יש לי ידיד שאני מסמס אליו מדי פעם. באופן מסתורי, הוא לעולם לא הגיב.
"אתה יכול לבוא לתפילות יום ראשון בבוקר? אנחנו זקוקים לך למניין."
אין תגובה.
"אתה יכול להצטרף לשיעור תורה ביום שלישי בערב?"
אין תגובה.
מחפשים מתנדב לעריכת השולחנות למסיבת פורים, יש מצב שאתה פנוי?"
אין תגובה.
"יש לך שעה פנויה לעזור בהקמת הסוכה?"
אין תגובה.
זה בסדר אם מישהו לא יכול, או לא רוצה לעזור. אבל, רוב האנשים לפחות מתייחסים ושולחים טקסט בחזרה לעדכן אותי. אבל סתם להתעלם? מי נוהג ככה?!
אז פניתי אליו ישירות.
"אני לא מבין, רבאיי, " הוא אמר "כנראה שיש לי תקלה בטלפון. לא קיבלתי אף אחת מההודעות שלך!"
מעניין מאד... יש לו אייפון s5 הכי חדש בשוק עם כל האפליקציות החדישות וזה עובד נהדר בכל הפרמטרים, רק את ההודעות שלי הוא לא קולט? אז המשכתי לסמס אליו, והוא המשיך בשתיקתו.
ואז, בצהרי יום שישי האחרון, הייתי בהלם מוחלט (נדהמתי! לא האמנתי! השתתקתי!) קיבלתי מידיד זה ממש הודעת סמס. לפתע פתאום מערכת ההודעות שלו עובדת נהדר... ובזמן כל כך מתאים ונוח- בדיוק כשהוא היה צריך משהו. אהה, התעלומה נפתרה.
ככה ממש הוא סיפור חיינו. כשאלוקים רוצה מאיתנו משהו, אנחנו פשוט לא בנמצא. יש לנו כל מיני תירוצים, ואנחנו משכנעים את עצמנו שגם התירוץ ההזוי ביותר, מתקבל על הדעת. אבל כשאנחנו זקוקים לו, אף תירוץ אינו מתקבל ואנחנו פתאום מוכנים, רוצים ויכולים להשיג אותו.
זה כמו האדם שחלם. ובחלום שלו הוא הגיע לשמים. מלאך עשה לו סיור בין החדרים שם. הם הגיעו לחדר עבודה גדול, עמוס במלאכים.
תחילה הם עצרו בחדר הקבלה. כאן, כל התפילות והבקשות מה' מתקבלות. רואים שם גלילים על גבי גלילים, מכל רחבי העולם. עשרות מלאכים מתרוצצים ביניהם, מארגנים וממיינים.
בהמשך, הם הגיעו למחלקת האריזה והמשלוחים. כאן, כל הברכות נארזות ונשלחות לאנשים שביקשו אותם. כמו במחלקה הקודמת, היה כאן עמוס מאוד. עשרות מלאכים עמלו בזריזות כדי להספיק לבצע את המשלוחים לכל העולם בזמן.
התחנה האחרונה היתה ממוקמת בקצה האולם. בשונה משתי העמדות האחרות, כאן היה ריק, כמעט נטוש. ישב שם מלאך בודד בחוסר מעש. "זו תחנת ההודיה" המדריך הסביר, "למרבה הצער, לאחר שמקבלים בני האדם את הברכות אותן חיפשו, מעטים שולחים לכאן חזרה מילות תודה והערכה."
בפרשת השבוע אנו קוראים על המשכן, שהגיע לשלב גמר הבניה והיה כבר מוכן עבור האלוקים שישכון בתוכו. כיום, אין ברשותנו יותר את המשכן וגם לא את המקדש. אין לנו מקום גשמי להשכת האלוקות בכלל. אבל, בכל יום, עם כל מעשה טוב שאנו עושים, אנחנו עובדים לקראת בניית בית המקדש השלישי- הנצחי. זה מה שאנו יכולים לעשות עבור הקב"ה על בסיס יומיומי.
בואו נזכור להודות לו ולהכיר לו טובה על כל היופי והטוב שקיימים בחיינו. כמובן, אנחנו יכולים תמיד לפנות אליו כאשר אנו זקוקים לו, גם כן. אבל, לא כדאי שנחכה עד אז. בואו נתחיל כבר עכשיו, מלאי הודיה והערכה.