Hebrew Blog

?הוזמנתי להגיע למלא חובתי ולהצטרף אל חבר המושבעים. מה לעשות?

נולדתי בזיממבווי וגדלתי בדרום אפריקה, שם לא מדברים על חובת האזרח להשתתף בחבר המושבעים. שמעתי על כך לראשונה כשנהייתי אזרח ארה"ב. אמרו לי בזמנו, שחובתי האזרחית היא להשתתף בהחלטת חבר מושבעים, באם יקראו לי לשם כך. טוב, לקח להם 10 שנים, אבל סוף סוף קיבלתי השבוע את הבקשה המיוחלת מבית המשפט.

תגובתי הראשונית היתה, "איך אני יכול לצאת מזה? איזה עול!" הדבר האחרון שרציתי לעשות הוא לעלות על הסאבווי ולנסוע לדאון טאון במזג האויר הקפוא הזה, ולהגיע אל בית המשפט יום אחרי יום, להקשיב לדיונים ובסופו של דבר לומר את דעתי שעלולה לשנות חיי אדם."

מענין שדוקא בפרשת השבוע "יתרו", שקראנו בשבת, מדובר על נושא המשפט. בתורה מובאת רשימת קריטריונים המאשרת לך להיות שופט. על השופטים להיות, "אנשי חיל, יראי אלוקים אנשי אמת ..."

"אנשי חיל" מתיחס לעושר. על השופט להיות עשיר וכך לא יתפתה לשוחד.

"אנשי אמת" מתיחס לאלה שמבצעים את ההבטחות שלהם ולכן אפשר לסמוך עליהם.

אמרתי לעצמי, שאם משה היה בוחר את חבר המושבעים היום, ודאי שלא הייתי מתאים להבחר. אז, אם אני לא טוב מספיק בשביל משה, כנראה שיהיה בסדר אם אמנע מכל השייך לשפיטה. והתחלתי לחפש תירוצים להצדיק את אי יכולתי להתייצב.

אבל אז נזכרתי בשם הפרשה שתיקרא בשבת הקרובה- "משפטים", שמשמעו משפט-  דין. למעשה, ברשימת 7 מצוות בני נוח, המצוה השביעית מכילה בקשה להקים בתי משפט שישפטו בצורה חוקית. אנחנו כיהודים, צריכים לכבד את חוקי המדינה- "דינא דמלכותא דינא". זה כולל את האיסור לרמות בנושא המיסים, האיסור לשקר, האיסור להיות נוכל- יש להישמע לחוקי המדינה כולם.

אז יצאתי בסופת השלגים לכיוון בית המשפט לבצע את חובתי, המצוה להצטרף לחבר המושבעים. הגעתי ליעדי ומצאתי שם עוד מאות אזרחים, שופטים פוטנציאליים, ממתינים.

בשונה מדרך בחירתו של משה רבינו את השופטים, אנשי חבר המושבעים נבחרים באקראי, ועל כל שופט לייצג את פלג האוכלוסיה אליה הוא משתייך. וזה מה שמצאתי- רופאים, עורכי דין, אחיות רפואיות, נהגי מונית, אנשי ביטחון, קופאיות ואנשים מובטלים. אנשים מגזעים מגוונים, מדתות שונות ומעמים שונים. הפנים האמיתיות של ניו יורק.

 לו משה רבינו היה כאן רק כדי לראות את חדר ההמתנה הזה...

הוזכרנו שאין להתייחס למעמד כאל נטל, אלא כאל כבוד ושירות למדינה שלנו, והפרוצידורה תוארה באזנינו כך: יקראו לכל אחד מאיתנו לאחד להכיר את אחד התיקים שיישפטו. אם יש לנו דעות קדומות לגבי מישהו במעמד המשפט, או התנגדות אישית כלשהי אחרת  שנוגעת לתיק המדובר, נאבד את האפשרות להשתתף בדיון. וכך, אם מישהו ממכרינו היה מעורב במצב דומה לזה שנשפט כעת, נתבקשנו שלא להשתתף בשפיטה. אם נבחרנו, נאסר עלינו לחקור באינטרנט את פרטי התיק, לצפות בחדשות או אפילו לקרוא עיתון, וגם לא לסמס לחברינו!

כל זה ועוד כדי להבטיח משפט צדק נטול אינטרסים.

התורה, גם כן, דורשת "מדבר שקר תרחק...ושוחד לא תיקח..." יש לשפוט את הנאשם במשפט צדק.

גם אם אופן בחירת השופטים הוא אחר, היעד הסופי הוא זהה.

לפי התורה, על השופט להיות חסר פניות לחלוטין, כשופטים שנמצאים בימינו בבתי המשפט.

בסופו של דבר, כשהבנתי שהתהליך יארך מספר ימים, שוחררתי מהסיבה שנולדה לנו בת לפני שבועיים וכדאי שאהיה עם המשפחה בבית. אך ביקשתי לחזור לשם ביולי.

אני מצפה מאד להזדמנות השניה לקיים את המצוה החשובה הזו.

 בוקר אחד השבוע, הסעתי את בתי, כהרגלי מדי יום, אל תחנת האוטובוס באפר איסט סייד. פתאום אני מוצא את עצמי תקוע מאחורי משאית אשפה.

אני לא סובל להתקע מאחורי המשאיות האלה, לכן אני תמיד בודק את מצב זרימת התנועה ברחוב לפני שאני פונה אליו. באתו בוקר, למרות הבדיקה החפוזה שלי, המשאית הפתיעה אותי! ומה אתם יודעים- אני יושב מאחוריה מתקדם בקצב של ס"מ לדקה. ניסיתי לעבור לרוורס ללא הצלחה, היו כבר מספר כלי רכב מאחורי.

השעה היתה 8:09, דקה לפני שהיתה אמורה בתי לעלות על האוטובוס. בנסיבות הקיימות לא היה סיכוי שהיא תספיק להגיע אליו בזמן.תוך כדי זחילה איטית מאחורי המשאית, ניסיתי לחייג אל נהג האוטובוס, אך לאחר הניסיון העשירי, הבנתי שהמכשיר שלו כבוי.

הייתי מתוסכל, מתוסכל מאד. הייתי לחוץ לחזור אל המשרד, הייתי מתוכנן ליום עמוס בפגישות חשובות, מענה לטלפונים ולאימיילים שהמתינו לי, וזה חוץ מהאנשים שחיכו לי במשרד בציפיה לסיוע. לא היו חורים בתכנית ולא לקחתי  בחשבון תקלות בלתי צפויות. אך כשאני יושב שם מאחורי המשאית הענקית הזאת, לא היה באפשרותי לעשות דבר.

אז התחלתי לחשוב.

ברגעים שכאלה, אנחנו מבינים שאנחנו לא בשליטה. אנחנו יכולים לחשוב שאנחנו מנהלים את חיינו, נדמה לנו שאנחנו בשליטה מלאה על חיינו, על ההצלחות שלנו ואפילו על הכשלונות שלנו- עד שמשהו מתרחש ומזכיר לנו שה' מנהל את העניינים, לא אנחנו.

בפרשת השבוע אנו קוראים את עשרת הדברות. "אנוכי ה' אלוקיך" הוא הדיבר הראשון. החסידות מסבירה שהמילה "אלוקיך" נכתבה ולא המילה "האלוקים". ללמדנו שהאלוקים נמצא איתך תמיד בכל מקום, על כל צעד ושעל בחיים, בכל דרך בה נהיה. עובדה זו נותנת לנו את היכולת והאנרגיה לחפש אותו בכל מה שנעשה. גם כשאנחנו חיים את חיי היומיום הרגילים, אנחנו בחיפוש אחריו.

 בסופו של דבר, פספסנו את האוטובוס, הוא עבר זמן רב לפני שהגענו אל התחנה. אבל, למדתי שיעור מאלף ואני יכול לומר שזה היה שווה!  

 הדלקתי את הטלפון שלי בבוקר, ואני רואה הודעות שחוזרות על עצמן-

 "נו, יש חדש?"

 "משהו טוב התרחש במהלך הלילה?"

 למעשה, במשך השבועיים האחרונים אני מקבל הודעות יומיות, אימיילים ושיחות טלפון כאלה מידידים וממשפחה, כולם מצפים ליום הגדול.

אשתי ואני ציפינו ללידת ילדנו הרביעי. התאריך המשוער ללידה עבר מזמן. ההריון הזה נמשך, משום מה, הרבה מעבר למצופה, החברים וקרובי המשפחה חיכו לשמוע חדשות טובות.

"יש כבר "מזל טוב"?" הם בקשו לדעת.

אבל ההודעה המנצחת הגיעה מגיסתי בארץ ישראל. היא שלחה הודעות בוואטסאפ מדי יום כבר שבועיים ברצף, עד שהחליטה לכתוב באותיות של קידוש לבנה-

 "זה כבר לא נורמלי! למה הכל לוקח כל כך הרבה זמן?!"

ברוך ה', נולדה הנסיכה שלנו בריאה ושלימה, בשעה טובה, ברגע שהיא היתה מוכנה לצאת לאויר העולם ולא דקה אחת קודם. קראנו לה שטערנא שרה.

בפרשת השבוע, תקופת הגלות של עם ישראל מגיעה לסיומה, סיום שהגיע לשיאו בקריעת ים סוף ובטביעת נוגשיהם המצריים בו.

גדולי החסידות ממשילים את הגלות לתקופת ההריון, והגאולה מקבילה ללידה. הסבל והצרות שאנו חווים בגלות נקראים "חבלי לידתו של המשיח" והם דומים לסבל ולאי הנוחות שיולדת מרגישה במהלך ההריון והלידה.

בתלמוד אנו קוראים על יוסף, בנו של רבי יהושע, שנפל למשכב, איבד את הכרתו והגיע קרוב מאד אל המוות. כיום, מקרה כזה יתואר כחווית סף מוות.

כשחזר יוסף להכרתו, שאלו אביו, "מה ראית ב"צד השני"?

והוא ענה, "ראיתי עולם הפוך. על אלה שהיו מכובדים ומופלאים ויוקרתיים בעולם הזה, הסתכלו בבוז בעולם האמת. אך אלה שהיו נראים פשוטים בעולם הזה, הם המכובדים והנחשבים בעולם האמת.

אביו הודה, "אתה ראית עולם ברור ובהיר"

הגלות היא העולם ההפוך. הריון מושווה לגלות, וזו הסיבה לכך שהעובר מונח כשראשו כלפי מטה ורגליו למעלה ברחם אמו.

אנחנו הם אלה שרואים עולם הפוך. בעולם שלנו, כל שעליך לעשות הוא להתעדכן בטוויטר, פייסבוק או בכל מגזין על מנת להיווכח מיהם האנשים המהוללים והסיבה שזכו בכך. בעולם האמיתי, האנשים הנ"ל הם לא המודלים לחיקוי והמוערצים, ממש לא! והסיבות לכך שאנחנו מעריצים אותם הם לחלוטין חסרי משמעות וענין שם.

אנחנו סוגדים ומהללים את שטר הדולר, אנחנו מתיחסים לסלבריטאים כאל אלוקים, אנחנו מכבדים את הדברים הלא נכונים. דברים שהם חסרי ערך בעולם האמת.

באמת, עלינו לשאול את עצמנו מדי יום, "נו, מתי זה קורה? מה קורה כאן? האם משהו השתנה לטובה?" עלינו לחוות את אותה הציפיה אותה אשתי ואני, וכל ידידינו וקרובינו חשנו לגבי הלידה המתקרבת. כך בדיוק אנחנו אמורים להרגיש לגבי המשיח והגאולה!

וכפי שגיסתי סמסמה לי, "זה לא נורמלי!" מצב הגלות, בו אנו נמצאים, הוא לא נורמלי. מתי כבר תתרחש הלידה? מתי תגיע הגאולה? מתי הכל יפעל באופן תקין ולא הפוך?

בני ישראל במצרים המתינו 210 שנים לגאולה שלהם. אנחנו כבר מחכים יותר מ-2000 שנה, ואנחנו רוצים שהגלות תסתיים עכשיו.

אז, נו, מתי זה יקרה? ומה את/ה יכול/ה לעשות כדי לזרז את זה?