בשבוע שעבר ערכנו את ערב הברביקיו הראשון שלנו לעונה זו, לברביקיו הוזמנה קבוצת המומחים הצעירים. באירוע השתתפו כמה מאות אנשים- מספר מרשים ביותר!
אחד מחברי הקהילה התנדב לאייש את עמדת הברביקיו. לאחר האירוע הוא ניגש אלי ואמר, "כבוד הרב, אני מרגיש שעברתי את החוויה המתישה בחיי!
כולם התלוננו ללא הפסקה. אם הנקניקיות היו מוכנות, הם רצו את ההמבורגרים. אם ההמבורגרים היו מוכנים, הם רצו נקניקיות. כשהכול היה מוכן הם רצו שאתבל את הבשר באופן שונה! העשן צרב את העיניים, הזעתי ממאמץ, והקיטורים בהחלט לא עזרו. בחור אחד רצה את ההמבורגר שלו צלוי יותר ולכן הוא הניח אותו בחזרה על הגריל, הלך ושכח ממנו, וכשהוא חזר אחרי חצי שעה , הוא מצא קציצת בשר שרופה... בחור אחר הזיז אותי ממקומי וצלה לעצמו מרשמלו, הבחור השלישי התלונן על המחסור בבירה והבחור הרביעי התלונן על כך שלדעתו לא היה מספיק יין בסנגריה.
הם הוציאו אותי מדעתי, אבל הצלחתי לשמור על חזות נינוחה למשך כל הלילה. אפשר לחשוב שהאנשים האלה משלמים הון שמצדיק דרישה של שירות כזה, אבל תשלום של 20$ לא מכסה אפילו מחצית מהוצאות הכסף הגדול!"
"מייק *," אמרתי, "אני כל כך שמח שעברת את הניסיון הזה עכשיו, לפני ראש השנה. תבין, הקב"ה בחר בנו כילדיו האהובים, ואנחנו, כמו ילדים, מתלוננים על כל דבר שזז. אם נבדוק את הדברים לעומק, נגלה שבעצם- כל רגע של חיים, בריאות, שמש ואוויר הוא מתנה, אבל אנחנו נוטים לקבל את זה כמובן מאליו ולהתלונן על כל הדברים שאין לנו ועל אלה שיש אבל אינם מושלמים בעינינו כפי שהיינו רוצים שיהיו.
"איך אתה חושב שהקב"ה מרגיש כלפינו כאשר אנחנו מתנהגים ככה? למעשה, נאמר לנו כי בערב ראש השנה ההתלהבות של הקב"ה מהעולם פוחתת. אולי הקיטורים שלנו קצת מכבידים יותר מדי...
אבל אז, בבוקר ראש השנה, הזעקה הנוקבת של השופר, בליווי התפילות שנובעות מעומק הלב, המגיעות מכל בתי הכנסת בעולם, קורעת את השמים, ישר אל האלוקים בעצמו. כאשר הקב"ה שומע את השופר, נוצרת מציאות חדשה, כאילו שום דבר אחר אינו קיים. לפתע, הוא משתוקק אלינו, האהבה שלו מוצתת מחדש. הילדים שלו, שעסוקים כל השנה בתלונות, חוזרים להיות חשובים לו וחביבים כבבת עיניו.
"למדת לקח חשוב, מייק, עברת חוויה אלוקית."
לחיים! לשנה נפלאה לכולנו, שנה מלאה בקדושה ובאושר. שנה טובה!
*השם שונה להגנת הפרטיות