Want to keep in the loop on the latest happenings at Chabad Israel Center of the Upper East Side. Subscribe to our mailing list below. We'll send you information that is fresh, relevant, and important to you and our local community.
Printed from ChabadIC.com

Hebrew Blog

אחותי הניחה תפילין

blog.png לאחרונה, מתנהל ויכוח לגבי הנחת תפילין לנשים.

כולם מסכימים שהתורה מצווה את הגבר להניח תפילין מדי יום. אבל, אם אשה רוצה להניח תפילין, מותר לה?

על זה מוסב הדיון.

אחת הסיבות לכך שהאיש מניח תפילין בכל בוקר, היא במטרה להתחבר לבורא. למעשה, זוהי הסיבה להרבה מן המצוות אותן אנו מבצעים. המילה "מצוה" היא מאותו השורש של המילה "צוותא", כלומר- חיבור. כשאני מניח תפילין, אני מתחבר עם אלוקים.

אז, אם זה הענין, אחותי גם הניחה תפילין ביום ראשון האחרון.

אחותי, הרבנית אסתי שטרן, טסה לניו יורק מדרום אפריקה, שם היא חיה עם בעלה וארבעת ילדיהם. מטרת הגעתה היתה השתתפות בכינוס השנתי העולמי לשליחות, לא רק כמשתתפת, אלא כמנחה של האירוע המרכזי- הבנקעט. הכינוס מאחד 3000 נשים מרחבי העולם, ומגיע לשיאו בבנקעט חגיגי ביום ראשון בערב, בהילטון של ניו יורק.

התעוררתי ביום ראשון והנחתי תפילין כמידי בוקר (למעט שבת). אני יודע שאחותי לא הניחה תפילין, אבל אני יודע בוודאות שהיא היתה מחוברת לאלוקים ביום ראשון, הרבה יותר ממני!

את הבנקעט ראיתי בשידור חי מהמחשב הנייד שלי (כששמרתי על הילדים, מאחר שגם אשתי נכחה בכינוס). צפיתי באחותי מעוררת השראה ב- 3000 נשים. היא עשתה זאת מתוך תשוקה לוהטת. הבטתי בה בהערצה! מנין אחותי שואבת כל כך הרבה אנרגיה? מהיכן ההשראה? איך יש לה את היכולת לעודד 3000 נשים? היא אפילו לא הניחה תפילין היום או בכל יום אחר בחייה! וכאן נקודת השוני בין גברים לנשים. אנחנו הגברים, צריכים להניח תפילין כדי להתחבר לאלוקים. אבל הנשים, מחוברות באופן טבעי, בהרבה מאשר הגברים. הן לא זקוקות לתפילין כדי ליצור את החיבור.

היא עמדה בפני 3000 נשים בחסד ובשלווה ושיתפה אותן בסיפור על אבא שלי. לפני 35 שנה בערך, חברים מקהילתו שאלו אותו, "מה צופן העתיד של יהודי דרום אפריקה? מה עלינו לעשות- להגר או להשאר?" באותה התקופה היתה אלימות קשה וחוסר שקט.

אבי התיעץ עם הרבי, שהשיב, "עליהם להשאר ולעבוד את השם מתוך שמחה וטוב לבב, והשם יעזור להם."

אחותי שיתפה את המסר הזה עם הקהל. עיבדו את השם בשמחה ובטוב לבב בכל יום!

ביושבי בבית,מאזין לה אונליין, נמלאתי בהשראה! אני יכול רק לדמיין עד כמה כל הנוכחות בחדר התרגשו.

ראתי אותה מרימה כוסית "לחיים" עם 3000 נשים. ואיתה יחד, הרימו 3000 נשים את הכוסות שלהן וברכו אחת את השניה ב"לחיים". וואו! הייתי כל כך גאה באחותי הקטנה.

עבורי, הנחת תפילין היא התחברות יומית עם בוראי. אשה מחוברת באופן טבעי ומהותי לאלוקים, אז היא לא זקוקה לתפילין לתוספת השראה. הבחנתי בכך כשאחתי קמה והלהיבה את הקהל בהתלהבות שאני יכול רק לחלום עליה.

באותן המילים בהן סיימה אחותי את הרצאתה, אני רוצה לאחל לכולנו שנזכה לעבוד את השם בשמחה ובטוב לבב, ושזכה לגאולה השלימה עם משיח צדקנו עכשיו ממש.

ללכת או לא???

Blog.jpg?הוזמנתי להגיע למלא חובתי ולהצטרף אל חבר המושבעים. מה לעשות?

נולדתי בזיממבווי וגדלתי בדרום אפריקה, שם לא מדברים על חובת האזרח להשתתף בחבר המושבעים. שמעתי על כך לראשונה כשנהייתי אזרח ארה"ב. אמרו לי בזמנו, שחובתי האזרחית היא להשתתף בהחלטת חבר מושבעים, באם יקראו לי לשם כך. טוב, לקח להם 10 שנים, אבל סוף סוף קיבלתי השבוע את הבקשה המיוחלת מבית המשפט.

תגובתי הראשונית היתה, "איך אני יכול לצאת מזה? איזה עול!" הדבר האחרון שרציתי לעשות הוא לעלות על הסאבווי ולנסוע לדאון טאון במזג האויר הקפוא הזה, ולהגיע אל בית המשפט יום אחרי יום, להקשיב לדיונים ובסופו של דבר לומר את דעתי שעלולה לשנות חיי אדם."

מענין שדוקא בפרשת השבוע "יתרו", שקראנו בשבת, מדובר על נושא המשפט. בתורה מובאת רשימת קריטריונים המאשרת לך להיות שופט. על השופטים להיות, "אנשי חיל, יראי אלוקים אנשי אמת ..."

"אנשי חיל" מתיחס לעושר. על השופט להיות עשיר וכך לא יתפתה לשוחד.

"אנשי אמת" מתיחס לאלה שמבצעים את ההבטחות שלהם ולכן אפשר לסמוך עליהם.

אמרתי לעצמי, שאם משה היה בוחר את חבר המושבעים היום, ודאי שלא הייתי מתאים להבחר. אז, אם אני לא טוב מספיק בשביל משה, כנראה שיהיה בסדר אם אמנע מכל השייך לשפיטה. והתחלתי לחפש תירוצים להצדיק את אי יכולתי להתייצב.

אבל אז נזכרתי בשם הפרשה שתיקרא בשבת הקרובה- "משפטים", שמשמעו משפט-  דין. למעשה, ברשימת 7 מצוות בני נוח, המצוה השביעית מכילה בקשה להקים בתי משפט שישפטו בצורה חוקית. אנחנו כיהודים, צריכים לכבד את חוקי המדינה- "דינא דמלכותא דינא". זה כולל את האיסור לרמות בנושא המיסים, האיסור לשקר, האיסור להיות נוכל- יש להישמע לחוקי המדינה כולם.

אז יצאתי בסופת השלגים לכיוון בית המשפט לבצע את חובתי, המצוה להצטרף לחבר המושבעים. הגעתי ליעדי ומצאתי שם עוד מאות אזרחים, שופטים פוטנציאליים, ממתינים.

בשונה מדרך בחירתו של משה רבינו את השופטים, אנשי חבר המושבעים נבחרים באקראי, ועל כל שופט לייצג את פלג האוכלוסיה אליה הוא משתייך. וזה מה שמצאתי- רופאים, עורכי דין, אחיות רפואיות, נהגי מונית, אנשי ביטחון, קופאיות ואנשים מובטלים. אנשים מגזעים מגוונים, מדתות שונות ומעמים שונים. הפנים האמיתיות של ניו יורק.

 לו משה רבינו היה כאן רק כדי לראות את חדר ההמתנה הזה...

הוזכרנו שאין להתייחס למעמד כאל נטל, אלא כאל כבוד ושירות למדינה שלנו, והפרוצידורה תוארה באזנינו כך: יקראו לכל אחד מאיתנו לאחד להכיר את אחד התיקים שיישפטו. אם יש לנו דעות קדומות לגבי מישהו במעמד המשפט, או התנגדות אישית כלשהי אחרת  שנוגעת לתיק המדובר, נאבד את האפשרות להשתתף בדיון. וכך, אם מישהו ממכרינו היה מעורב במצב דומה לזה שנשפט כעת, נתבקשנו שלא להשתתף בשפיטה. אם נבחרנו, נאסר עלינו לחקור באינטרנט את פרטי התיק, לצפות בחדשות או אפילו לקרוא עיתון, וגם לא לסמס לחברינו!

כל זה ועוד כדי להבטיח משפט צדק נטול אינטרסים.

התורה, גם כן, דורשת "מדבר שקר תרחק...ושוחד לא תיקח..." יש לשפוט את הנאשם במשפט צדק.

גם אם אופן בחירת השופטים הוא אחר, היעד הסופי הוא זהה.

לפי התורה, על השופט להיות חסר פניות לחלוטין, כשופטים שנמצאים בימינו בבתי המשפט.

בסופו של דבר, כשהבנתי שהתהליך יארך מספר ימים, שוחררתי מהסיבה שנולדה לנו בת לפני שבועיים וכדאי שאהיה עם המשפחה בבית. אך ביקשתי לחזור לשם ביולי.

אני מצפה מאד להזדמנות השניה לקיים את המצוה החשובה הזו.

להיות תקוע מאחורי משאית אשפה

Blog.jpg בוקר אחד השבוע, הסעתי את בתי, כהרגלי מדי יום, אל תחנת האוטובוס באפר איסט סייד. פתאום אני מוצא את עצמי תקוע מאחורי משאית אשפה.

אני לא סובל להתקע מאחורי המשאיות האלה, לכן אני תמיד בודק את מצב זרימת התנועה ברחוב לפני שאני פונה אליו. באתו בוקר, למרות הבדיקה החפוזה שלי, המשאית הפתיעה אותי! ומה אתם יודעים- אני יושב מאחוריה מתקדם בקצב של ס"מ לדקה. ניסיתי לעבור לרוורס ללא הצלחה, היו כבר מספר כלי רכב מאחורי.

השעה היתה 8:09, דקה לפני שהיתה אמורה בתי לעלות על האוטובוס. בנסיבות הקיימות לא היה סיכוי שהיא תספיק להגיע אליו בזמן.תוך כדי זחילה איטית מאחורי המשאית, ניסיתי לחייג אל נהג האוטובוס, אך לאחר הניסיון העשירי, הבנתי שהמכשיר שלו כבוי.

הייתי מתוסכל, מתוסכל מאד. הייתי לחוץ לחזור אל המשרד, הייתי מתוכנן ליום עמוס בפגישות חשובות, מענה לטלפונים ולאימיילים שהמתינו לי, וזה חוץ מהאנשים שחיכו לי במשרד בציפיה לסיוע. לא היו חורים בתכנית ולא לקחתי  בחשבון תקלות בלתי צפויות. אך כשאני יושב שם מאחורי המשאית הענקית הזאת, לא היה באפשרותי לעשות דבר.

אז התחלתי לחשוב.

ברגעים שכאלה, אנחנו מבינים שאנחנו לא בשליטה. אנחנו יכולים לחשוב שאנחנו מנהלים את חיינו, נדמה לנו שאנחנו בשליטה מלאה על חיינו, על ההצלחות שלנו ואפילו על הכשלונות שלנו- עד שמשהו מתרחש ומזכיר לנו שה' מנהל את העניינים, לא אנחנו.

בפרשת השבוע אנו קוראים את עשרת הדברות. "אנוכי ה' אלוקיך" הוא הדיבר הראשון. החסידות מסבירה שהמילה "אלוקיך" נכתבה ולא המילה "האלוקים". ללמדנו שהאלוקים נמצא איתך תמיד בכל מקום, על כל צעד ושעל בחיים, בכל דרך בה נהיה. עובדה זו נותנת לנו את היכולת והאנרגיה לחפש אותו בכל מה שנעשה. גם כשאנחנו חיים את חיי היומיום הרגילים, אנחנו בחיפוש אחריו.

 בסופו של דבר, פספסנו את האוטובוס, הוא עבר זמן רב לפני שהגענו אל התחנה. אבל, למדתי שיעור מאלף ואני יכול לומר שזה היה שווה!  

זה כבר לא נורמלי!!!

Blog.jpg הדלקתי את הטלפון שלי בבוקר, ואני רואה הודעות שחוזרות על עצמן-

 "נו, יש חדש?"

 "משהו טוב התרחש במהלך הלילה?"

 למעשה, במשך השבועיים האחרונים אני מקבל הודעות יומיות, אימיילים ושיחות טלפון כאלה מידידים וממשפחה, כולם מצפים ליום הגדול.

אשתי ואני ציפינו ללידת ילדנו הרביעי. התאריך המשוער ללידה עבר מזמן. ההריון הזה נמשך, משום מה, הרבה מעבר למצופה, החברים וקרובי המשפחה חיכו לשמוע חדשות טובות.

"יש כבר "מזל טוב"?" הם בקשו לדעת.

אבל ההודעה המנצחת הגיעה מגיסתי בארץ ישראל. היא שלחה הודעות בוואטסאפ מדי יום כבר שבועיים ברצף, עד שהחליטה לכתוב באותיות של קידוש לבנה-

 "זה כבר לא נורמלי! למה הכל לוקח כל כך הרבה זמן?!"

ברוך ה', נולדה הנסיכה שלנו בריאה ושלימה, בשעה טובה, ברגע שהיא היתה מוכנה לצאת לאויר העולם ולא דקה אחת קודם. קראנו לה שטערנא שרה.

בפרשת השבוע, תקופת הגלות של עם ישראל מגיעה לסיומה, סיום שהגיע לשיאו בקריעת ים סוף ובטביעת נוגשיהם המצריים בו.

גדולי החסידות ממשילים את הגלות לתקופת ההריון, והגאולה מקבילה ללידה. הסבל והצרות שאנו חווים בגלות נקראים "חבלי לידתו של המשיח" והם דומים לסבל ולאי הנוחות שיולדת מרגישה במהלך ההריון והלידה.

בתלמוד אנו קוראים על יוסף, בנו של רבי יהושע, שנפל למשכב, איבד את הכרתו והגיע קרוב מאד אל המוות. כיום, מקרה כזה יתואר כחווית סף מוות.

כשחזר יוסף להכרתו, שאלו אביו, "מה ראית ב"צד השני"?

והוא ענה, "ראיתי עולם הפוך. על אלה שהיו מכובדים ומופלאים ויוקרתיים בעולם הזה, הסתכלו בבוז בעולם האמת. אך אלה שהיו נראים פשוטים בעולם הזה, הם המכובדים והנחשבים בעולם האמת.

אביו הודה, "אתה ראית עולם ברור ובהיר"

הגלות היא העולם ההפוך. הריון מושווה לגלות, וזו הסיבה לכך שהעובר מונח כשראשו כלפי מטה ורגליו למעלה ברחם אמו.

אנחנו הם אלה שרואים עולם הפוך. בעולם שלנו, כל שעליך לעשות הוא להתעדכן בטוויטר, פייסבוק או בכל מגזין על מנת להיווכח מיהם האנשים המהוללים והסיבה שזכו בכך. בעולם האמיתי, האנשים הנ"ל הם לא המודלים לחיקוי והמוערצים, ממש לא! והסיבות לכך שאנחנו מעריצים אותם הם לחלוטין חסרי משמעות וענין שם.

אנחנו סוגדים ומהללים את שטר הדולר, אנחנו מתיחסים לסלבריטאים כאל אלוקים, אנחנו מכבדים את הדברים הלא נכונים. דברים שהם חסרי ערך בעולם האמת.

באמת, עלינו לשאול את עצמנו מדי יום, "נו, מתי זה קורה? מה קורה כאן? האם משהו השתנה לטובה?" עלינו לחוות את אותה הציפיה אותה אשתי ואני, וכל ידידינו וקרובינו חשנו לגבי הלידה המתקרבת. כך בדיוק אנחנו אמורים להרגיש לגבי המשיח והגאולה!

וכפי שגיסתי סמסמה לי, "זה לא נורמלי!" מצב הגלות, בו אנו נמצאים, הוא לא נורמלי. מתי כבר תתרחש הלידה? מתי תגיע הגאולה? מתי הכל יפעל באופן תקין ולא הפוך?

בני ישראל במצרים המתינו 210 שנים לגאולה שלהם. אנחנו כבר מחכים יותר מ-2000 שנה, ואנחנו רוצים שהגלות תסתיים עכשיו.

אז, נו, מתי זה יקרה? ומה את/ה יכול/ה לעשות כדי לזרז את זה?

 

הרגעים הגדולים שלי בשנת 2013

father son learning together.jpg השבוע שמתי לב שפייסבוק מאיצים בי לבדוק את "השנה שלי". הסתכלתי מקרוב ושמתי לב שפייסבוק בחרו בעצמם את 20 הרגעים הגדולים שלי לשנה זו, לטעמם.

אז, מה הם הרגעים שנבחרו?

אז כך, ה"רגע הגדול" הונצח בתמונה של הנשיא ומישל אובמה לבושים בבגדי חסידים. למה זה נחשב לרגע גדול? כי הוא השיג את האינטראקציה הגדולה ביותר- לייקים, שיתופים והערות.

שאר 19 הרגעים שנבחרו על ידם היו הפוסטים הפופולריים ביותר שלי. בעיקרון, פייסבוק בחר את הרגעים הגדולים לפי אלה שהציבור הראה התעניינות גדולה בהם.

ואכן, כחברה, אנחנו שמים דגש רב על פרסום ופופולריות. יותר פרסום- יותר טוב! ככל שהשנה טובה יותר, יותר אנשים מדברים עלי, יותר אוהבים אותי, ואז אני זוכה לשנה טובה אף יותר... וכך הלאה והלאה.

גם פרעה היה כזה.

בפרשת השבוע, הקב"ה מנחה את משה "בוא אל פרעה". נראה היה נכון יותר לומר "לך אל פרעה", אבל הזוהר מסביר את המשמעות העמוקה המסתתרת במילים אלו.

הקב"ה לא מבקש כאן ממשה "לך" כלומר לך לבד וגש אל פרעה למטרת פגישה איתו.  משה מתבקש לגשת אל פרעה ולהתעמת עם המהות הרעה שלו- עם מקור הרוע, ומשה חשש להתמודד לבד. אז הקב"ה מרגיע אותו באמרו "בוא אל פרעה", בוא נלך יחד, אהיה איתך, אתה לא לבד. יחד נוכל לגלות את הרוע שבפרעה- נגלה את האגו.

האגו הוא שורש הרע.

כשתינוק נולד, האגרופים שלו קפוצים. לעומת זאת, בפטירת האדם, אגרופיו פתוחים לרווחה.

כשתינוק מופיע בעולם, הוא נחוש לכבוש ולהצליח. כשהאדם מגיע לסוף ימיו, הוא כבר יודע והיא יודעת שהעושר, התהילה והכבוד לא ילוו אותה ואותו לעולם האמת. מה שבא איתנו אלו הם מעשי הטוב והחסד שעשינו במהלך חיינו.

ככל שאנו מתבגרים ומתקדמים בחיים, אנחנו נהיים מודעים יותר  ויותר לתחושת ה"אני" והאגו שבתוכנו- מה שלפעמים זוכה להערצה של ממש בתרבות שלנו.

כולנו מוזמנים להשתמש מדי פעם בתזכורת מפרשת השבוע, לגבי יכולותיו של האגו להוביל אותנו שולל בעוצמה אכזרית.

הרגעים הגדולים שלנו ב2013 לא היו הרגעים הציבוריים אלא היו אלה הרגעים שאף אחד לא ידע על קיומם, אלה שלא קיבלו תשומת לב.

תרום לקרן חינוך, תקבל הכרה ציבורית נרחבת. צא מהעבודה מוקדם על מנת ללמוד עם בתך הלחוצה ממבחן במתמטיקה שיתקיים מחר, ואף אחד לא יידע. אבל המעשה שלך נחשב, נחשב מאד.

תשקיע שעות באיסוף חומרים לבניית מצגת מנצחת, תזכה להמון תשומת לב ואולי אפילו לבונוס. צא לחנות רגע לפני שבת כדי לקנות מצרך אחד אחרון כבקשת אשתך, אף אחד לא ידע. אבל אתה תקבל מלאי של נקודות זכות אצל הקב"ה.

בואו ננסה לייצר בשנת 2014, כמויות של "רגעים גדולים". לא מהסוג הציבורי. אלא מהסוג האמיתי.

 

Looking for older posts? See the sidebar for the Archive.