Want to keep in the loop on the latest happenings at Chabad Israel Center of the Upper East Side. Subscribe to our mailing list below. We'll send you information that is fresh, relevant, and important to you and our local community.
Printed from ChabadIC.com

Hebrew Blog

אמהות ישראליות במאורת זאבים וצבועים

Blog.jpg האמהות של אייל, גלעד ונפתלי, שלושת הנערים שנחטפו, נסעו למועצת זכויות האדם בז'נבה השבוע. רחל פרנקל, אמו של נפתלי, הפצירה בלהט בקהילה הבינלאומית להפעיל לחץ גדול יותר על האחראים.

 נשים אמיצות אלו מנהלות ניסיון נואש להסביר לעולם שהטרור הפלסטיני לא חטף חיילים או חמושים, אלא תלמידים צעירים - מעשה פלילי אשר באופן בוטה מפר כל חוק זכויות אדם.

היה מזעזע לצפות בנציגי האו"ם אשר אחד אחרי השני לעגו לאמהות האומללות האלה שזה עתה שפכו את ליבן ונשמתן.

הנציגים מסוריה, איראן, קטאר, מצרים, טורקיה, מרוקו, רוסיה, סין, קובה, וכמובן הנציג הפלסטיני, תקפו את שלוש הנשים הישראליות והאשימו את ישראל בכל פשע אפשרי - ובלתי אפשרי - נגד העם הערבי והפלסטיני. הם האשימו את ישראל בהיותה מפרת זכויות האדם הגדולה בעולם.

 הדוברת הפלסטינית צרחה, "למה הנשים הישראליות מגיעות? האם אין מקום בז'נבה ל 5000 אמהות פלסטיניות?" האם היא אומרת שישראל חטפה או רצחה 5,000 סטודנטים פלסטיניים צעירים? מתי ואיפה זה קרה? כפי שאנו יודעים, אלה שמסיתים נגד ישראל לא נותנים לעובדות לעמוד בדרכם.

 למעשה, הייתה להם החוצפה להאשים את ישראל בחטיפה(!) כי ישראל כבר "כובשת" את אדמתם מאז 1948. איזו הצגה מגוחכת ולא הוגנת! אבל זה בהחלט לא חדש. במשך 60 שנה, העולם הערבי קורא לנו "גנבים", בטענה שגזלנו את אדמתם והקמנו את מדינתנו על אדמה אסלאמית.

 ובכן, הרשה לי לספר לך משהו, או"ם יקר. אייל, גלעד ונפתלי נחטפו בסמוך לאזור חברון וחיפושי צה"ל מתמקדים בעיקר באזור חברון. אבא שלי הוא ירושלמי מזה 8 דורות, וסבתא רבא שלו, חיה בלומה ריקל, התגוררה בחברון ב1929. בני המשפחה שלי הם צאצאים של מנוחה רחל סלונים, נכדתו של האדמו"ר הזקן, שעלתה לישראל והתיישבה בחברון ב1845.

 זמן רב לפני שישראל הכריזה על עצמאותה והואשמה ב"פגיעה בזכויותיהם של הפליטים הפלסטיניים המסכנים", הרבה לפני שצה"ל אף הוקם, המשפחה שלי גרה בחברון, והנה מה שקרה:

 ביום ה-24 באוגוסט 1929, ערבים מקומיים פתחו בהשתוללות רצחנית, שחטו וטבחו ביהודים, בזזו את בתיהם ואת בתי הכנסת. באותו הזמן, מתוך 20,000 בני האדם המתגוררים בחברון, רק 700 מהם היו יהודים. בזמן שהסתיים הטבח, 67 יהודים שכבו מתים - בתיהם ובתי הכנסת נהרסו. למה הם נרצחו? פשוט בגלל היותם יהודים.

 בן דוד של חיה בלומה ריקל היה הרב דב סלונים, שהיה מחובר ומיודד מאוד עם המנהיגים הערבים. הוא הציע להגן על 30 יהודים בביתו באותו יום, בגלל שכבר הובטח לו, פעמים רבות, שהוא לעולם לא ייפגע על ידי הערבים. אבל באותו בוקר גורלי הוא, וכל היהודים שהיו איתו, נרצחו באכזריות. למה? בגלל עובדת היותם יהודים!

בעקבות הטבח המחריד, היהודים נאלצו לעזוב את חברון, עד שנת 1967 בו הקב"ה עשה נס עצום והחזיר את חברון ליהודים. באותו זמן, הערבים היו בטוחים שהיהודים החוזרים ינסו לנקום על הטבח, אבל לא. היהודים, שהאו"ם מגדיר כמפרי זכויות האדם הגדולים ביותר, נתנו לשכניהם הערבים לחיות בשלום. למעשה, ניתנו לערביי חברון יותר זכויות מאשר לאחיהם הערבים ברוב המקומות האחרים.

בשנת 1929 בזמן שמשפחתי נשחטה, הבריטים עמדו מנגד. שום דבר לא השתנה. המחבלים מחברון חטפו את הבנים שלנו והעולם עומד מנגד. אז לא, אנחנו לא "נגלה איפוק". אנחנו נעשה את כל מה שנדרש כדי להחזיר את הבנים שלנו.

אנחנו יודעים שהארץ הזאת היא ארצנו. הסיבה היחידה שהיהודים נסעו בצורה מסוכנת מאודסה, וילנה, ורשה ועוד, לארץ ישראל היא משום שהקב"ה נתן את ארץ הקודש שלו, לנו, בני אברהם, יצחק ויעקב, כפי שנאמר באופן ברור בתורה.

אנחנו יודעים שאנחנו נתמיד, אנחנו יודעים שאנחנו נשרוד. ההשתפכות האדירה של אחדות, אהבה ודאגה מיהודים ברחבי העולם מוכיחה ששום דבר לא יכול להשמיד אותנו.

# Bringbackourboys החזירו את בנינו עכשיו! אנו מייחלים שאייל נפתלי וגלעד יתאחדו עם בני משפחותיהם ועם כל עם ישראל, מיד!

אייל, גלעד ונפתלי, אנחנו איתכם!

Blog.png שבוע שלם עבר מאז בנינו- איל (19), גלעד (16) ונפתלי (16) נחטפו ע"י מחבלי חמאס בתחנת אוטובוס בדרכם הביתה לשבת.

ידידנו היקר באן קי מון (המזכיר הכללי של האו"ם) בחוצפתו, העיז לומר שאין ראיות לכך שהבחורים נחטפו, ושאר העולם בחר לשתוק. ארה"ב אף מבקשת מישראל להגיב באיפוק.

הקהילה היהודית העולמית, לעומת זאת, התאחדה. הקהילה כולה זועמת וכן מתפללת ואמיצה. ליבנו עם הצעירים ועם בני משפחותיהם, אנחנו איתם עמוק בצערם. כאבם הוא כאבנו וההפסד הוא של כולנו.

צפיתי באיריס יפרח, אמו של איל, מדברת במסיבת עיתונאים בטלויזיה הלאומית. מה יהיה המסר שלה? תהיתי. היא סובלת מעבר לכל דמיון. בנה, אותו אהבה, בו טיפלה ואותו גידלה, נחטף בידי טרוריסטם אכזריים ואין לה מושג היכן הוא נמצא ומה עובר עליו. זה סיוט של כל אמא. עינוי קשה. מהיכן יהיה לה האומץ לדבר? הייתי בטוח שהיא לא תהיה מסוגלת להוציא הגה.

אבל, כשצפיתי בה, נדהמתי לראות את הכוח והנחישות בהם ניחנה. למרות הכאב בליבה והדאגה בעיניה, למרות הייסורים הקשים והמצוקה המוחשית, היא לא נשברה. היא הופיעה חזקה ומאורגנת, ואני יכולתי לשאוב כוחות מכוחותיה שלה.

"עם ישראל שלנו, אנחנו אוהבים אתכם מכל הלב. ומרגישים את הלב החם שלכם אלינו עד לתוככי ליבנו וזה עובר גם לילדים שלנו לאיילי, לגלעד ולנפתלי. אני מתחננת מעמקי ליבי- תמשיכו להתפלל!

איילי שלנו, אנחנו אוהבים אותך! עם ישראל מתפלל עליך. תסתכל איזה יופי של עם! תחבק חזק חזק את גלעד ואת נפתלי.

"תודה רבה לכולם."

במהלך השבוע האחרון, יהודים ברחבי העולם הרעימו את הרקיעים בתפילה, מתחננים אל ה' להחזיר את הבנים בריאים ושלמים. חב"ד החלה במבצע מצווה ועד כה 3364 בני אדם התחייבו לקיים מצווה לזכות שיבתם הבטוחה של הבחורים הביתה.

בעזרת השם, הם יימצאו בריאים ושלמים, בקרוב מאד.

פרשת השבוע מדגישה את חשיבותה של תפילה. קורח הוביל מרד גלוי נגד משה. הוא היה חזק, אינטליגנטי וכריזמטי והצליח לשכנע מאות אנשים להצטרף למרד שלו.

כשהוא קרא תיגר על מנהיגותו של משה, משה היה צריך לבקש מה' שלא להקשיב לו. אבל למה לבקש? הרי אין ספק שה' לא היה מקשיב לאדם רע כקורח.

אבל חכמינו מסבירים, שאם קורח התפלל מעומק הלב, היה קשה שלא לקבל את תפילותיו, כי ה' מקבל את תפילות כולם, גם את של הרשעים.

כוח התפילה הוא עצום.

אם נתאחד כולנו בתפילה מעומק הלב, אין  ספק שלקב"ה לא תישאר ברירה אחרת מלהקשיב לנו!

במהלך סוף השבוע, יוענקו למשפחותיהם של שלושת הנערים רשימות המצוות שאנשים קיבלו על עצמם. אם עוד לא נרשמתם, אנא עשו זאת עכשיו. זה יתן להם עידוד ותמיכה אדירים.

עם ישראל חי! הלוואי והתפילות הקולקטיביות שלנו ייענו במלואם, מיד.

החרטה העמוקה בחיי

Blog.jpg כשהייתי בן 14 התארגנו כל חברי כיתתי לנסיעה לניו יורק לביקור אצל הרבי מליובאוויטש, מנהיגה של תנועת חב"ד. גרנו ביוהנסבורג, דרום אפריקה. ביקרנו מספר פעמים בישראל, היות ששני הוריי הם ישראלים, אבל לניו יורק עוד לא הגעתי.

דסקסנו את הנסיעה הזאת במשך שנתיים, התלבטנו לגבי הזמן האופטימאלי לנסיעה. אבל ב-2 למרץ 1992 נתקף הרבי בשבץ מוחי ולא יכול היה לדבר יותר והתכנית שלנו עמדה בסימן שאלה. הרבי נהג עד אז לדבר דברי תורה וחסידות עמוקים בפני קהל של אלפים. בימי ראשון עמד הרבי וחילק במשך שעות שטרות של דולר ובירך המוני יהודים שעברו בתור לקבלת הדולר, חלקם נסעו קילומטרים רבים כדי לזכות להשתתף במעמד. המטרה בחלוקת הדולרים הייתה עידוד הציבור לתרום מכספם לצדקה. אנשים היו שומרים ברשותם את הדולר אותו קיבלו מהרבי, ובמקומו נתנו דולר אחר (או מספר דולרים) לצדקה. הרבי גם היה נוהג לערוך פגישות אישיות בהם הדריך אותם ובירך את מעשיהם. הפגישות התקיימו בשעות הקטנות של הלילה.

אבל, כול זה נפסק בעקבות השבץ במרץ 1992, ומצאנו את עצמנו, ילדי הכיתה, חלוקים בדעותינו. מחצית מהילדים רצו לדחות את הנסיעה לניו יורק עד להחלמתו המלאה של הרבי וחזרתו לשגרה בחלוקת הדולרים והברכות. המחצית האחרת הרגישו שעלינו לנסוע מיידית, בלי להתחשב בשינוי שחל אצל הרבי. באותו הזמן, הרב שלום בער גרונר, אחד מרבני חב"ד הותיקים בדרום אפריקה, אמר, "חסיד לא ממתין. כשיש לו את האפשרות לראות את הרבי,  הוא נוסע."

הייתי חלק מהקבוצה שבחרה לדחות את הנסיעה עד להחלמתו של הרבי כדי שנוכל לראות את הרבי יותר. לצערי, לא זכינו להגשמת החלום כי הרבי לא יכול היה לדבר וכך המשיך המצב  למשך שנתיים עד יום פטירתו ביום ג' בתמוז 5754, 12 ביוני 1994.

בסוף, ביקרתי בניו יורק ביום השנה הראשון לפטירתו. החרטה העמוקה ביותר בחיי היא שלא ראיתי את הרבי. אני מתחרט מאד על כך שלא הצטרפתי לנסיעה ההיא, כי פספסתי פגישה עם האדם שעיצב את חיי, את חיי הקהילה שלי, ושל חלק גדול מיהודי העולם במאה השנים האחרונות.

אמנם לא ראיתי את הרבי, אבל השפעתו מורגשת בכל צעד בחיי. היה זה חזונו של הרבי שבעקבותיו שלח שליחים לקהילות יהודיות ברחבי העולם במטרה לסייע לעורר ולהחיות את החיים היהודיים, אפילו במקומות הנידחים ביותר. הרבי האמין שכל יהודי חשוב, והלהיב את החסידים במשימה למצוא יהודים בכל מקום ולאהוב אותם. להראות להם את היופי שבתורה ואת הכוח שבקיום כל מצווה בודדת.

מרכז חב"ד הישראלי שלנו באפר איסט סייד לא היה קיים לולא חזונו הגלובלי של הרבי. גם אבא שלי נמנה על שליחי הרבי ופועל בשליחות הרבי כבר 40 שנה ביוהנסבורג.  רוב אחי ואחיותיי הם שליחי חב"ד. חמי וחמותי וילדיהם כולם משמשים כשלוחי הרבי ברחבי תבל.

בראשון ביולי, 2014, נציין 20 שנה לפטירתו של הרבי. ועל אף שהרבי לא נמצא איתנו פיזית, הוראותיו והדרכותיו ממשיכים להוביל את תנועת חב"ד העולמית.

במהלך עשרים השנים האחרונות חב"ד גדלה למימדי ענק. ישנם 4000 מרכזי חב"ד ברחבי העולם וחב"ד נחשבת לארגון היהודי הגדול ביותר שקיים מאז ומעולם. יוסף טלושקין פרסם עכשיו ספר שכותרתו היא " הרבי: הרב בעל ההשפעה הגדולה ביותר בעת החדשה," הספר הגיע למקום גבוה ברשימת רבי המכר והוא עוד לא יצא לאור!

לפני מספר שבועות, עליתי לקברו של הרבי בבית העלמין בשכונת קווינס. ביקרתי שם במסגרת תכנית "בלב אחד" עם גיבורי צה"ל. הזמנתי גם את מזכירו של הרבי ויושב ראש המרכז לענייני חינוך ומחנה ישראל, הרב יהודה קרינסקי שהצטרף אלינו וחימם את ליבות הגיבורים האמיצים במילותיו המרגשות. המפגש שלו עם החיילים, שהקריבו כל כך הרבה למען ארצם ועמם ריגש אותו מאד ובעקבות כך הוא החליט להעניק להם מתנה מאד ייחודית.

לכבוד ל"ג בעומר 1990, הרבי ביקש מהרב קרינסקי להנפיק מטבעות מיוחדים לחלוקה בתהלוכה. ההזמנה התבצעה במהירות, המטבעות היו מוכנים בזמן והרבי חילק אותם לחסידים. מספר מטבעות נשארו אצל הרב קרינסקי לאחר החלוקה. הם נשמרו אצלו במשך למעלה מעשרים שנה ועכשיו הוא החליט לחלק אותם למשלחת שלנו. החיילים ואני התרגשנו  לקבל מזכרת יקרה מהרבי 20 שנה לאחר פטירתו. הרגשתי כאילו אני מקבל מטבע יקר מהרבי עם כל הברכות שהוא מכיל, משהו שלא זכיתי לו כשהרבי היה פיזית בחיים.

אנחנו יודעים שחיי צדיק הם נצחיים. רק הגוף הגשמי עוזב, אבל הרבי נותר איתנו, מברך אותנו ומעניק לנו כוח להמשיך לבצע את משימתו הקדושה.

כשאנו מציינים את יום השנה העשרים של הרבי, זהו הזמן להתחייב או להתחייב מחדש לעקרונות היסוד שלו- לאהוב כל יהודי ללא תנאי ולקבל את פני המשיח על ידי מעשי טוב וחסד.

Looking for older posts? See the sidebar for the Archive.