Want to keep in the loop on the latest happenings at Chabad Israel Center of the Upper East Side. Subscribe to our mailing list below. We'll send you information that is fresh, relevant, and important to you and our local community.
Printed from ChabadIC.com

Hebrew Blog

ואברכה מברכיך

Blog.jpgחדשות CBS דיווחו כי יחסי ארה"ב-ישראל הגיעו לשפל חדש לאחר שפקיד ממשלתי בכיר כינה את ראש הממשלה נתניהו בשם "תרנגול" בנושאים הקשורים לתהליך השלום בתרדמת, ו"פחדן "בנושא האיום הגרעיני של איראן, במסגרת ראיון לאטלנטיק.

לפני כמה שבועות ביקרתי בישראל לחתונה של האחיינית שלי. נסעתי עם אשתי ובתי במכונית לרמת-גן, שם החתונה הייתה אמורה להתקיים. בנסיעה זו נגלתה לעינינו התופעה המוכרת כ"נהיגה ישראלית".

למעשה, בדיחה מספרת על נסיעת תייר אמריקני במונית בישראל. כשהמונית מתקרבת לאור אדום, התייר נדהם לראות את הנהג ממשיך בנהיגתו למרות הרמזור ואפילו לא מאט. התייר החליט שלא לעשות מזה עסק והחליט לשתוק.

הנסיעה ממשיכה ללא תקלות עד שהם מגיעים לצומת הבאה. הפעם האור ירוק, ולאכזבת האמריקני, המונית נעצרת בחריקה. התייר כבר לא הצליח להתאפק הפעם ושאל את הנהג, "כשעברת באור האדום, לא אמרתי מילה. אבל למה לכל הרוחות אתה עוצר ברמזור ירוק ?! "

נהג המונית הישראלית מסתכל על האמריקאי בתמיהה וצועק, "אתה משוגע ?!"

יש רכב במסלול ממול שמתקרב  לרמזור אדום. אתה רוצה שניהרג בתאונה איתו?

אבל אז, כשנסענו לחתונה במכונית שלנו, לא נסענו דרך רמזורים אדומים. התנועה הצטברה לפקקים ארוכים, ורק רוכבי אופנוע היו מסוגל להתקדם. שמחים לעקוף את הפקקים, רבים מרוכבי האופנועים זגזגו בפראות בין הרכבים התקועים, חוצים נתיבים בלי להסתכל.

כשהתנועה החלה לבסוף לנוע, עברתי לנתיב הסמוך כאשר אופנוע חלף בטיסה לידי. הוא נסע במהירות מופרזת, ובוודאי לא שם לב למכוניות שסביבו, והמכונית שלי נגעה באופנוע שלו.

עצבני, הוא קטע אותי, יצא ממכוניתו והתחיל לצעוק עליי ולקלל אותי. במשך חמש דקות רצופות הוא צעק עליי, אמר לי שאני לא יודע לנהוג ושאני צריך לקחת שיעורי נהיגה! והקללות המשיכו והתגברו ... אשתי ואני החלפנו מבטים ואמרתי לה, "ברוכים הבאים לישראל!"

ואכן, ברוכים הבאים לישראל!

ישראל לא דומה לאף מדינה אחרת.היא נמצאת בחזית המלחמה בטרור, ואזרחיה חיים בצל האיום המתמיד של אלימות. היהודים חיו אלפי שנים בצל רדיפות וסבל. מאות ואלפי ישראלים שמו את נפשם בכפם למען ארצם. אלפים מתו ואלפים נפצעו קשה.

הישראלים יודעים מהי סכנה והם יודעים איך להגן על עצמם. לפעמים בזמן הליכה ברחוב, אתה יכול להיקלע לסכנה. המדינה כולה היא קו חזית. ונוסף על כך, ישראל נבחנת במיקרוסקופ צמוד כל הזמן על ידי שאר העולם. הם לא יכולים לעשות צעד כדי להגן על האזרחים שלהם מבלי שייקרעו לגזרים על ידי התקשורת וגורמי החוץ. אין פלא שהלחץ המאפיין את החיים בישראל מתבטא גם בתחום הנהיגה.

בדבר אחד אני יכול להיות בטוח- ישראלים הם לא תרנגולות ולגמרי לא פחדנים!

בפרשת השבוע אנו קוראים על אברהם שהתעקש להאמין בא-ל אחד, למרות הלעג של העולם כולו. כולם היו נגדו. למעשה, השם המקורי של יהודי-"עברי"- מגיע מהפרשה הזאת. "עבר" פירושו "צד אחר", משום שאברהם היה בצד אחד וכל השאר בצד השני. הוא היה האדם היחיד שהאמין בא-ל אחד, וגם לאחר שנזרק לאש בוערת בגלל אמונותיו, הוא לא נרתע. הוא היה רחוק מלהיות פחדן.

והקב"ה מבטיח לאברהם, "ואברכה מברכיך (ישראל) ומקללך אאור" זהו לקח נצחי והמסר הוא ברור: אם אתה רוצה להיות מבורך, עליך לברך את ישראל.

אדם מטורף מתכונן לשרוד מבול של שנה

Blog.jpgתארו לעצמכם את נח בונה את התיבה שלו היום. הוא מביא קורות עץ וכלי עבודה למרכז הטיימס סקוור ומתחיל לבנות ספינת ים ענקית ממוגנת לקראת המבול, שלטענתו, יחסל את כל העולם. הכותרות בתקשורת זועקות,  "אדם מטורף בונה תיבה ענקית," ו, "אדם הזוי טוען שהאלוקים ישמיד את העולם באמצעות מבול." זו הייתה חגיגה תקשורתית לעיתונאים.

ואכן, זה מה שנח עבר, אם כי לפני עידן האינטרנט. במשך 120 שנה בנה נוח את התיבה, ובמשך כל השנים האלה, הוא עמד בפני לעג וגיחוך מתמידים. לו ה- BBC, אל ג'זירה, CNN וכל האחרים היו קיימים, הם היו מייבשים את נוח בתליה.

 

מספרים בדיחה על כתב CNN, כתב BBC וחייל קומנדו ישראלי שנתפסו על ידי מחבלים. המנהיג הציע להעניק לכל אחד משאלה אחרונה בשבי לפני המוות.

כתב ה- CNN אמר, "ובכן, אני אמריקאי, אז אני מבקש לרגל סיום חיי, לאכול המבורגר עם צ'יפס." המנהיג סימן לזוטר שעזב את השטח וחזר עם ההמבורגר והצ'יפס. הכתב אכל בהנאה ואמר, "עכשיו, אני יכול למות."

כתב ה- BBC אמר, "אני עיתונאי וכזה אהיה עד הסוף. אני רוצה לקחת את מכשיר ההקלטה שלי ולתאר את הסצנה כאן ואת מה שעומד לקרות. אולי מישהו ביום מן הימים ישמע את זה וידע שהייתי נאמן לעבודתי."

המנהיג מורה לעוזרו למסור את מכשיר ההקלטה והכתיב כמה הערות. ואז הכתב אמר, "עכשיו אני יכול למות בידיעה שאני נשאר נאמן עד לנשימתי האחרונה."

המנהיג הסתובב ואמר, "ועכשיו, בחור ישראלי קשוח, מה היא המשאלה האחרונה שלך?"

"בעט לי בפרצוף," אמר החייל.

"מה?" שאל המנהיג, "האם אתה לועג לנו בשעתך האחרונה?"

"לא, אני לא צוחק. אני רוצה ממך בבקשה בעיטה בפרצוף."

אז המנהיג דחף אותו לשטח פתוח ובעט בו בפניו ובגבו.

החייל נפל שרוע, אך מיד התגלגל על ברכיו, שלף אקדח 9 מ"מ מתחת למעילו, והרג את המנהיג. בבלבול שנוצר וכתוצאה מכך, הוא הגיע לתרמילו, שלף את רובהו וריסס בירי את המחבלים. כל המחבלים נהרגו או נמלטו על נפשם.

כשהתיר החייל הפצוע את העיתונאים מכבליהם, הם שאלו אותו, "למה לא ירית בהם מראש? למה ביקשת שיבעטו בך?

"מה?" ענה הישראלי, "ואחר כך ידווחו שאני התוקף?"

הבדיחה הזאת הייתה יכולה להיות מצחיקה לולא הייתה כל כך מציאותית.

השבוע, העולם היהודי צפה באימה במחבל ערבי שנגח עם מכוניתו לתוך קבוצה של אנשים שהמתינו בתחנת הרכבת הקלה בירושלים, הרג את התינוקת, חיה זיסל, בת שלושת החודשים ופצע תשעה נוספים.

"ההורים שלה חיכו לילד במשך שנים רבות ..." אמר הסבא, שמעון הלפרין. הוא סיפר על השמחה של הוריה בעקבות לידתה, ותיאר כיצד הוא נהנה לשחק עם נכדתו במהלך חייה, שבאופן טראגי הפכו קצרים כל כך.המשפחה חזרה מביקור בכותל כאשר אירע הפיגוע. "ההורים נמצאים בטראומה ומתקשים לעכל את הידיעה המרה," הוא אמר.

המחבל, תושב שכונת סילוואן, בעל עבר טרוריסטי, נורה על ידי קצין משטרה בניסיונו להימלט מהזירה. הוא נמצא כעת במעצר משטרתי. התקשורת התעלמה לחלוטין מהתקרית, או פרסמה אותו כך- "משטרת ישראל ירתה באזרח במזרח ירושלים." אם זה לא הסיכום העיתונאי המגוחך ביותר של אירוע, אני לא יודע מה יכול להיות מגוחך יותר.

תארו לעצמכם כיצד היו כותרות ה-AP מתארות את נוח. "נח מציל את משפחתו בלבד," או, "אדם אנוכי נותן לכל ברואי העולם לטבוע", או אפילו, "איש רע מציף את העולם."

למרות שנות הלעג הרבות, בהן התמודד נוח, אמונתו באלוקים מעולם לא התערערה. הוא ידע שהקב"ה יביא מבול אם האנשים לא יחזרו בתשובה, וזה בדיוק מה שקרה. הוא לא נתן למלעיגים להשפיע עליו.

גם אנו, יודעים את האמת ודבקים בה. הקב"ה נתן לנו את ארץ ישראל, זו האדמה שלנו ואנו חיים בה. הטרור לא יכריע אותנו וודאי לא יבלבלו אותנו דיווחים מעוותים. אנו נמשיך להגן על האדמה שלנו, על המשפחות שלנו ועל עצמנו, בדיוק כמו שעשה נוח.

יהי זכרה של התינוקת חיה בראון, ברוך!

Looking for older posts? See the sidebar for the Archive.