שלום חברים, רציתי לשמוע את דעתכם:האם על ביבי לנאום בקונגרס? הבנתי שיהיו כאן דעות שונות ומגוונות. חלקכם יתעקש שדווקא צריך ביבי לדבר- הוא חייב להגן על ישראל מהנשק הכימי של איראן! אחרים יאמרו שביבי לא צריך לדבר בבית הלבן ולעצבן את אובמה ואת חברי הקונגרס "אנחנו הרי צריכים את אובמה לצידינו"-יאמרו. אחרים יטענו שנאום כזה לא יקדם במאומה, אז בשביל מה להתאמץ???
כשאני מסתכל לראות מה קורה בפייסבוק אני מגלה שבדף שלי יש לי חברים שבוחרים בבנט, חברים שבוחרים בליכוד ויש גם בוחרי מר"צ, יחד, ש"ס וגם לבני. אני מכיר מישהי שבוחרת שלא לבחור משום שהיא לא מתחברת לדרכו של אף מתמודד.
ראיתי גם מריבות לא נעימות, בלשון המעטה, ברחבי המדיה החברתית. אנשים מוציאים שם כאב גדול ושנאה וחוסר פרגון, תוך ניסיון לשכנע יותר ויותר אנשים לחשוב כמותם. קשה לקבל דעה שונה, מסתבר.
זה מזכיר לי את הבדיחה על היהודי שמגיע לאי נידח ומנין שלא במהרה יזכה לעזוב אותו, אז הוא מארגן לעצמו את חייו שם. לאחר תקופה ארוכה מאד מגיעה ספינת הצלה ומאתרת אותו. להפתעת צוות החילוץ, הם ראו על האי שני בניינים גבוהים ומיוחדים. "מה פשר הבניינים האלה?"- שאלו את היהודי.
היהודי מצביע לעבר אחד הבניינים ואומר: "זה בית הכנסת הראשון שבניתי כשהגעתי לכאן."
"ומהו הבניין השני?"
"זה גם בית כנסת."
"אבל למה בנית שני בתי כנסת, הרי רק אתה נמצא כאן?"- הם שאלו.
"אתם רוצים לעשות ממני צחוק?"-ענה הלה בכעס, "לבית הכנסת ההוא אני לא אכנס בחיים, גם אם תשלמו לי!"
אתה יודע מה, זה בסדר שיהיו לנו, היהודים, דעות וגישות שונות, אבל כשזה הופך לשנאה ולהתגרות, אז יש לנו כבר בעיה. אהבת ישראל היא אהבה מעבר לדעות ולהבדלים, זוהי אהבה כזאת שלא משתנה לפי המפלגות בהן נבחר. גם אם מישהו שונא את ביבי , אני מחויב לאהוב אותו. אני יכול שלא להסכים לאידיאולוגיה של האדם, אבל אני אוהב אותו כבן אדם ומכבד אותו למרות שהוא, בעיניי, טועה במאת האחוזים.
אתה שואל האם אני חושב שביבי צריך לנאום בקונגרס, האם אני חושב שבכך שהוא ידבר, הוא יעצור את האיום האירני?... תשובתי לכך "אין לי מושג". מה שכן אני יודע הוא שלעם היהודי יש כלי נשק אדיר שיכול בהחלט להגן עלינו מכל איום שהוא, וזהו כוח האחדות. כשאנחנו מאוחדים, אנחנו חזקים ולא יוכלו לנו, לעולם לא נכחד.
אנחנו וודאי צריכים את צה"ל. צבא חזק וכלי נשק חיוניים עבורנו. עלינו להגן על עצמינו בכל דרך אפשרית, אבל לדעת שהמילה האחרונה היא בידי הקב"ה. כשבורא העולם מבחין בכך, שלמרות השוני הקיים בתוכנו אנחנו מאוחדים, הוא הופך אותנו לנצחיים, למוגנים וחזקים.
בשבוע הקרוב נחגוג את חג הפורים – חג התחפושות והמסכות.
למה להתחפש?
כשאנחנו מתחפשים, אנחנו מגלים בתוכנו חלקים שבדרך כלל מוסתרים. ה"אני" הרגיל שלי שכולם מכירים הוא לא כל מהותי. ה"אני" האמיתי שלי וה"אני" האמיתי שלך הם "אני" אחד. אנחנו באמת אוהבים אחד את השני, אנחנו לא מתווכחים ולא רבים, רק הרובד החיצוני נוטה להתווכח ולגרום לפירוד בינינו.
זוכרים את האחדות יוצאת הדופן שהפגנו בקיץ האחרון? זוכרים את התפילות חוצי האוקיינוסים שארגנו עבור חזרת הנערים החטופים? ומה עם האחדות שהפגנו בלווית החיילים הבודדים? שם היינו ה"אני" האמיתי, השורשי, הדואג והאכפתי. כאלה אנחנו באמת! אנחנו במהותנו מאוחדים!
עשינו זאת בעבר ונוכל לעשות זאת גם בהווה. אנחנו עם דואג ואכפתי! זה עלול ליהיות עמוק בפנים ולהתגלות בתחפושות חג הפורים. אז מעבר לתחפושות ולמסכות, ואיתם, אנחנו עם אחד.
עם ישראל חי!