לפני שבועיים, שבי, אשתי, הסיעה את בננו לבית הספר. כשהיא ירדה את רחוב 89 ווסט, יצא רכב, באופן פתאומי, מחנייה, ונכנס ברכבה ברוורס. היא לחצה חזק על הברקס, אך לא הספיקה למנוע את המכה. שתי המכוניות נפגעו. תודה לא-ל, אין נפגעים בנפש.
נהג המכונית השניה קפץ מרכבו והתחיל מיד לצעוק על אשתי."זו אשמתך! היית צריכה לנהוג בזהירות!" הוא טען שהוא היה בדרכו אל החניה וששבי דהרה בירידה ופגעה ברכבו מאחור.
הגעתי לזירת האירוע במהירות, עוד לפני המשטרה. שבי הסבירה שהנהג השני יצא ברוורס מהחניה ופגע בה, אבל הוא המשיך בגרסתו שהיא היא האשמה. הוא היה כל כך נחוש בדעתו לגבי הסיפור שהוא סיפר, ששבי כבר התחילה לפקפק באמיתות גירסתה.
נשמע מוכר?
כולנו עוברים את החיים תוך ראיה סובייקטיבית שלנו. אנחנו משכנעים את עצמנו שהצדק איתנו. אנחנו מתווכחים עם בן/ בת הזוג ומתקשים להתנצל משום שאנו בטוחים במאת האחוזים בצדקתנו. אנחנו מפסידים עסקאות ומשכנעים את עצמנו שהצד השני טועה. אנחנו יוצאים מבולבלים ולבסוף גם משתכנעים מהשתלשלות האירועים כפי שסיפרנו אותם לעצמנו.
זה בדיוק מה שקורה בפרשת השבוע "ויחי". יעקב אבינו נפטר ושנים עשר בניו קוברים אותו. במשך השבועות הסמוכים למיתתו של יעקב, יוסף כבר לא מזמין את אחיו לסעוד עמו כפי שהורגלו עד עתה. האחים מספרים לעצמם שהיות שיעקב כבר איננו, יוסף החליט לנקום בהם על שמכרו אותו בגיל 17. בעקבות הבנתם את המתרחש, הם שולחים ליוסף בקשות ותחנונים, שלא יפגע בהם לרעה. הם עשו זאת מתוך פחד ואימה.
אבל הם טעו. הם פעלו מתוך נקודת המבט שלהם, והביאו את עצמם למצב של חרדה ממשית. כל שרצה יוסף היה מעט זמן עם עצמו להתאבל על אביו שהיה ואיננו עוד. הוא עוד לא הרגיש מוכן לשבת לסעודות גורמה עם אחיו. הוא לא עשה זאת מתוך נקמה. הם פשוט לא קראו נכון את המפה, כי הם ראו את העולם דרך המשקפיים שלהם. יוסף, כמובן, מרגיע אותם ומתחייב בפניהם שאין לו כל כוונות זדון כלפיהם ושהוא אוהב אותם מכל הלב.
למרבה המזל, במקרה של אשתי, היה עד ראיה שיכול היה לדווח למשטרה, במלוא הוודאות, על כך שהאשמה כולה היא של הנהג השני. היתה אפילו מצלמת במקום שהקליטה את המקרה כולו. אגב, למרות האירוניה שבדבר, הנהג השני המשיך להאשים את שבי ולהתעקש על חפותו, למרות הראיות החותכות והחד משמעיות!
אין דבר בעולם שמתרחש סתם כך, הכל משמים. אנחנו לא ממש יודעים מה היתה מטרת הקב"ה בתאונת הדרכים הזו, אבל אנחנו, בעז"ה, נבדוק את כשרות התפילין והמזוזות שלנו במטרה לוודא שהם אכן במצב של רמת כשרות מקסימלית.
כעת, כשאנחנו נכנסים לשנת 2015, בואו נחליט להיות יותר רגישים לצרכיהם ולכוונותיהם של הסובבים אותנו. כשניישם זאת ונלמד לנתח מצבים גם מפרספקטיבה של מישהו אחר, מערכות היחסים שלנו ישתפרו באופן דרמטי.
נוטריוני.ניגשתי לסניף הבנק המוכר והקרוב איתו אני עובד באופן יומיומי. המסמכים היו מוכנים למסירה. המתנתי בתור וכשלבסוף הגיע תורי, נתבקשתי להציג תעודה מזהה. את התעודה השארתי במשרד, לא חשבתי שאצטרך אותה בבנק.