Printed fromChabadIC.com
ב"ה

Hebrew Blog

תכנית מהפכנית בעלות סמלית של 100000$

Blog.jpgלידידים קרובים שלי יש ילד בשם בנימין, שאובחן עם ציסטות בריאות בהיותו תינוק, ועבר ניתוח להסרתם כשהוא היה בן חמישה חודשים. עקב נשימה מאומצת הוא מעולם לא למד לאכול כמו שצריך וקיבל צינורית הזנה בגיל חמישה שבועות. כתוצאה מכך, הוא פיתח התנגדות לכל הקשור לשימוש בפה וסרב לאכול כל דבר.

חוץ מצינורית ההזנה שמבצבצת מתוך אפו, בנימין הוא כמו כל ילד אחר. הוא לומד לזחול וללכת ולפטפט. אמו מנסה כל הזמן להאכיל אותו ואפילו לדרוש ממנו לאכול אבל הוא פשוט בוכה ובוכה והיא לא מצליחה.

כשהבינו שלא נותרה להם ברירה, הוריו של בנימין הכניסו אותו לרשימת ההמתנה לקורס האכלה לילדים למהלך שלושה חודשים אינטנסיביים,. עלות הקורס $ 100,000. שבעה חודשים לאחר מכן נפתח מקום בתכנית ובנימין הקטן הצטרף לקורס. תודה לא-ל, הביטוח כיסה את עלות הקורס.

בנימין נלקח על ידי אחות רפואית והוריו לא הורשו להיות נוכחים בחדר איתו. הורים יכולים היו לצפות בו דרך זכוכית חד כיוונית, אבל הילדים לא הורשו לראות את הוריהם.

במהלך השבוע הראשון, בנימין כבר התקדם יפה, ולאחר שלושה שבועות, הוריו ידעו שהוא עוד מעט כבר יאכל כמו ילד רגיל ובריא.

במחשבה שנייה, אמו של בנימין הבינה שבעצם כל שהרופאים עשו היה להאכיל את הילד שלה בכוח, משהו שהיא ניסתה אינספור פעמים בעצמה. מתוך סקרנות, היא פנתה אל הרופא הראשי ושאלה, "איך זה שאתה הצלחת במקום בו אני נכשלת? ניסיתי את אותה השיטה בדיוק, בעלי גם ניסה אותה, אבל אצלנו הוא רק בוכה ובוכה, ואילו איתך הוא ממש בולע את האוכל! בהתחשב בעלות הגבוהה של התכנית, הנחתי שיש לך איזו נוסחת קסם ... "

הרופא הסביר, "הילד שלך יודע שאת ובעלך אוהבים אותו ללא גבול. הוא יודע שהדבר האחרון שאת רוצה לעשות הוא לפגוע בו או להרגיז אותו. והוא יודע שכאשר את מכריחה אותו לאכול, אם הוא יתנגד חזק מספיק, את תוותרי לו. אז הוא בוכה ובוכה ואת לא יכולה לגרום לו לאכול. אבל אני זר, והוא לא סומך עליי כמו שהוא נותן בך אמון. הוא לא בטוח שאני אפסיק אם הוא בוכה, אז הוא אוכל. זה הטריק. "

וואו! הורים משלמים 100000$, כי ילדם יודע שהם אוהבים אותו 

----------

כמו כולם, ביום שלישי בבוקר התעוררתי לחדשות מזעזעות ומחרידות של אחינו שנרצחו באכזריות בזמן התפילה בבית הכנסת.האכזריות המבהילה של המחבלים שביצעו את הזוועה הזאת הייתה עוצרת נשימה.

לא היו לי מילים. כשמשהו פוגע כל כך קרוב לבית, כשכאב חודר עמוק כל כך, אין מילים, אפילו בכי לא עוזר.

ביקרתי אינספור פעמים בשכונת הר- נוף, ואני נוכח בזמני התפילה בבתי כנסת מדי יום. זה פגע בבית. זה היה עלול לקרות לי. זה היה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו.

כאב.
כעס.
זעם.

התמונות הקשות של יהודים שנרצחו בהיותם לבושים עדיין בטלית ובתפילין קורעות את לבנו.הטראומה והחרדה שעוברים האלמנות והיתומים ואלה ששרדו את ההתקפה, בלתי מתקבל על הדעת. בלב שבור אנו מתפללים שהם ימצאו נחמה וכוח. אנחנו מתפללים לרפואת הפצועים ורוצים להאמין שזה היה המעשה האלים האחרון נגד עם ישראל.

אנחנו יכולים ללמוד מבנימין הקטן. בנימין יודע שהוריו אוהבים אותו ולכן הוא בוכה ובוכה ומתנגד עד שהם מתרככים. אנחנו יודעים שאלוקים אוהב אותנו; זהו הזמן עבורנו להפעיל כמה צעקות. זה לא זמן לקלישאות; זה זמן לזעם.

עלינו לבכות ולצרוח בשם האלמנות והיתומים, הפצועים ונפגעי החרדה. עד מתי? כמה זמן עוד ימשיך הסבל? אלוקים!  לא עוד! אנו מסרבים לקבל את זה יותר. הגיע הזמן להוציא אותנו מהגלות החשוכה והמרה הזו, אל עתיד טוב ומואר יותר. עתיד שהשלום ישכון בו ולאלימות לא יהיה בו מקום.

ובזמן שאנחנו בוכים ומתחננים ומפצירים באלוקים, אנחנו ממשיכים להאמין בו! נתפלל לשלום חיילי צה"ל שעושים ככל יכולתם בהגנתם על ישראל, ואנחנו ניקח על עצמנו מצוות נוספות לזכות אחינו ואחיותינו בארץ ישראל. הנחת תפילין, הדלקת נרות שבת, נתרום יותר לצדקה. אולי אנחנו רחוקים משם, אבל אפילו המעשים הקטנים שלנו יכולים לעזור, לשנות ולהשפיע.

"אני בכלל לא חייגתי אליך"

Verizon-iPhone-4-Incoming-Call copy.jpg מורה בבית הספר היהודי למדה את עשרת הדיברות עם תלמידיה בני השש. לאחר שהסבירה את מצוות "כבד את אביך ואת אימך," היא שאלה, "האם יש מצווה שמלמדת אותנו כיצד עלינו לטפל באחים ובאחיות שלנו?"

בלי להחסיר פעימה, ילד קטן אחד (אח גדול לכמה אחים ואחיות) ענה, "לא תרצח!"

ככל שאנו אוהבים את האחים שלנו, לפעמים קשה לנו להסתדר איתם.

-------

חבר הקרוב שלי, יענקל, שיתף אותי בסוד כואב מאוד לפני כמה שנים. יש לו רק אח אחד והם לא מדברים אחד עם השני כבר שנים רבות. הם גדלו במשפחה קטנה, וזה כואב לו מאוד שהם לא מדברים וכל זאת בגלל מריבה טפשית למדי. למעשה, הוא כבר לא זוכר את הפרטים המדויקים של מה שהם נלחמים עליו!

אני עודדתי מאוד את יענקל לפנות אל אחיו (שחי בישראל) ולנסות ליישב את העניין, אבל הוא התעקש שהוא לא יכול. אולי האגו שלו הפריע לתהליך, או אולי הוא פחד שיידחה על-ידי אחיו, או אולי זה פשוט כי עבר כבר יותר מדי זמן, אבל השתיקה המשיכה לעוד מספר שנים נוספות. אפילו הקדשתי את דרשת יום הכיפורים לנושא זה לפני כמה שנים בתקווה לגרום לפיוס.

22 שנים חלפו מאז שיחתם האחרונה של האחים.

אבל, רק לאחרונה יענקל אמר לי שהוא ראה שיחה שלא נענתה מישראל בטלפון שלו ממספר שהוא לא הכיר, ולכן הוא התקשר בחזרה כדי להבין מי הוא האלמוני שניסה להגיע אליו. הוא לא זיהה את קולו של האיש שנענה לקריאתו, אז הוא אמר, "קוראים לי יענקל, הייתה לי שיחה שלא נענתה ממספר זה, עם מי אני מדבר?"

"אני במקרה אחיך," השיב האיש, "אבל אני לא חייגתי אליך."

"מה זאת אומרת? יש לי שיחה שלא נענתה ממך!" יענקל התעקש.

"ובכן, אתה בטח טעית במספר," הסביר האח, "כי אני אף פעם לא התקשרתי אליך."

יענקל החליט לנצל את ההזדמנות, ואמר, "ובכן, זו מוכרחה להיות השגחה פרטית שחיברה אותנו היום ..." והם התחילו לפטפט בקלילות, להוטים לפצות על הזמן האבוד. במשך השבועות האחרונים, הם דיברו כל יום, עם תוכניות להיפגש בקרוב וליישב פנים אל פנים, באופן רשמי, את הסכסוך.

בפרשת השבוע אנו קוראים על אברהם, שנאלץ לשלוח את בנו ישמעאל מביתו משום שהוא הפך לרע ורדף את אחיו יצחק. אברהם בוודאי לא היה עושה את זה, אלא אם כן לא היתה לו כל ברירה. אך הם הפכו למנוכרים זה לזה ולמרות שאברהם הלך לבקר את ישמעאל פעמיים, בשתי הפעמים הוא הגיע אליו ורק אשתו הייתה בבית. אבל ישמעאל לא נהג כמוהו. הוא במשך למעלה משבעים שנה לא הגיע ולו פעם אחת לבקר את אביו, עד לפטירתו של אביו.

בפרשת השבוע אנו קוראים על הלוויתו של אברהם, שישמעאל השתתף בה, הוא הלך לצד אחיו יצחק. למרבה הצער, הוא לא תיקן את המעוות בחייו של אביו.

כרב קהילה אני עד לאינספור קרבות בין אנשים שבאמת אוהבים אחד את השני וזה כואב לראות. הורים וילדים, אחים ואחיות, בני דודים ... מכל סוגי הקשר! אנחנו מתדרדרים לקטטות ושוכחים לעתים קרובות על מה ולמה רבנו- אנחנו רק יודעים וזוכרים שאנחנו לא מדברים. אבל מי בסופו של דבר סובל? אנחנו עצמנו. אנחנו פוגעים בעצמנו יותר מכל אחד אחר.

חיינו קצרים מדי. זה הזמן לסלוח. גם אם אתה צריך להרים את השפופרת ולחייג לקרוב משפחה המתנכר אליך ולאחר מכן להכחיש שאתה הוא זה שיזם את השיחה, שיהיה כך! עשה זאת בכל מקרה. חייג והתפייס עם אלה שאתה אוהב.

מי זו שהצליחה לשכנע אותם להגיע לתפילה???

Blog.jpgבבוקר השבת האחרונה, בזמן שהתחלנו את תפילת "שחרית" בבית הכנסת, הממוקם במלון מריוט, הגיעה אלי אחת החדרניות, בריצה. "ישנו זוג יהודים למעלה," היא הסבירה, "אני יכולה להזמין אותם להצטרף לתפילה אצלכם?"

"ודאי שכן!" הסכמתי.

הבחור והבחורה הישראלים הצעירים, נישאו לא מזמן והגיעו ליהנות מחופשת "ירח דבש" בניו יורק. הם תכננו חופשה נחמדה, שקטה ופרטית במלון מריוט. הם ממש לא תכננו להשתתף בתפילות שבת בניו יורק. אבל התכניות השתנו ברגע שהחדרנית הבחינה שהם יהודים. היא נזכרה בבית הכנסת הקיים במלון, והפצירה בהם ללכת לשם. 

מתוך נימוס, הם נאלצו לספק לה כל מיני תירוצים. "אנחנו עיפים... אנחנו בירח דבש... אנחנו לא חברים בקהילה...ועוד ועוד." אז היא הגיעה בריצה אלי לבית הכנסת במטרה לשאול אותי אם זה בסדר שיבואו. נתתי לה את הסכמתי, והיא הצליחה לשכנע את הזוג לרדת לבית הכנסת ולו בשביל לראות אותו. הם הופתעו לגמרי למצוא בית חב"ד מלא הפועל מתוך בית המלון בו הם בחרו לשהות! ולא רק בית חב"ד היה שם, הם מצאו בו מנין גדול לתפילה, ולאחריה, הוזמנו עם כל המתפללים ל"קידוש" עשיר!

אז, הם נשארו ונהנו מארוחת שבת מענגת עם צ'ולנט מעולה, וכמובן נהנו מכל דקה עם חברי הקהילה המקסימים. כשנפרדו מאיתנו, בסיום המפגש, הם ציינו בהתרגשות "איזה כיף לחוות במהלך ירח הדבש, שבת שכזו"

בפרשת השבוע, אנחנו קוראים על אברהם אבינו שזכה לביקור אישי מהקב"ה כשחש ברע והיה חולה לאחר שמל את עצמו בגיל 99. אך לפתע, באמצע שיחתם, אברהם מבחין בקבוצת זרים עוברי אורח. אברהם מבקש מהקב"ה להמתין לו וממהר לעבר הזרים במטרה להזמינם אליו! הוא מבשל עבורם סעודת מלכים ודואג לכך שירגישו בנוח באהלו. מאירוע זה, הגמרא מלמדת אותנו על חשיבותה של מצות "הכנסת אורחים", שערכה גדול יותר אפילו משיחה עם הקב"ה.

הקב"ה שולח לנו, מדי פעם, הזדמנויות לקיים מצוות. הן מגיעות מסוגים שונים ובצורות שונות- לפעמים אפילו דרך חדרנית במלון מריוט שמסוגלת לשכנע זוג ישראלים להשתתף בתפילות בבית חב"ד, ובכך לזכות אותנו במצוות "הכנסת אורחים"...

אם אברהם אבינו הצליח לצאת מעצמו, בשעה שהיה חולה וסבל כאבים, ואפילו הפסיק את שיחתו עם הקב"ה(!) על מנת לקבל אורחים לאהלו, גם אני, שהופרעתי, כאברהם אבינו, באמצע תפילתי אל הבורא, וגם כולנו, נוכל, ללא ספק, למצוא דרכים לקיים ולבצע מצוה חשובה זו של הכנסת אורחים.

Looking for older posts? See the sidebar for the Archive.