Want to keep in the loop on the latest happenings at Chabad Israel Center of the Upper East Side. Subscribe to our mailing list below. We'll send you information that is fresh, relevant, and important to you and our local community.
Printed from ChabadIC.com

Hebrew Blog

אבוד באפריקה

 

20130815_085906_8.jpgלפני שבועיים, כשטיילנו לדרום אפריקה, לקחתי את המשפחה שלי לסכר ההרטביספורט, שזה בערך שעה נסיעה מיוהנסבורג.

כשאני מטייל בארצות הברית אני די תלוי בנווט הוויז שלי. לא לחינם נקנתה החברה הישראלית בביליון דולר. וויז מדהימה! גם אם אני מכיר את הדרך, אני מפעיל את האפליקציה בשביל התיזמונים והדיווחים על הפקקים בזמן אמת, ולהצעות לדרכים מהירות יותר.

לצערי, בדרום אפריקה הייתה לי גישה לאינטרנט רק כשהייתי בנקודה בה היה וויפיי, אז הייתי צריך לחזור לשיטה הישנה ולהדפיס מפות מהאינטרנט ולהתכוונן על פי ההוראות של גוגל-מפס.

ובכן, יתכן שלא קראתי נכון את המפות והכיוונים, ההוראות לנסיעה של שעה חזרה ליוהנסבורג, היו ארוכות מדיי, וכך קרה שאבדנו בדרך. אבודים באצע אפריקה בלי טלפון אחד שעובד כראוי. ההורים שלי ובני המשפחה התחילו להלחץ, כי הם לא הצליחו להשיג אותנו. הם לא הפסיקו לשלוח הודעות וואטסאפ בתקווה שאמצא נקודה בה יש תקשורת ווויפיי.

אז אם המפות חסרות התועלת שלית וללא GPS , עשיתי מה שעשינו פעם בעבר הרחוק – עצרתי נהג נוסף ושאלתי אותו לכיוון. הוא הסביר לי איך להגיע לכביש המהיר, אבל הוא די מהר קלט שאני לא מבין אותו, אז הוא ירד להוציא מפה מהרכב שלו. הוא הראה לי לאן עליי לנסוע בסבלנות רבה, אבל מפות הן לא הצד החזק שלי, אז הוא צייר לי את זה על נייר. כשהזר האדיב הזה גילה שאני עדיין לא מבין, הוא חזר אל הרכב שלו ואמר לי לסוע אחריו. הוא התעכב לפחות 30 דקות וסטה מדרכו כדי לעזור לזר מוחלט לחזור ליוהנסבורג!

התרגשתי כל כך מאדיבותו של אותו איש שעזר לי. ניסיתי לחשוב מתי הייתה הפעם האחרונה בה מישהו מניו יורק עשה בשבילי משהו דומה. אבל אז, נזכרתי שאני לא זקוק לעזרה כזאת בניו יורק, הודות לאפליקצית הוויז המוכרת והטובה שלי.

ראש השנה יבוא אלינו לטובה עוד פחות משבוע. במהלך השנה הרבה מאיתנו מאבדים את דרכינו. אנחנו מאבדים עצמינו בג'ונגל של העולם מאבדים את הרוחניות שלנו; את חוש הכיוון שלנו. חלק מאיתנו אובדים בעולם התאגידים; אובדים בשטרות של דולרים. אנחנו מתבלבלים בכיוון.

אבל אז מגיע הקב"ה ומדריך אותנו בדיוק מה עלינו לעשות.

בפרשת השבוע אנחנו קוראים: "ראה, נתתי לפניך היום, את-החיים ואת-הטוב, ואת-המוות, ואת-הרע." החיים הם בחירה והבחירה ברורה. אם נחבק את התורה, אנחנו נזכה לחיים ולטוב.

חגי תשרי הם דרכו של הקב"ה לעצור אותנו ולהזכיר לנו לאן פנינו מועדות. הוא מצביע עבורינו על הנתיב המהיר, ושולח לנו מפה עם הוראות כיוון מפורטות – התורה.

בראש השנה הקרוב, בואו ונחבק את ההזדמנות לקפוץ חזרה אל הנתיב הנכון ולחזור למקום בו אנחנו צריכים להיות מבחינה רוחנית. הקב"ה מצביע לנו על הכיוון הנכון; עכשיו אנחנו רק צריכים להחליט ללכת בדרכו.

יש לי ג'טלג ולך?

 

zj.jpgלפני מספר ימים חזרתי מטיול בדרום אפריקה עם המשפחה שלי. עברנו דרך אטלנטה, מה שהפך את הטיסה למסע של 15 שעות. אתם יכולים לתאר לעצמכם עד כמה היינו מותשים כולנו. ומעל לכל התשישות יש גם את הג'טלג.

אין שום קשר בין ג'טלג למספר שעות הטיסה, ושום קשר להבדלי השעות במקומות בהם טיילת. הגוף שלנו, אשר רגיל לשגרה של שעות לילה/ יום לפתע נדחק למערכת שעות אחרת לגמרי. הגוף שלנו מתרגל לאט, כך שהגוף זקוק ליום אחד של התאוששות עבור כל שעה של הפרש.

כשצפיתי בבני בן השנתיים, זלמן, מתעלף מעייפות באמצע היום, זה גרם לי לחשוב לעומק על הג'טלג, גם על ג'ט לג רוחני.

11 חודשים בשנה אנחנו רגילים לצורת חייים מסויימת. בחודש אלול הגיע הזמן לשינויים. שינויים של ממש. זה זמן להתעורר, להתחבר מחדש עם הקב"ה, ללמוד, להרהר, ללמד ולהתפלל, זהו זמן של חשבון נפש, הערכה מחדש וחזרה בתשובה. החודש הזה הוא שונה כל כך משאר חודשי השנה.

12 הימים האחרונים של חודש אלול, הם כמו 12 החודשים של השנה. ממש כמו שהגוף זקוק ליום אחד של התאוששות עבור כל שעה, 12 הימים האלה הם ההזדמנות שלנו להתאושש מ-12 חודשים של התרופפות רוחנית.

הפעם, ראש השנה תופס אותנו לא מוכנים. אנחנו עדיין בזמן הקיץ – נרגעים ונופשים – ואז מגיע ראש השנה, ממש אחרי ליבור-דיי! בואו נשתמש ב-12 הימים האלה עד החג להתאוששותפיזית ורוחנית, כדי שבראש השנה נהיה מוכנים לרוחניות שחודש אלול מביא איתו.  

נשיקה מאריה

 

lionpark.jpgהשבוע ביקרתי בפארק האריות בדרום אפריקה עם משפחתי, מקום שנחשב על פי הניוז-וויק בין רשימת 100 היעדים התיירותיים הטובים ברחבי העולם, ולא התאכזבנו מההמלצה.

ראינו כל מיני סוגים של אריות, אבל הכיף האמיתי היה להחזיק את גורי האריות, את הכפירים. המאלף שלהם, ספי, הראה לנו אותם, ועזר לנו לטפל בהם בעדינות. איזה יצורים מדהימים!

על אף שהם היו בסך הכל בני ארבעה חודשים, הגורים היו די גדולים, והשיניים והציפורניים שלהם היו די מפותחות. כשאחזתי באחד הגורים, הוא ליקק אותי, ואז הרגשתי את החספוס שבלשונו. זה היה מחוספס יותר מניר זכוכית, וזה הפתיע אותי. אבל המטפל הסביר שהלשון שלהם מכוסה סיבים קשים וחדים, כדי שיעזרו להם לגרד שאריות של בשר מהעצמות של הטרף שהם צדים ואוכלים.

המאלף גם הראה לנו עד כמה חדות הציפורניים של הגורים אפילו בגיל מוקדם כמו ארבעה חודשים – כבר חדות מספיק כדי להיות קטלניות. האריות האלה באפריקה הם הגדולים ביותר מבין הגדולים שבמשפחת החתולים באפריקה. המטפל סיפר לנו עד כמה הוא חייב להיות פיכח וערני בעבודה שלו עם הגורים האלה, בגלל האינסטיקטים החייתיים שלהם שיכולים לגרום לאסון. על אף שהוא גידל את הגורים האלה מאז שהם נולדו, וימשיך לטפל בהם גם כשיגדלו, החתולים לעולם לא יאבדו את האינסטקיטים הרצחניים שלהם, גם לא במהלך האילוף שלהם. הוא חייב לטפל בהם בזהירות עם המון עירנות.

בגיל שישה חודשים, הם יכולים כבר לצוד ולהרוג בעצמם.

בפרשת השבוע, הקב"ה מנחה אותנו להשמיד את עם עמלק – העם הראשון שתקף את עם ישראל מאז יציאת מצרים. הפרשנות החסידית מסבירה כי העמלק הם למעשה הספק. כשאנחנו מתרגשים מרוחניות, עמלק זה הספק שמנער את התחושות הנפלאות מעלינו וגורם לנו "להתקרר". העמלק הזה – הספק הזה – זה מה שאנחנו צריכים להשמיד.

החוק הראשון במשפט העברי אומר לנו "כל אחד צריך לחזק את עצמו כמו אריה כדי לקום כל בוקר ולעבוד את בוראו".

כשאנחנו קמים בבוקר והעמלק שלנו – הספק – מפתה אותנו להמשיך לישון, לוותר על התפילות, וכו', אנחנו צריכים לזנק כמו אריה אפריקאי בעל אינסטיקטים חייתיים.

כשהאריות צדים הם עושים זאת בסבלנות רבה, הם יחכו שעות לציד שלהם, עוקבים בשקט וצופים בכל תנועה של הטרף שלהם.

אנחנו יכולים ללמוד מהסבלנות שלהם. אולי אנחנו צריכים להלחם בעמלק שבנו יום ביומו, אבל בנחישות ובסבלנות, אנחנו נצליח.

בעוד שלושה שבועות נחגוג את ראש השנה. עכשיו זה זמן טוב לקחת דוגמא מהאריה, ללמוד ממנו ולנסות לחקות אותו. להיות חזקים, לכבוש את הספק שלנו, וכאשר מגיעים הימים הנוראים, אנחנו נוכל לעמוד מול הקב"ה עם מצפון נקי.  

מאוהב בטירוף באישה נשואה

 

 

 

2013-07-07 16.49.35-1.jpgלפני שבועיים, קניתי לילדים שלי אופניים חדשים עם גלגלי עזר. לאחר מספר ימים, הורדתי את גלגלי העזר והתחלתי ללמד אותם לרכוב על האופניים בלעדיהם. בני בן החמש, מנדל, נפל פעמיים אבל קם והתישר והבין את הפרנציפ צ'יק צ'ק. רוזי בת השבע, מצד שני, בכתה ובכתה ובסוף לא למדה איך לרכב על שני גלגלים. לא משנה מה, היא לא נתנה לי לעזוב את האופניים שלה.. אחרי שבוע שלם, נתתי לה דחיפה והיא הצליחה לרכב בעצמה קצת. ברגע שהיא הבינה שהיא יכולה לעשות את זה, היא הפכה למומחית.

למדתי שני לקחים באותו היום.

1.      כל מה שאתה צריך לעשות כדי לרכב על אופניים, זה נחישות ובטחון עצמי. אם אתה מאמין שאתה יכול לעשות את זה אתה תצליח.

2.      תשחרר את הפחד. כדי לשחרר ולהצליח לרכב, אתה לא יכול לפחד שתפול כל הזמן.

כשצפיתי בילדים שלי לומדים לרכב על אופניים זה הזכיר את חודש אלול, שמתקרב אלינו. אלול הוא החודש האחרון בלוח השנה היהודי, החודש שמביא אלינו את ראש השנה.

במהלך חודש אלול אנחנו אמורים לעשות חשבון נפש. האם חטאנו בשנה שעברה? איך נוכל לתקן את זה? האם עשינו מספיק מצוות? איך אנחנו יכולים להגדיל את הנתינה שלנו?

חודש אלול הוא ההזדמנות שלנו להציג "אני" חדש בפני הקב"ה. הקב"ה יותר נגיש אלינו בעת הזאת מאשר בכל יום אחר בשנה, והוא פשוט מחכה לנו שנגיע אליו.

כמו ללמוד לרכב על שני גלגלים, חזרה בתשובה דורשת בטחון עצמי. אם אנחנו באמת מרגישים שאנחנו יכולים לחזור לדרכי הקב"ה אז אנחנו יכולים. אין דבר שהוא בלתי אפשרי! לא משנה אילו חטאים ביצענו במהלך השנה אנחנו יכולים לעזוב את דרך הרע בה הלכנו. וכמו לרכב על אופניים, אנחנו בוודאי יכולים גם לפול ואפילו לא רק פעם אחת. אבל זה בסדר. הקב"ה יודע עד כמה זה קשה. אנחנו מוקפים פיתויים וזה קשה להשאר חזק. ולכן יש לנו את חודש אלול ואת האפשרות לחזור בתשובה.

קרה פעם, שיהודי עשיר מאוד, נתן צותיתה, התאהב באישה נשואה בשם חנה. הוא ניסה לשכנע אותה להיות איתו. היא סרבה לו. אבל הוא היה כל כך מוקסם ממנה שהוא אפילו הציע לה סכום גדול של כסף. כשזו נשארה בסירובה, נתן היה חולה. בריאותו המשיכה להתדרדר, עד לנקודה בה אפילו הרופאים אמרו שהוא ימות אם הוא לא יוכל להיות עם האישה בה הוא חושק כל כך.

נשאלה דעתו של הרב בעניין. מצד אחד, להציל חיי אדם נחשב למצווה הגדולה ביותר. מצד שני, האישה הייתה נשואה, וניאוף הוא אחד החטאים הגדולים ביותר. הרבי שקל את העובדה שזה אסור על פי ההלכה שנתן יהיה עם חנה, על אף מצב בריאותו הירוד.

ואז בעלה של חנה התדרדר לזמנים קשים. הוא היה חייב כספים שהוא לא יכול היה להחזיר, ולבסוף נאסר בכלא. לבסוף כשהוא לא יכול היה לעמוד בחייו בכלא יותר, הוא שלח את אשתו לקבל את הכספים מנתן העשיר.

בלב כבד, היא הלכה לבקר את נתן. מבלי למצמץ, הוא נתן לה את כל הכסף שהיה נחוץ לה כדי לסדר את החובות של בעלה. וכשהוא פנה ללכת הוא אמר שהוא היה רוצה לחטוא איתה. היא הסתכלה בעיניו ואמרה, "נתן, אני עכשיו חייבת לך, ואם זה מה שאתה בוחר אתה יכול לחטוא איתי. אבל תדע, אם תעשה זאת אתה תפסיד את חייך בעולם הזה ובעולם הבא. ממש עכשיו יש בידך רגע שיכול לשנות את חייך. כזה שרב בני האדם לא זוכים לחוות. אתה יכול לעשות את הדבר הנכון ולטהר את נשמתך, או אתה יכול להכנע לתשוקותיך החייתיות, ולהרוס את נשמתך לתמיד."

המילים החמות והעמוקות שאמרה לו ריגשו אותו מאוד. הוא הסתכל בעד החלון והתפלל לקב"ה ממעמקי ליבו. הוא בכה מרורים, גופו נמס מדמעותיו. הוא התחנן לאלוקים שירפא אותו מההתמכרות הנוראית שלו – התשוקה שלו לחנה היפה.

ואז, אות משמיים, כוח פנימי ושליטה עצמית והוא לא ידע שהיה אחוז דיבוק. נתן שלח את חנה מבלי שיניח עליה אפילו אצבע.

הוא התגבר על הפיתוי, שאף אחד לא חשב שיוכל להתגבר עליו.

שנים מאוחר יותר, רבי עקיבא גילה אור קדוש וחזק מאוד הנובע מפניו של נתן. הוא הבין שזהו לא אדם רגיל והחל ללמד אותו תורה.

ביום אחד נתן הצליח להפוך את חייו. הוא פשוט עשה את והדבר הנכון, גילה את לבו לקב"ה והתפלל לעזרה, והתגבר על התשוקה שלו.

אם נתן – אשר התמודד עם תשוקה עוצמתית כל כך – הצליח לעבור את זה ולהתגבר – כמובן שגם אנחנו יכולים. ועכשיו, בחודש אלול, הקב"ה עושה את זה לקל מתמיד. הוא מושיט לנו יד – אנחנו פשוט צריכים לתפוס אותה! 

 

 

 

 

אנטוני ווינר לראשות העיר

 

weinertalk-e1374616613943.jpgרבי לוי יצחק הצדיק מברדיצ'ב פעם אחת פגש בבחור צעיר וחזק, שבחוצפתו אכל ביום כיפור. הרבי הציע שיתכן והבחור חש ברע. הבחור התעקש שהוא בשיא בריאותו. אולי שכחת שהיום הוא יום הצום הקדוש? "מי לא יודע שהיום זה יום כיפור?" ענה הצעיר. אולי מעולם לא לימדו אותו שיהודים לא אוכלים ביום הזה? "כל ילד יודע שיום כיפור הוא יום צום, רבי!" אז הרים את עיניו רבי יצקוביץ' מעלה ואמר, "אדון עולם, תראה עד כמה נהדרים כל בני עמך! הנה יהודי, שעל אף הכל, מסרב לומר דבר שקר!"

מי יהיה לראש העיר הבא של ניו יורק? ההתמודדות בעיצומה. זו היא לא משרה קלה. ני יורק היא בירת העולם הכלכלית, יש לה תקציב של 50 מיליארד דולר, והיא אחת הערים בעלת צפיפות האוכלוסין הגבוהה ביותר במדינה. השאלה ששואלים כולם היא האם מישהו שהוא אינו מושלם בחייו הפרטיים, עדיין יוכל לזכות באמון הציבור ולהיות למנהיג בעל מצפון? האם מישהו כזה מתאים להיות בעמדת מנהיגות? איזה חלק מחייו האישיים, אם בכלל, משפיע על הקמפיין שלו לראשות העירייה? אחרי הכל הוא אינטלגנט, כריזמטי ובעל יכולות, ואינו נכנע ללחץ. האם מה שהוא עשה באינטרנט באמת משנה למישהו?

כאשר משה מינה מנהיגים על העם במדבר, הקב"ה הנחה אותו, לבחור אדם מבני ישראל, יראה ה', איש של אמת, אשר שונא תאוות בצע. הקב"ה ביקש ממשה שימנה על בני ישראל מנהיגים מעל אלפי בני ישראל, מאות, חמישים ומעל עשרות.

רש"י מסביר כי "איש של אמת" מתייחס לאלה המקיימים את הבטחתם, כלומר איש שאתה יכול לבטוח בו. אם אפשר לסמוך עליהם בחיים הפרטיים שלהם, אז נוכל לסמוך עליהם כמנהיגים.

מנהיגות אינה אך ורק להיות בעל אחריות ולהחליט החלטות. מנהיגות היא גם כנות ויושרה; מנהיגות היא להיות לדוגמה אישית. אתה רוצה לדעת מיהו אדם באמת? תבחן איך הוא מתייחס לאישתו! רוצה לדעת אם אפשר לסמוך על אדם? בדוק את הדרך בה הוא מתייחס לילדיו, איזה מן אבא הוא.

בתלמוד אנחנו פוגשים בקמחית, אשר כל שבעת בניה היו לכהן הגדול על ישראל. מה עשתה קמחית שזכתה לכבוד הזה? נאמר לנו כי מעולם לא ראו קירות ביתה את שיער ראשה. קרי, היא שמרה את ראשה מכוסה אפילו בין כותלי ביתה הפרטיים. קמחית החמירה בצניעותה – גם כשאיש לא היה בסביבה – וזה מה שזיכה אותה בכבוד הגדול.

בפרשת השבוע, אנחנו קוראים: "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה". הקב"ה נותן לנו את האפשרות לבחור. לכל אחד מאיתנו יש מאבק פנימי בין טוב לרע. כל אחד מאיתנו מתפתה וחושק, ולעיתים זה קשה לסרב. הקב"ה מודע לנטיות העוצמתיות שלנו ולכן אם אנחנו נכנעים לדחפים הרעים שבנו, הקב"ה נותן לנו את האפשרות לחזור בתשובה.

אני לא יודע מי יהיה לראש העיר הבא של ניו יורק סיטי. ראש העיר יקבע רק על ידי תושבי העיר.

בכל מקרה, כדי שמישהו יתחרט על מעשיו דרושים שני צעדים. צעד ראשון הוא להבין שיש לנו בעייה, "לדעת שיש בעייה זה כבר חצי הפתרון". אנחנו צריכים להכיר במגרעות שלנו ובחסרונות שלנו ולהפסיק לשקר לעצמנו. הצעד הבא יהיה להתרחק מאור הזרקורים ולהתחרט בכנות על המעשים שלנו. אנחנו צריכים לחזור לדרך הישר של הקב"ה ממעמקי הלב שלנו. רק כאשר אנו משלימים את שני הצעדים הללו אנחנו יכולים להשיב את היושרה שנטשטשה בגלל בחירות אישיות מוטעות.

כולנו מנהיגים. חלק מאיתנו מנהיגים של המשפחות שלנו. אחרים מובילים במקום העבודה, וחלקנו מובילים בקהילה. המסר עבורנו הוא שמה שאנחנו עושים מאחורי דלתות סגורות הוא קריטי לחיי המנהיגות שלנו.

אנחנו עומדים להכנס לחודש אלול. החודש המקדים את הימים הנוראים. אלול הוא חודש של חזרה בתשובה; כששערי שמים פתוחים ומצפים לשמוע את תחינותינו ותפילותינו. הקב"ה תמיד מוכן לסלוח לנו על חטאינו; אנחנו רק צריכים לבקש סליחה. אנחנו צריכים להכיר בחסרונות שלנו ולהתחרט בכנות על מעשינו.

בואו ונתרכז בלכפר על החטאים שלנו בחודש הקרוב, כך כשנעמוד לפני הקב"ה בראש השנה, נעמוד עם לוח נקי ומצפון נקי.

Looking for older posts? See the sidebar for the Archive.