Want to keep in the loop on the latest happenings at Chabad Israel Center of the Upper East Side. Subscribe to our mailing list below. We'll send you information that is fresh, relevant, and important to you and our local community.
Printed from ChabadIC.com

Hebrew Blog

?שלך, כן עובד sms- אז ה

Blog.jpg יש לי ידיד שאני מסמס אליו מדי פעם. באופן מסתורי, הוא לעולם לא הגיב.

"אתה יכול לבוא לתפילות יום ראשון בבוקר? אנחנו זקוקים לך למניין."

אין תגובה.

"אתה יכול להצטרף לשיעור תורה ביום שלישי בערב?"

אין תגובה.

מחפשים מתנדב לעריכת השולחנות למסיבת פורים, יש מצב שאתה פנוי?"

אין תגובה.

"יש לך שעה פנויה לעזור בהקמת הסוכה?"

אין תגובה.

זה בסדר אם מישהו לא יכול, או לא רוצה לעזור. אבל, רוב האנשים לפחות מתייחסים ושולחים טקסט בחזרה לעדכן אותי. אבל סתם להתעלם? מי נוהג ככה?!

אז פניתי אליו ישירות.

"אני לא מבין, רבאיי, " הוא אמר "כנראה שיש לי תקלה בטלפון. לא קיבלתי אף אחת מההודעות שלך!"

מעניין מאד... יש לו אייפון s5   הכי חדש בשוק עם כל האפליקציות החדישות וזה עובד נהדר בכל הפרמטרים,       רק את ההודעות שלי הוא לא קולט? אז המשכתי לסמס אליו, והוא המשיך בשתיקתו.

ואז, בצהרי יום שישי האחרון, הייתי בהלם מוחלט (נדהמתי! לא האמנתי! השתתקתי!) קיבלתי מידיד זה ממש הודעת  סמס. לפתע פתאום מערכת ההודעות שלו עובדת נהדר... ובזמן כל כך מתאים ונוח- בדיוק כשהוא היה צריך משהו. אהה, התעלומה נפתרה.

ככה ממש הוא סיפור חיינו. כשאלוקים רוצה מאיתנו משהו, אנחנו פשוט לא בנמצא. יש לנו כל מיני תירוצים, ואנחנו משכנעים את עצמנו שגם התירוץ ההזוי ביותר, מתקבל על הדעת. אבל כשאנחנו זקוקים לו, אף תירוץ אינו מתקבל ואנחנו פתאום מוכנים, רוצים ויכולים להשיג אותו.

זה כמו האדם שחלם. ובחלום שלו הוא הגיע לשמים. מלאך עשה לו סיור בין החדרים שם. הם הגיעו לחדר עבודה גדול, עמוס במלאכים.

תחילה הם עצרו בחדר הקבלה. כאן, כל התפילות והבקשות מה' מתקבלות. רואים שם גלילים על גבי גלילים, מכל רחבי העולם. עשרות מלאכים מתרוצצים ביניהם, מארגנים וממיינים.

בהמשך, הם הגיעו למחלקת האריזה והמשלוחים. כאן, כל הברכות נארזות ונשלחות לאנשים שביקשו אותם. כמו במחלקה הקודמת, היה כאן עמוס מאוד. עשרות מלאכים עמלו בזריזות כדי להספיק לבצע את המשלוחים לכל העולם בזמן.

התחנה האחרונה היתה ממוקמת בקצה האולם. בשונה משתי העמדות האחרות, כאן היה ריק, כמעט נטוש. ישב שם מלאך בודד בחוסר מעש. "זו תחנת ההודיה" המדריך הסביר,  "למרבה הצער, לאחר שמקבלים בני האדם את הברכות אותן חיפשו, מעטים שולחים לכאן חזרה מילות תודה והערכה."

בפרשת השבוע אנו קוראים על המשכן, שהגיע לשלב גמר הבניה והיה כבר מוכן עבור האלוקים שישכון בתוכו. כיום, אין ברשותנו יותר את המשכן וגם לא את המקדש. אין לנו מקום גשמי להשכת האלוקות בכלל. אבל, בכל יום, עם כל מעשה טוב שאנו עושים, אנחנו עובדים לקראת בניית בית המקדש השלישי- הנצחי. זה מה שאנו יכולים לעשות עבור הקב"ה על בסיס יומיומי.

בואו נזכור להודות לו ולהכיר לו טובה על כל היופי והטוב שקיימים בחיינו. כמובן, אנחנו יכולים תמיד לפנות אליו כאשר אנו זקוקים לו, גם כן. אבל, לא כדאי שנחכה עד אז. בואו נתחיל כבר עכשיו, מלאי הודיה והערכה.

המכונית שלי תקועה בשלג

Blog.jpg בחורף הזה, קיבל החוף המזרחי שלג, קרח, וגשם קפוא יותר ממה שאי פעם הכיר. עד עתה, ירדו כבר 55.6 אינצ'ים של שלג, עובדה שהופכת את החורף הנוכחי לאחד החורפים המושלגים ביותר בהסטוריה של ניו יורק.

במרכז חב"ד לישראלים יש לנו רכב לשימוש המשרד. נהגים שונים משתמשים בו לעניינים שונים. אז היה זה רק ענין של זמן עד שהחורף התערב לנו בענין הרכב. ביום שישי אחר הצהריים, אחד מאנשי הצוות שלנו ניסה להחנות את המכונית ב   ,  3rd avenue ונכנס בטעות לתוך ערימה גבוהה של שלג. הכניסה לשם היתה פשוטה, אבל היציאה היתה סיפור אחר לחלוטין.

עד שהגעתי לזירה, לפחות חמישה אנשים, שלא הכרתי, עמדו מסביב בנסיון לעזור. אדם אחד, אדיב במיוחד, הביא סיר עם מים רותחים שניסינו לשפוך על השלג במטרה להמיס אותו, אך ללא הועיל. המכונית סרבה לזוז.

אם היה זה קורה ביום חול רגיל, זה כנראה היה מכעיס, אבל מעט פשוט יותר לטיפול.  אך זה התרחש ביום שישי אחר הצהריים והייתי זקוק לרכב לביצוע מספר סידורים לקראת שבת. לא היה לי זמן לבלאגן הזה!

הבלאגן היה חמור מכפי שחשבתי, הסתבר שהרכב היה שקוע עמוק בשלג.

למעשה, השלג היה גוש של קרח ועליו שכבה דקה של שלג. אז במשך שעתיים תמימות עמדנו ונגסנו בקרח, טיפין טיפין. בסופו של תהליך, הצלחתי לנהוג!

הבעל שם טוב לימד אותנו שעלינו למצוא משמעות בכל מצב אליו נקלענו. אז, תוך כדי העבודה המפרכת בפינוי האיטי של הקרח באותו יום שישי, התחלתי לחשוב.

בפרשת השבוע קראנו על המשכן, בית מקדש לאלוקים, שהיהודים בנו בהיותם במדבר. על המשכן היה להפוך למקום מבטח רוחני, מקום להשכנת האלוקים בעולם הזה הגשמי.

כיום, כבר אין לנו משכן או מקדש, אך חכמינו מסבירים שקיים משכן לה' בתוך כל אחד מאיתנו. הנשמה שלנו, אמורה להיות מקום בו אלוקים יכול לשכון ולהרגיש בבית.

תוך כדי שאנחנו מנווטים דרך החיים, כל כך פשוט לנו "להתקע בשלג" ולהיות אדישים לרוחניות. אנחנו נהיים עטופים ושקועים בסביבה החומרית שלנו ובהתחייבויות היומיומיות עד שאנחנו כבר לא מרגישים את החום של היהדות.

וזה מוביל לאפאטיות. אין בנו פשוט את המוטיבציה לצאת ולפעול מחוץ לאיזור הנוחות שלנו. אנחנו הופכים להיות משותקים מרוב הקור המקפיא שהתגנב אלינו.

זהו השלב בו אנו חשים שהגיע הזמן לשינוי. אנחנו לא יכולים להמשיך לחיות בתוך קיפאון וקהות חושים! הגיע הזמן להתחיל לנגוס בקרח טיפין טיפין עד שנתחיל לחוש בנשמה מחדש.

איך משיגים את זה? על ידי קיום מצוה אחת ואחריה עוד אחת ואחריה עוד... בכל פעם שאנחנו נותנים צדקה, מדליקים נרות שבת, מתפללים, מגישים סיוע לקשיש, מברכים על אכילת מזון כשר או כל מצוה אחרת, אנחנו נוגסים בקרח ומאפשרים לחום שבנשמה לנבוע.

לקח לי שעתיים לשחרר את הרכב מהקרח. אם הקפאון סביב נשמותינו מצטבר כבר זמן מה, יתכן ויידרש זמן כדי לשחזר את החום שיש ליהדות להציע. אבל זה שווה כל דקה.

שלג או לא?

think-positive-positive-things-will--large-msg-135567951702.png כשנכנס חודש אדר, אנו אמורים להוסיף בשמחה. לצורך כך, הטסנו לכאן את הסטנדאפיסט הישראלי, אורי חזקיה, להופיע במרכז חב"ד שלנו.

כל הפרטים היו מתוכננים בקפידה. שכרנו אודיטוריום בבית ספר פרטי יוקרתי בשדרה החמישית ודאגנו הכל יהיה מושלם עם האקוסטיקה ותאורת הבמה.

הכרטיסים נמכרו היטב, ב"ה. למעשה, הם נמכרו יותר מדי טוב! שבוע שלם לפני ההופעה לא נותר עוד כרטיס בודד למכירה. כל 400 הכרטיסים נרכשו ושולמו. עדיין היו אנשים שביקשו להצטרף, והתאכזבו לגלות שכבר לא ניתן לרכוש כרטיסים. "האם חב"ד כבר לא מקבלת את כולם?"הם בקשו לדעת. "אנחנו לא צריכים מקום ישיבה, נצפה בעמידה!"

ביום שלפני ההופעה, התקשרתי לבית הספר לסגור מספר עניינים והמנהלת אמרה לי, "אתה מודע לכך שמצפה לנו סערת שלגים..."

"אה, זו לא בעיה," השבתי. "אנחנו רגילים לסופות. אנחנו לא מבטלים אירועים. למעשה, בשנה שעברה, היתה לנו סעודת שבת מקסימה עם 250 אורחים בעיצומה של סופת שלגים!"

" אולי אתה לא תבטל בגלל סופת שלגים," אמרה, "אבל אנחנו עלולים לבטל אם בית הספר לא יפעל. אין לימודים, אין הופעה."

"אבל מה עם המופע שלנו? יש לנו חוזה! האם לא תוכלי לפתוח רק עבורנו?" התחננתי. "בהחלט לא."

כאן כבר התחילה הפאניקה. התקשרתי למספר אולמות אורעים במנהטן, ומובן שרובם לא יכלו לסכם על אירוע בטווח זמן קצר כל כך. לבסוף, הצלחתי למצוא מקום מפגש יפהפה,  שהסכים לארח אותנו, אבל במחיר פי ארבע! מזה שתוכנן. הם לחצו עלי שאתן להם תשובה מיידית היות שכבר סוף יום העבודה קרב.

הייתי קרוע. אני חי בארצות הברית מספיק זמן כדי לדעת שאם "ניתנת התראה חזקה על שלג ודאי", זה בדיוק מה שיהיה. אז, אם אבטל את ההופעה, אפסיד הרבה כסף כי אני צריך עדיין לשלם את הוצאות הביטול של הסטנדאפיסט ואצטרך להחזיר את הכסף לרוכשי הכרטיסים. אם אקח את מקום המפגש החדש, הוא יקר באופן משמעותי וגם כל זה ברגע האחרון. ומה אם אנשים לא יבדקו את האימייל ויגיעו להופעה במקום הלא נכון?

שתי האופציות לחלוטין לא אידיאליות!

בחסידות נלמד קונספט מהפכני- "חשוב טוב ויהיה טוב." הרבי מליובאוויטש הסביר שחשיבה חיובית מניבה תוצאות חיוביות. בגישה זו, החלטתי לחשוב מחשבות טובות ולהשאר עם התכנון המקורי- האירוע יתקיים באולם בית הספר.

לכל המתעניינים באותו ערב, סיפרתי שהאירוע יתקיים כמתוכנן, בבית הספר הפרטי. כשאנשים שאלו, "מה עם השלג?" עניתי, "חשוב טוב ויהיה טוב."

הייתי ער כל הלילה, דואג לחשוב מחשבות חיובית, ובאופן אובססיבי בודק את דיווחי מזג האויר לראות עד כמה גרוע תהיה הסופה. בסופו של דבר, בשעה 6:00 בבוקר, משרד ראש העיר מסר הודעה שבתי הספר הציבוריים יהיו פתוחים.

עדיין לא הייתי בטוח לגמרי, משום שההופעה שלנו מתוכננת להתקיים בבית ספר פרטי, ומספר בתי ספר אחרים היו אכן סגורים. בשעה 11:30 הגיע אלי אימייל עם הבשורה שההופעה יכולה להתקיים כמתוכנן!

"חשוב טוב ויהיה טוב" הוא משפט שעלינו להפנים ולחיות איתו בכל יום, לא נתחשב באתגרים ובמכשולים.       עם גישה חיובית, נוכל להתגבר כמעט על הכל!

 

אהבה כלבלבית ”Puppy love”

Blog.jpgאם היתה מופנית אליך תשומת ליבם של 100 מיליון אנשים למשך 30 שניות מלאות, מה היית אומר להם? איזה מסר היית מנסה להעביר?

ביום ראשון, שודר בטלויזיה אירוע הסופרבול הנצפה ביותר בהסטוריה של ארצות הברית, עם 111.5 צופים. חברות היו מוכנות לשלם סכומים של 4 מליון דולר עבור פרסום!

אז, מה היה המסר שהם רצו להעביר?

הפרסומת של באדוויזר”Puppy love”   זכתה בניצחון סוחף.

כמי שגדל בדרום אפריקה, היו לנו תמיד כלבים. היה לנו בית גדול עם גינה ענקית. הכלבים שימשו בעיקר כהגנה מפני פורצים. הכלב האהוב עלי "רינגו", היה כלב רועים גרמני. רינגו היה נאמן, מסור ואינטליגנטי מאד. היינו מתבדחים על כך שלרינגו נשמה יהודית, הוא היה נהנה לשבת במשך שעות ולהקשיב לזמירות השבת שלנו. האוכל האהוב עליו היה צ'ולנט! היה קל לאהוב את רינגו. הוא ישן אצלנו בבית, והיה כלב טוב.

בגלל אהבתי לכלבים, ולרינגו במיוחד, הבנתי לחלוטין את הסיבה לכך שהפרסומת הפופולרית ביותר בסופרבול היתה של ”Puppy love”  .

כלבלבים מייצגים אהבה ללא תנאי. אני פוגש מדי פעם אנשים שמספרים לי שהם לא מצליחים להסתדר עם בן/בת הזוג שלהם אבל הכלבלב הוא החבר האמיתי שלהם שאוהב אותם תמיד ללא תנאי. אני מבין אותם. רינגו עשה זאת בשבילי. הוא מעולם לא התווכח או העביר ביקורת או צרח עלי או קילל אותי. בין אם הייתי במצב רוח טוב או ירוד, הוא תמיד היה שם עבורי, מאד קשוב, מקבל ואוהב.

פרשת השבוע עוסקת באהבה ללא תנאי. אך לא מהסוג הכלבלבי.

כשמשה יורד מהר סיני, הוא רואה את עם ישראל סוגדים לעגל הזהב. הם בגדו באלוקים, זה אחד הדברים הגרועים ביותר שיכלו לעשות. רק 40 יום קודם לכן, הם נכנסו למערכת יחסים דמויית נישואים עם ה', והם כבר בוגדים?!

אלוקים רצה להשמיד את עם ישראל ולהתחיל אומה חדשה ממשה. אבל משה מסרב. הוא אמר "ועתה אם תשא חטאתם ואם אין, מחני נא מספרך אשר כתבת". משה מבקש למחוק את שמו מהתורה באם יוכחד העם. הדבר היקר ביותר בחייו של משה, היה התורה, אך הוא הסכים לוותר על החלק שלו בה תמורת האנשים שהוציא ממצרים.

בסופו של דבר, ה' הקשיב וסלח לעם ישראל.

אך נותרה פרשה אחת ששמו של משה לא מופיע בה, זוהי פרשת "תצווה", אותה אנו קוראים השבוע. בגלל המילים "מחני נא מספרך", שאמר משה, הוצא שמו של משה מהפרשה. מעניין שיום פטירתו של משה הוא בתאריך ז' באדר, שחל בדרך כלל במהלך השבוע בו אנו קוראים את פרשת "תצווה" בה משה אינו מופיע.

המקרה הזה ממחיש בבהירות את מהותו של משה- אהבה ללא תנאי לעמו.

אהבתו של משה לעם ישראל היתה שונה לגמרי מאהבת כלבלב. כלבים אוהבים אותנו כי הם לא מכירים אותנו באמת. הם לא מכירים את החולשות שלנו, את נקודות התורפה שלנו. אך משה רבינו הכיר את עם ישראל בצורה אינטימית. הוא ידע שהם בצעו חטא נורא. הוא ידע שהם התלוננו ללא סוף מאז יצאו ממצרים. אבל הוא היה מסוגל לראות מעבר לזה. הוא היה מסוגל להתמקד בטהרה שלהם ובטוב לבם, ואהב אותם ללא תנאי.

משה ראה את העם ברגעיו האפלים ביותר, כשהם אימצו את עבודת האלילים ודחו את ה'. למעשה, עגל הזהב היווה תחליף לא רק לה' אלא למשה גם כן. ובכל זאת, עדיין, משה לא נוטש אותם. הוא אהב אותם מאד, ללא תנאי, עד להקרבה עצמית אולטימטיבית.

בואו נלמד ממשה וניקח את אהבת הכלבלבים הזו לרמה חדשה- אהבה ללא תנאי לבני משפחותינו ולידידינו.

 

Looking for older posts? See the sidebar for the Archive.