה ממחשבות של זכייה, למרות הסיכויים הכמעט בלתי אפשריים.

 למה? זה פשוט. המוטו של ההגרלה הוא "היי, אתה אף פעם לא יכול לדעת!" זה בדיוק כמו האמרה - "מישהו צריך לנצח, זה יכול לקרות גם לי" - שמניעה אנשים לקנות את הכרטיסים בכמויות אדירות.

 למעשה, יש סיכוי גבוה יותר שתוולד בעולם רביעייה זהה או שאתה הוא זה שייבחר כנשיא ארצות הברית מאשר הסיכוי שלך לזכות בלוטו!

 *****

 בפרשת השבוע, אנו קוראים על העבדות היהודית במצרים. כאשר הקב"ה שלח את משה לומר ליהודים שהוא גואל אותם, משה התנגד, "הם לא יאמינו לי."

 והוא צדק. לא היה להם סיכוי, והמנטליות של העבדות הייתה מושרשת בהם. הם לא הכירו חיים אחרים. האומה הייתה בעבדות במשך למעלה ממאתיים שנה. הוריהם וסביהם היו עבדים לפניהם. החיים היחידים שהם הכירו, החיים היחידים אותם יכלו לדמיין, היו חיים של עבדות ועינויים.

 לא קם אחד שהצליח להמלט משלטונו של פרעה. הוא שלט בכח הזרוע. היה סיכוי כמעט וודאי של 0% לצאת לחפשי.

 אבל הקב"ה אמר למשה "זו אומה של מאמינים".

 ואכן , אחד מ 13 עקרונות האמונה שלנו הוא, "אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא"

 בעצם, מה הסיכויים לבואו של משיח? מהו הסיכוי למצוא תרופה לאיידס, למלריה ולסרטן? מהי הסבירות לפתרון הסכסוך הערבי/ ישראלי?  כנראה שהסיכויים הם אפילו פחות מ -0%. ובכל זאת, בכל יום, יום אחרי יום, אנו מתפללים שיבוא המשיח וחולמים על החברה האוטופית שתיווצר בעקבות ביאתו.

 אז אם המשיח הוא הפרס הגדול, איך אנחנו קונים כרטיס?

 זו השקעה קטנה, בדיוק כמו כרטיס הלוטו של ה- 1$.

 הרמב"ם אומר לנו לראות את העולם כמו מאוזניים מאוזנים. צד אחד מחזיק במעשים הטובים הקולקטיביים שעשינו והצד השני את כל מעללינו השליליים. כל אחד מאיתנו יכול להטות את המאזניים עם מעשה טוב אחד, מה שיוביל להגעתו של המשיח ולעידן של השלום העולמי.

 מהם הסיכויים שהמצווה שלי תהיה זו שתכריע? כמעט אפסי. אבל, "היי , אתה לא יכול לדעת!"

 ומכיוון שאנחנו אף פעם לא יכולים לדעת , אנחנו מוכרחים להמשיך לשחק בלוטו. לעשות מעשה טוב היום. כל דבר נחשב. שים מזוזה בפתח הבית. התפלל. תאכיל אדם חסר בית. ערוך ביקור אצל אדם חולה. כל מעשה בודד הוא בפוטנציאל- הכרטיס הזוכה.

"היי, אתה לא יכול לדעת!" היום עשוי להיות היום.

מורשתו של נלסון מנדלה

יוהנסבורג, דרום אפריקהNelson-Mandela_380.jpg .

היה זה הלילה האחרון של חנוכה , ה- 26 בדצמבר  1992.

הדלקנו את נר החנוכה האחרון ואבא שלי לקח אותי לשדה התעופה. במהלך הנסיעה הוא אמר לי  "תזכור תמיד שבנר ה- 8 של חנוכה עזבת את דרום אפריקה כדי להתחיל בחיים חדשים בישראל". זה היה הלילה שהיגרתי מדרום אפריקה.

הייתי הראשון מהמשפחה שלנו להגר. התכנית הייתה ששאר בני המשפחה יצטרפו תוך זמן קצר. רק ארבעה שבועות קודם לכן אמא שלי הותקפה באכזריות בבית שלנו בשבת בבוקר. ההורים שלי החליטו שמספיק ודי, שכולנו עוזבים את המדינה.

להורים שלי , זה היה דז'ה וו . תראו, אני נולדתי בבולוואיו, רודזיה, ב 1978. באותו הזמן, איאן סמית היה הנשיא של רודזיה והשלטון הלבן במדינה זו, הגובלת בדרום אפריקה, עמד להעלם.

למעשה, בשנה שלאחר מכן, היה לרודזיה נשיא חדש, גבר שחור בשם אבל מיזורווה ,ושם המדינה שונה לזימבבואה . זמן קצר לאחר מכן, בשנת 1980, רוברט מוגאבה עלה לשלטון ושלטונו הידוע לשמצה נמשך עד עצם היום הזה.

אבי, הרב של בולוואיו, נמלט מרודזיה בסוף 1978 יחד עם רובם של היהודים במדינה, בשל אי השקט וחוסר היציבות. למרבה הצער, זימבבואה לא התאוששה ו"אסם התבואה של אפריקה" התפורר בהדרגה. (מעניין שאני הרב החב"די היחיד בעולם, כיום, שנולד ברודזיה!)

בשלב זה, הוצעה לאבא שלי ההזדמנות לשרת את הקהילה היהודית בניו זילנד או בדרום אפריקה. הוא שאל את הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל ,והרבי אמר לו לנסוע לדרום אפריקה. אז, אחי ואני גדלנו בדרום אפריקה, מדינה שבאופן טרגדי, אימצה מדיניות של אפליה גזענית כלפי האזרחים השחורים שלה,  אבל היה מקום מפלט של בטיחות וביטחון ליהודים שבה.

אני זוכר בבהירות את מדינת האפרטהייד של שנות ה-80. אני זוכר את האוטובוסים הציבוריים מסומנים, " ללבנים בלבד." אני זוכר את המודעות בפארק האומרות, "ללבנים בלבד". אני אפילו זוכר את השלטים הגדולים מחוץ לשירותים ציבוריים שהכריזו "ללבנים בלבד".

ואז, בשנת 1990, נלסון מנדלה שוחרר מהכלא . דרום אפריקה יוצאת לדרך חדשה תחת הנהגתו בהשראה של וילם דה קלרק. העיתונים המקומיים תיארו את החשש שהיה ללבנים ולשחורים כאחד. שאלה אחת על שפתי כולם, "מה יהיה?"

ציפינו לפיגועים, למלחמת אזרחים, למרחץ דמים! העיתונים המקומיים ניבאו אותם. מפלגת האפריקאנס לעולם לא תאפשר לשחורים להשתלט בצורה חלקה כל כך, דאגנו. האם דרום אפריקה תהיה עכשיו כמו רודזיה שמעבר לגבול?

דז'ה וו

וכך, עזבתי את דרום אפריקה ביום ה-26 בדצמבר 1992.

אבל אז נלסון מנדלה עלה לשלטון כמנהיג הראשון שנבחר באופן דמוקרטי במדינה.

בכל התקופה הזו של דאגה וחשש, היה קול חזק אחד שהרגיע באופן עקבי את יהדות דרום אפריקה שלא היה ממה לפחד, שהכל יהיה בסדר. הרבי מליובאוויטש היה נחוש בדעתו . הוא סיפר לאנשים רבים, כולל לאבא שלי, שדרום אפריקה תהיה מקום טוב לקהילה היהודית, עד לבואו של המשיח .

 ואכן, נלסון מנדלה זכה להיות הצינור לברכתו של הרבי. מנדלה הוביל באורח פלאי את דרום אפריקה דרך שינוי בלתי אפשרי, ולמרות כל נביאי הזעם ,"לאום הקשת " נולד ברוח של שלום ופיוס. שפיכות הדמים והחורבן הצפויים לא התרחשו - בדיוק כפי שחזה הרבי .

אני חושב שאנחנו, הדרום אפריקאים, באמת הבנו שחווינו נס מודרני, כאשר, במהלך גמר גביע העולם של הרוגבי ב-1995 בהשתתפות דרום אפריקה, 100,000 אנשים קראו במקהלה "נלסון, נלסון!", כשהוא הופיע על המגרש להעניק את הגביע לקפטן הדרום אפריקאי.  הספרינגבוקס (נבחרת איחוד הרוגבי הלאומי של דרום אפריקה) היו יקרים ללבם של האפריקנים הלבנים של דרום אפריקה ושנואים על ידי הרוב השחור במדינה. על ידי ענידת הסמל שלהם ולבישת המדים של הספרינגבוקס, מנדלה איחד אומה שבורה, שניזוקה קשות על ידי גזענות ושנאה. אני זוכר את היום הזה היטב.

מנדלה סבל מאד בידיו של משטר האפרטהייד. הוא לא הורשה להשתתף בהלוויה של אמא שלו. הגבילו את גישתו להלוויה של בנו שנהרג בתאונת דרכים. עם זאת, ייאמר לזכותו, הוא מעולם לא נקם. הוא חיבק את כל הדרום האפריקאים , ללא קשר לגזע או לשייכות, ברוח של שלום, הבנה וסליחה. זה אחד מהשיעורים שאנחנו יכולים ללמוד מאדם ענק זה.

עברתי בחזרה לדרום אפריקה שלושה חודשים בלבד אחרי שעזבתי אותה. עם הזמן, אמא שלי הסכימה להרגע מההתקף הטראומטי שעברה וההורים שלי החליטו להמשיך לחיות שם .

 אני אוהב את דרום אפריקה. ההורים שלי עדיין גרים שם עד היום, וכך גם חלק מהאחים והאחיות שלי. אנשים רבים רואים את ההורים שלי כמטורפים שהסכימו לחיות שם אחרי חוויה קשה כזו. אבל הרבי נתן ליהודי דרום אפריקה, ברכה ייחודית ביותר- שזה יהיה מקום טוב ליהודים עד לבוא המשיח ומנדלה שימש כזרז שהביא את הברכה אל הפועל. מאדיבה (כינוי כבוד למנדלה) היה הקטליזטור!

 תודה לך, נלסון מנדלה.

 תנוח בשלום. 

מפוחדים מעוגי!

ksvl7859441.jpgהמילה SELFIE  נבחרה כמילת השנה ע"י מילון אוקספורד. אובססיית הSELFIE  הגיעה לשפל חדש כאשר אישה צילמה את עצמה בסלולרי, וברקע נחשף אדם שאיים לקפוץ אל מותו מגשר קינגסטון.

בתגובה לכך, הרחוב ה-92, יחד עם ארגון האו"ם, יזם קמפיין בשם Giving Tuesday #  שמטרתו  לעודד אנשים להפסיק להיות כל כך עסוקים בעצמם ולהתחיל לחשוב על אחרים.

 GivingTuesday# היא תזכורת לכך , בתקופה זו של השנה, כאשר אנחנו עסוקים בקניית מתנות לחגים , אנחנו צריכים לתרום זמן וכסף גם לחלק מהארגונים ללא כוונת רווח , שמביאים כל כך הרבה טוב לעולם.

השבוע חגגנו את המסיבה השנתית של חנוכה במרכז חב"ד הישראלי , והיו לנו עוגיות בשפע.  בנינו חנוכיית ענק מעוגיות מאפה ידי הילדים מגן "אלף בית". וכדי להפוך את חווית העוגיות אפילו יותר מרגשת , הייתה לנו מפלצת עוגיות- עוגי!  חברי הטוב, מאתיו  סטוק, לבש תחפושת של מפלצת העוגיות- עוגי,  וניתנה הזדמנות לכל הילדים להצטלם אתו. לילדים, היה זה החלק המרגש ביותר של המסיבה.

אבל עבור בן השנתיים שלי, זלמן, הייתה זו חוויה לא מרגשת במיוחד-  הוא היה מבועת! מעולם לא ראיתי אותו פוחד כל כך. ברגע שהוא הסתכל על מפלצת העוגיות, הוא התחיל לרעוד. מספר ילדים נוספים פחדו גם כן. גם כאשר מאתיו הרים את התחפושת כדי  שזלמן ושאר הילדים יכלו לראות שזה אכן הוא שהתחפש, זה לא עזר. הילדים לא היו מסוגלים לראות מעבר לתחפושת.

בפרשת השבוע אנו קוראים על יוסף ואחיו. כאשר האחים הביטו ביוסף , הם ראו משנה למלך מצרי. הם לא היו מסוגלים להכיר בכך שמתחת לבגדים והשלטון, הוא היה אחיהם האובד.                לבסוף, כאשר יוסף חשף את עצמו , הם היו כל כך המומים ונבוכים (על מכירתו לעבדות 22 שנה קודם לכן) הם לא יכלו להגיב.

חכמינו מלמדים אותנו כי ההלם והמבוכה אותו הרגישו האחים, ירגיש כל אחד מאתנו כאשר נעמוד מול בית הדין של מעלה, לאחר 120שנות חיינו בעולם.

אנחנו רואים שהגוף שלנו הוא רק תחפושת המסווה את נשמותינו.

על פני השטח, כולנו  SELFIES . אנחנו חושבים על עצמנו ודואגים לרווחתנו.

אבל זו רק תחפושת. כאשר אנו חופרים רחוק יותר לעומק, אנו מגלים את הUN SELFIE  הנשמה- מהות בלתי אנוכית לחלוטין. הנשמה היא חלק מהאין סוף, ודואגת מאד לרוחניות ולאלוקות.

אז, בואו נקפוץ אל תוך טרנד ה UN SELFIE. כל שעלינו לעשות הוא לקלף מעלינו שכבה אחר שכבה עד שנחשוף את ה UNSELFIE  הפנימי של נשמתנו.

ואז, כאשר יגיע זמננו להתייצב בפני בית הדין של מעלה, לא נחוש בושה מפני מעשים לא טובים בחיינו. תהיה לנו ערימה של מקרי UNSELFIE  להציג- כל המעשים נטולי האנוכיות שביצענו מאז ומעולם.

Looking for older posts? See the sidebar for the Archive.