Printed fromChabadIC.com
ב"ה

Hebrew Blog

אני רוצה משפחה כמו שלך!

 

lewfamily.JPGסבה של אשתי, רבי זלמן ג'פי, שהיה קרוב מאוד לרבי מלובביץ', חגג בשנת-1989 חמישים שנות נישואין. הרבי אמר לו ש"נישואי זהב" יהיו ל"הזדמנות זהב" להפגש יחד עם כל משפחתו.

בהילוך מהיר קדימה, 24 שנים מאז אותו סוף השבוע של ה-22 ביוני, 2013 חמי וחמותי, רבי שמואל והינדי לאו, חגגו את 50 שנות הנישואין שלהם. הם גם ביקשו לנצל את לההזדמנות להפגש יחד עם כל המשפחה,  משהו לא פשוט בהתחשב בעובדה שיש להם 15 ילדים, וקרוב ל-150 נכדים, ואפילו נינים, כולם מפוזרים ברחבי ארצות הברית ובריטניה!

כדי לתכנן את סוף השבוע, הקמנו קבוצה בגוגל כדי שכולם יוכלו לתרום, להשתתף ולעזור לתכנן כל פרט קטן. בנוסף, יש לנו גם קבוצה בווטס-אפ שם אנחנו מחליפים אלפי הודעות בכל יום – ממש ככה!  התכנון התחיל חודשים קודם לאירוע, ואימילים נשלחו וחזרו כש-15 אחים (לא פחות!) ניסו לתאם. כל 15 האחים הם רבנים בקהילה שלהם ובבתי הכנסיות שלהם, או אחיות שנשואות לרבנים, ולעזוב לחופש של סוף שבוע זה דבר לא פשוט.

אבל בסוף, הכל הסתדר ונפגשנו כולנו במלון סמרסט בניו ג'רזי לסוף השבוע. לשבת בארוחת שבת עם 150 בני משפחה קרובים היה מרגש מאוד. כולנו יחד עשינו קידוש ושרנו מיזמורי שבת יחד. סיפרנו סיפורים חסידיים, צחקנו רבות והעלנו זכרונות מההיסטוריה המשותפת שלנו. תחושת האחדות שקרבה בינינו הייתה מלאת עוצמה.

בארוחת השבת, חמי סיפר לנו על האתגר שחווה הצלם שהזמין לחתונת בנו ה-14. איך לכלול את כל הילדים, הנכדים ואת הנינים לתוך תמונה משפחתית אחת? זה יהיה צילום מרוחק כל כך! הצלם הציע שהמשפחה תתאגד הרבה לפני הטקס, כדי שיהיה כמה זמן שצריך כדי להשיג תמונה טובה, ומאוחר יותר הוא יוסיף את החתן והכלה בפוטושופ. אבל חמי התעקש שהתמונה תצולם כנהוג, עם כל המשפחה, לאחר טקס החופה.

באופן מפתיע ויוצא דופן, אחרי כרבע שעה, הצלחנו לשלב את כולם בתמונה! מאוחר יותר באותו הערב, הצלם אמר לחמי עד כמה התרשם ממשפחתו וביקש ממנו שיברכך אותו שיהיה לו גם כן משפחה כזאת. חמי החל לברך אותו שתהיה לו משפחה כפולה בגודלה, אבל הצלם הפסיק אותו. "אני לא התכוונתי לכמות," הוא אמר, "התכוונתי לאיכות. הקרבה והאהבה שיש ביניהם – זה מה שאני רוצה שיהיה לילדי."

"שלושת השבועות" החלו לפני כמה ימים – תקופת האבל השנתי בה אנחנו מתאבלים על חורבן בית המקדש הראשון והשני ועל הגלות המתמשכת. בתקופה זאת אנחנו לא מסתפרים, לא קונים בגדים חדשים, לא חוגגים חתונות או מקשיבים למוזיקה – על פי כל חוקי האבל.

חכמינו מסבירים כי בית המקדש הוחרב בגלל שינאת חינם – שנאה ללא בסיס. התלמוד מספר לנו שכדי לבנות מחדש את בית המקדש השלישי ולזכות בגאולה עלינו להגדיל את האהבה האחד אל השני. המקדש נחרב בגלל שנאת חינם; אהבה ללא תנאים תביא לתקומת המקדש.

האהבה מתחילה בבית. לעיתים זה קל; לעיתים זה קשה. אבל ברוח "שלושה שבועות", באו כולנו נעשה מאמץ וננסה להגיע לאחים שלנו, הורים בני דודים, דודים, דודות וכו'. בצורה כנה ואדיבה.

הבה נתקשר לשכן, חבר, או למישהו מהמשפחה בלי סיבה כלשהי. נציע לעזור במשהו, לתת טרמפ למישהו, או לעזור בכל דרך שהיא. שאנחנו מרבים באהבה ובאדיבות, שהיא חזקה יותר מכל דבר אחר בעולם, ויכולה להביא לעולם טוב יותר ולגאולה הסופית.  

למה אף אחד לא מקשיב לעצות שלי?

בעודי סובל מכאב גרון בשבוע שעבר, ניסיתי לטפל בעצמי עם תה, דבש, שתייה מרובה והמון שעות מנוחה. לאחר כמה ימים, כשדלקת הגרון שלי לא החלימה, קבעתי לי תור לרופא, משהו שלא עשיתי כבר שנים

לאחר שבדק הרופא את האוזניים שלי ואת הגרון, הוא נתן לי מרשם לפניצילין. בצייתנות, לקחתי את המרשם לבית המרקחת קניתי את התרופה והתחלתי לקחת אותה מיד. לאחר 48 שעות הרגשתי הרבה יותר טוב.

למחרת הייתה לי פגישה עם זוג שבא להתייעץ איתי בנוגע לאיזשהו משבר וימים לא פשוטים שעוברים עליהם. לאחר שהקשבתי להם, המלצתי להם לאמץ ולשמור את דיני הטהרה של המשפחה היהודית. הבעל והאישה שניהם שללו את עצתי על הסף, לא לפני שהסבירו לי כי לא יתכן מצב בו בביתם יקפידו על חוקי טהרה.

המהירות והמידיות בהן דחו בני הזוג את הצעתי גרמו לי לחשוב.

הרוב הגדול של האנשים סומכים על הרופא שלהם בלי הסתייגות. רובם לעולם לא יטילו ספק כנה בעצת הרופא שלהם והמרשם שנתן. הם יודעים כי רופאים עוברים שנים של לימודים קפדניים וסטאז' ארוך כדי ללמוד איך להתמודד עם בעיות פיזיולוגיות שונות. כשהרופא שלח אותי לקנות פנצילין, לא חשבתי אפילו לומר לו "לא תודה." אחרי הכל הוא רופא מומחה!

אבל גם אני מומחה. מומחה לדת. השקעתי את כל חיי בלימוד תורה. למדתי בבתי הספר הגבוהים ביותר לחינוך יהודי 15 שנים וקיבלתי את "המאסטר" שלי (ההסמכה שלי לרבנות) מה"ארוורד" של עולם התורה. אז למה אנשים כל כך מהססים לקבל את העצה הדתית והרוחנית שלי?

זה קורה כל הזמן. לעיתים אני מציע לאדם להדליק נרות של שבת, פעמים אחרות אני ממליץ על מנה טובה של צדקה או הנחת תפילן על בסיס יומי. אבל קורה לעיתים קרובות שאנשים מסרבים אפילו לקחת בחשבון את ההמלצות שלי.

במסע שלי להבין את פשר העניין, נזכרתי בסיפור על אדם שלבתו היחידה התפתחה ציסטה גדולה ומסוכנת בבטן. הרופאים דיברו על להסיר את זה דרך ניתוח, והזהירו את החולה ואת אביה שההליך לא פשוט ויתכן ולא יצליח.

האב המודאג נסע לניו יורק להתייעץ עם הרבי מילובביץ'. הרבי המליץ לדחות את הניתוח לכמה חודשים עד לחודש אדר העברי. הרבי הרגיש שחודש אדר – אשר קשור באופן הדוק לשמחה ואושר – ישפיע בצורה חיובית על סיכוייה של האישה הצעירה לניתוח מוצלח והחלמה מהירה.

האיש הסכים.

אז הרבי המליץ לו להוציא את בתו מבית הספר הציבורי ולרשום אותה לבית ספר יהודי. האיש הודה לרבי אבל הסביר כי בתו מאושרת בבית הספר בו היא לומדת, וכי אינו רוצה להחליף לה בית ספר.

על כך ענה הרבי: "אתה מממש את העצה הרפואית שלי על אף שאיני רופא, אבל כשזה נוגע לחינוך – שבזה אני מומחה – אתה אפילו לא חושב להקשיב לי?"

חשבתי שוב, והגעתי למסקנה שזה הרבה יותר קל לרב האנשים להאמין במשהו מוחשי. זה קשה מאוד עד בלתי אפשרי לתפוס איך משהו רוחני יכול לספק עזרה פיזית. קל יותר להבין שכדורים ותרופות ירפאו  מחלה, מלהבין כי שמירה על אוכל כשר תוסיף לבריאות ושצדקה תגדיל עושר.

ביום שלישי הבא אנחנו מגיעים אל התקופה העצובה ביותר של השנה העברית, הידועה כשלושת השבועות. בזמן זה אנחנו מתאבלים על חורבן בית המקדש השני ועל הגלות, בה אנחנו עדיין נמצאים, שבאה בעקבות החורבן. שלושת השבועות מתחילים ביום צום, ה-17 בתמוז. היום הזה הוא יום עצוב, אך גם בא בעתו. אנחנו באבל, אבל באותו הזמן אנחנו רואים את הבנייה מחדש ומנסים לחשוב "מה אנחנו יכולים לעשות כדי לזרז את הגאולה?"

בואו וננצל את שלושת השבועות האלה בחכמה. בואו נקח את ה"תרופה" הרוחנית, המרשם שנותנת לנו התורה – אני מבטיח שזה יחולל פלאים וזה רק יגרום לנו להגיע קרוב יותר למטרה שלנו, לבנייתו המחודשת והאחרונה של בית המקדש השלישי

היזהרו! NSA מקשיבים...

 

orwell-2-204x300.jpgפעם היה רבי ששכר שירותיו של עגלון כדי שיסיע אותו לעיירה השכנה. כשהעגלה עברה בדרך שדה של פירות בשלים, העגלון עצר את העגלה, קפץ החוצה, והחל לאסוף פירות.

תוך שניות שמע העגלון את הרבי צועק לו, "היזהר! מישהו מסתכל עליך!"

מפוחד, הוא מהר קפץ חזרה לעגלתו ונסע משם. אבל כשהפנה ראשו לאחור כדי לראות מי הסתכל עליו, העגלון לא ראה איש. "הי רבי," הוא אמר, "מי היה שם? אני לא רואה אף אחד."

"הקב"ה ראה אותך; הקב"ה כל הזמן רואה אותנו," הסביר הרבי.

אדווארד סנודן הפך לשם מוכר ביותר השבוע כשהצטרף לשורות של מזמרי הסודות המפורסמים בארצות הברית. עם סיווג בטחוני גבוה, לאדווארד הייתה גישה לאחת התוכניות החשובות ביותר – והסודיות ביותר – של NSA, כולל ההשגחה על אזרחי אר"הב שיחות טלפון ואימיילים שהוא פרסם אחרי שנסע להונג קונג.

מבלי להכנס לויכוח האם הממשלה צריכה לפלוש לפרטיות שלנו כדי להגן עלינו מפני טרוריזם, דבר אחד ברור. פרטיות אינה קיימת. לממשלה יש גישה לכל האימיילים שלנו, שיחות הטלפון, הודעות טקסט וחיפושים שלנו בגוגל. כל דבר שאנחנו עושים עם הטלפון או המחשב שלנו נשמר, נלמד ומועבר הלאה – כל זה בלי ההסכמה שלנו.

למה שאדוורד יפגע בחייו, יעזוב את משפחתו ואת בת זוגו, ויצא לגלות? הוא רצה להזהיר אותנו שאנחנו לא כל כך בטוחים כמו שאנחנו חושבים, ושפרטיות היא פחות או יותר אשליה.

כל עוד אנחנו לא עושים שום דבר לא חוקי, למה שיהיה כפת לנו אם הממשלה צופה בנו? אין לנו דבר להסתיר!

ובכן, קודם כל, הממשלה יכולה בקלות לנצל לרעה מידע אודותינו. יכול להיות שבעתיד תהייה סיבה לממשלה להסתכל מקרוב יותר עליי. הם אולי רוצים לעבור על כל האימיילים שלי, החיפושים שלי, הפוסטים שלי בפייסבוק. אולי הם יצטרכו לעקוב אחרי המיקום שלי, של משפחתי וחבריי וכל דבר קטן בחיי הפרטיים.

כיהודים, הקונספט שצופים בנו כל הזמן לא חדש לנו. אנחנו קוראים בפרקי אבות: "דע מה למעלה ממך-עין רואה, ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבין" (פרק ב', משנה א').

אנחנו יודעים שאנחנו כל הזמן תחת השגחה ואחראיים לכל מעשה שלנו. אי אפשר להתחבא או להעמיד פנים. במותינו, הקב"ה יחזיר את כל המידע הזה ישר אלינו, ונשמע כל שיחה, ונראה כל מעשה שעשינו במסלול חיינו. את הראיות לא נוכל להכחיש ונעלה למשפט עבור זה. בית המשפט של שמים יקבע את גורלינו.

למעשה, בפרשת השבוע בני ישראל יוצאים למלחמה נגד עוג מלך הבשן, והקב"ה מפציר למשה לא לפחד מעוג ומן המלחמה. למה משה זקוק לחיזוקים?

מאות שנים לפני כן, עוג עשה טובה לאברהם אבינו. מכיוון שאנחנו יודעים שהקב"ה כותב בספר החיים כל דבר – טוב ורע – משה פחד שהמעשה הטוב שעשה עוג יהיה לעזרתו, ושהוא ינצח. אך הקב"ה הרגיע את משה נתן לו את האומץ, והבטיח שבני ישראל יוכלו לנצח ולהרוג את המלך עוג במלחמה.

אם נזכור תמיד שכל מילה שלנו, מעשה ומחשבה, נרשמים בידי השגחת שמים אולי זה יתן לנו את ההשראה למלא את העולם במעשים טובים!

תעשו מצווה – היזהרו – הקב"ה מקשיב!

?רבי או פסל שעווה

madam.jpg

כמעט אף פעם לא יוצא לי לטייל במנהטן, אבל לפני כשבועיים מצאתי עצמי במוזיאון השעווה מאדאם טוסו עם עשרה חיילים פגועי צה"ל. זה היה מרתק לראות עד כמה מלאי חיים נראו פסלי השעווה, וכולנו הצטלמנו עם משפחת אובמה בבית הלבן

 לקחתי כמה צעדים הצידה לכמה רגעים כי הייתי צריך לעשות שיחת טלפון. ניסיתי להשיג את השגרירות הישראלית בוושינגטון, וכמו בכל שגרירות אחרת, חייבים להקשיב להודעה מוקלטת דקות ארוכות לפני שאתה אפילו יכול לחלום על שיחה אם בן אנוש. אז נשענתי על הקיר, אבוד במחשבותי שלי בזמן שחיכיתי שההודעה המוקלטת תסתיים

ובכן, כשסיימתי עם החלומות בהקיץ, שמתי לב שקבוצה של תיירים לוקחים תמונות שלי בעודי עומד שם! אני מניח שהם ראו אותי, עוטה את לבוש החסידים שלי, לא זז, וחשבו שאני פסל שעווה. לא רציתי להפריע לכיף שלהם (או לכיף שלי!) אז עמדתי באותה פוזיציה לעוד חצי דקה בערך.

דמיינו ברוחכם את ההפתעה שהייתה להם כשבובת השעווה החסידית התחילה לזוז – הם קיבלו את שוק חייהם! הם ודאי היו מאוד נבוכים.

על פי הבעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות, יש שיעור בשבילינו בכל דבר שקורה לנו. אז חשבתי לעצמי, מה השיעור בסיטואציה בה חושבים אותך לבובת שעווה?!

התחלתי לשים לב שעל אף שהפסלים נראים אמיתיים ביותר, לכולם חסר משהו. יש לי עיניים, אוזניים, אף ופה, וכך גם לכפילי השעווה. זרועות, כפות ידיים, רגליים וכפות רגליים – יש הכל. למעשה, הם כולם נראים מלאי חיים עד כמעט אמיתיים. כמעט, אבל לא ממש. חסר בהם חיים, חיות.

אנחנו אולי לא יכולים להבין, אבל רבים מאיתנו חיים את חייהם כמו פסלי שעווה. אנחנו קמים בבוקר, שותים את הקפה שלנו, קוראים את העיתון, בודקים עדכונים בפייסבוק, מסתנכרנים עם הודעות מיל מהלילה, הולכים לעבודה, מגיעים לשולחן שלנו ומתחילים לתפקד. אנחנו זזים, עושים דברים, בצורה זומבית כדרכן של בובות השעווה.

בפרשת השבוע אנחנו קוראים כי הכהן הגדול הונחה להדליק את המנורה בעלת שבעת הקנים. המנורה דלקה בכל יום בבית המקדש ומטרתה הייתה להאיר את העולם הפיזי ולהשרות עליו רוחניות.

המשימה שלנו בעולם המשעמם, הקודר והגשמי הזה, היא להאיר את הסובבים לנובאופן יום-יומי. אנחנו צריכים להביא אל העולם ולהקיף את הסובבים אותנו בטוב ורוחב לב. אנחנו צריכים להשרות על העולם קדושה וטהרה  ולהכין אותו לגאולה.

כשאנחנו חיים את חיינו עם מטרה ומשימה, כשאנחנו עושים מצווה לעזור לאחר, זה מה שמבדיל אותנו מבובות השעווה במוזיאון. כשאנחנו כותבים צ'ק לצדקה, עוזרים לחייל פגוע, או מעשירים  חייו של זר, אז אנחנו חיים באמת. כדאי לנסות את זה – זה קל יותר משזה נראה! 

Looking for older posts? See the sidebar for the Archive.