היה זה ביום ראשון, ל"ג בעומר. היינו מתוכננים לברביקיו על הגג לקבוצת אנשי מקצוע צעירים מהקהילה. אורחי הכבוד היו 10 חיילי צה"ל פצועים קשה שאירחנו כחלק מהתכנית השנתית של "בלב אחד".
הכול היה מוכן, השגנו רישיונות מהעירייה להדלקת מדורה על הגג הצופה על מנהטן כולה, הארוחה הוזמנה מחברת קייטרינג, המצרכים נרכשו ואלפי דולרים היו כבר מושקעים באירוע.
אך, למרות שהתחלנו לפרסם את האירוע מספר חודשים מראש, 24 שעות לפני האירוע, התקבלו הזמנות מ-30 אנשים בלבד שאישרו את הגעתם! למרות זאת, כשהתקשרו מהקייטרינג לבירור המספר הסופי של המשתתפים, ביקשתי שיכין מנות ל- 150 איש, כי אני מודע לכך שיש אנשים שנרשמים ברגע האחרון.
וצדקתי.
החל מיום ראשון בבוקר, 12 שעות לפני האירוע, ההזמנות התחילו לזרום וגדלו מרגע לרגע. המספרים תפחו במהירות... 50 ...100...150...200...
כשהגיעו מהקייטרינג לערוך את השולחנות, עדכנתי, "אני חושב שנצטרך יותר מנות משהזמנו...". למרבה המזל, הם הסכימו והיו מוכנים לגלות גמישות ולהוציא מלאים נוספים על מנת לספק את הביקוש גם ברגע האחרון.
שעתיים לפני האירוע, ההזמנות המשיכו להתקבל...200... 250...300... 350... 400!
ציפיתי להפתעות ברגע האחרון, אבל זה היה כבר מעל ומעבר למצופה!
400 איש השתתפו בחגיגה, 90% מהאורחים אישרו את הגעתם במהלך 12 השעות האחרונות. ומצאתי את עצמי תוהה, "למה, לכל הרוחות, כל כך הרבה אנשים מאשרים ברגע האחרון?"
למעשה, אודה ששאלת ה"כמה" היא אחת האספקטים המלחיצים ביותר בניהול בית חב"ד (או כל אירוע אחר, כפי שכל מפיק אירועים יספר לך). אנשים פשוט אינם מאשרים את הגעתם.
אז ניגשתי לשרה*, אחת המשתתפות ושאלתי אותה, "מתי אישרת את הגעתך?"
ב-16:00 היום, לפני שעתיים," היא ענתה.
"את יודעת שזהו אירוע חשוב?" שאלתי.
"וודאי! לכן הגעתי!"
"את מתארת לעצמך כמה חודשים של הכנה דרושים על מנת להפיק אירוע בסדר גודל כזה?"
"כן! תודה רבה לכם. זה נפלא, אני נהנית מאד," היא אישרה.
"ראית כמה הודעות פייסבוק פרסמתי בנושא וכמה איימילים שלחתי עם בקשה להירשם לאירוע מראש?" המשכתי.
"כן, לכן באתי!" היא אמרה שוב.
"אז למה, לכל הרוחות, חיכית עד לרגע האחרון להירשם?!"
ואז הגיעה התשובה.
"ובכן, לקחתי בחשבון שאני בסך הכול בן אדם אחד," היא הסבירה. "עד כמה ישנה לך אם אזמין מראש או ברגע האחרון? ובהתחשב בכך שכל השאר יירשמו פחות או יותר בזמן, מה הביג דיל?"
חשבתי על זה, וזה נכון. אנחנו לעיתים קרובות לא מאשרים את ההגעה מראש לאירועים ומסיבות, לא בגלל שאנחנו רוצים לגרום צער למארחים שלנו, אלא בגלל שאנחנו פשוט לא מודעים לכך שהם מחכים לתשובה שלנו. אנחנו רואים את עצמנו כאדם בודד ויחיד, אבל לא חושבים על כך שכל השאר חושבים בדיוק כמונו! אני בעצמי אישרתי הגעה לאירועים ברגע האחרון מאותה הסיבה בדיוק.
--------------------
בעוד מספר ימים נחגוג את חג השבועות בו נקרא את 10 הדברות.
הדיבר הראשון הוא, "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים..." מעניין לציין שהמילה "אלוקיך" מובאת כפניה ליחיד ולא כפניה לרבים, "אלוקיכם", דבר שהיה נראה מתאים יותר מבחינה לשונית.
הבחירה במילה הזו מלמדת אותנו שכל יהודי נחשב. לכל יחיד ישנו קשר ישיר עם ה'. כולנו נחשבים. לכל אחד מאיתנו משימה אישית לביצוע, וכולנו יחד תורמים למטרה הכללית- הפיכת העולם הזה למקום ראוי לקב"ה.
בואו לא נחשוב שאישור ההגעה שלנו לא חשוב, או שאנחנו לא יכולים לשנות ולהשפיע. כל פעולה בודדת שאדם עושה, היא רלוונטית וחשובה להמשכיותו של העולם ולרווחת כלל העם היהודי.
*השם שונה להגנת הפרטיות.