Printed fromChabadIC.com
ב"ה

Hebrew Blog

מקום חדש. התחלה חדשה

מקום חדש. התחלה חדשה

הרגע הזה הגיע. הסבלים של חברת ההובלות ארזו הכל, והחלו להעביר את תכולת בית חב"ד למיקום החדש והמרווח. יחד עם רגשות השמחה והתודה לה' על האפשרות לשרת את הקהילה משטח פעילות גדול יותר, התנגן לו בלב גם משהו עם נימה טיפ טיפה עצובה.

היה לנו ברור שיגיע הזמן לצאת מפה. ככל שניסינו להגדיל את יכולת הקיבולת במקום הקודם, ראינו שיש ביקוש מעבר להיצע, ולצערנו נאלצנו להשיב ריקם פניהם של הורים ומשפחות. המשרד הקטן לא הצליח להכיל עוד כמה כסאות לפגישה נורמלית, וכשזה החל להתגלגל ידענו שאנו עושים את הדבר הנכון. המשכן החדש של בית חב"ד על אגפי הפעילות השונים שלו מקבל מקום רחב וגדול הרבה יותר, כפול במ"ר מהמקום הקודם, אנחנו מתקדמים, הידד!

אבל העצב בלב היה על הפרידה ממקום בו לבלבו חיים יהודיים במשך 12 שנים מופלאות. כאב לראות 12 שנים של זכרונות, חוויות, התרגשויות, שמחות, נדחקים לשורת ארגזים ארוכה. כאן התחלנו כ"כ הרבה קשרים חדשים, הכרנו אנשים נפלאים, הספקנו כל כך הרבה, המון מצוות שנעשו בשמחה, המון ילדים שהתחנכו באהבה, המון משפחות שהתחברו לשורשים היהודיים בימי חג ומועד, או ימים של שגרה ברוכה. 

קל יותר להישאר באיזור הנוחות. בשטח המוכר, לצעוד בשבילים המסומנים, קל לדחות שינוי. גם כשיודעים שדברים טובים בהרבה מחכים בצד השני.

התגובה האנושית והמוכרת הזו היא הסיבה היחידה שניתן להסביר איתה את תגובת היהודים במצרים לבשורת הגאולה שהביא להם משה.

210 שנים קשות של עבדות, של נוגשים בפרך, אמורים להגיע לקיצם. משה כשליח ה' דורש מפרעה לתת להם לצאת. הוא מתחיל בקטנה, לא מזכיר מפורשות חופש מוחלט, שחרור לתמיד, רק שלושה ימים במדבר, התרעננות קלה וחוזרים לעבודה. הסבר רווח הוא שהיה זה תכסיס מול פרעה, ביודעו שפרעה מלך מצרים לא יתן שחרור לעבדים החל בשתדלנות למשהו קצר, אבל האמת היא שהתכסיס היה מול היהודים עצמם. 

הוא הכיר את הנפש היטב, עם כל הקושי והאכזריות והגזירות, אלו החיים שהם הכירו. מרוב שעבוד הם לא יכלו לחלום על חיים של חופש ודרור. בשורה של גאולה שלימה לא התיישבה אצלם טוב, ורובם לא רצו לשמוע עליה בכלל, תארו לכם 80% מהיהודים אמרו למשה, לא תודה!

זו לא פיסת היסטוריה מלפני 4000 שנה, זה סיפור חיים של כל אחד מאיתנו. השיגרה המבורכת גם אם יש בה קשיים היא משהו שאוהבים להיצמד אליה. אבל האמת היא שהמטרה בחיים היא להתקדם. תמיד. לשאוף גבוה יותר, רחוק יותר, לא להישאר ח"ו במצב סטטי.

כל אחד יכול למצוא בחיים תחום בו הוא דורך במקום, ולהחליט ממש הרגע לפרוץ קדימה. כך גם בחיים הרוחניים: נוח לך עם תפילה אחת ביום, שחרית עם תפילין? התחל מהיום להוסיף גם תפילת מנחה; מתאים לך כמות הצדקה שאתה מפריש מידי חודש מהמשכורת? מותר לתת קצת יותר למען נזקקים וארגוני חסד; הדלקת נר שבת רק פעם בחודש? נסי להביא את האור הזה הביתה מידי שישי; הכיפה מופיעה על הראש רק בהלוויות או בבר מצוה של חבר? קח החלטה טובה להלביש זאת כיהודי גאה גם במקומות פחות צפויים; עד היום הקפדתם על מאכלים כשרים רק בבית, ובחוץ זרמתם עם מה שיש? נסו לשמור על תפריט כשר מלא ולא משנה אם אתם בנסיעה בטיול או בארוחה ביתית, וכן הלאה.

כל יום תוכלו להביא חברת מובינג ולעבור למקום חדש, מרווח יותר, שטח כפול לצמיחה אישית, אל תפסיקו לחלום, להתקדם, לכבוש עוד יעד, להצליח בעוד משימה חדשה!

בגאולה הסופית, בביאת המשיח, זה גם יהיה כך. קשה להשתחרר ממעגלי הנוחיות אליהם התרגלנו, אבל הגאולה תשלוף אותנו מכל זה, ותגביה אותנו לעידן טוב בהרבה בכל המובנים, עד שנרגיש לא בנוח איך לא גרמנו לכל הטוב הזה להתחיל מוקדם יותר. זה בידיים שלנו. נתחיל להתכונן, ואולי אפילו לזרז טיפה את המעבר למקום החדש.

,שבת שלום

הרב אוריאל ויגלר

הקרבה עם ארומה מיוחדת

 

הקרבה עם ארומה מיוחדת

זה קרה לפני שלושה שבועות, מכר ותיק שלי העונה לשם יעקב* היה על הקו. הוא עורך דין בעל שם, אולם מסיבות שונות 2019 היתה שנה מאתגרת מבחינה כלכלית. הוא ביקש לפגוש אותי ביום האחרון של השנה האזרחית שחלפה, ב-31 לדצמבר. הפתעתי היתה מושלמת כשהוא הגיש לי המחאה עליה התנוססו הספרות $1800! לא ידעתי איך להגיב. ידעתי בתוכי שזה סכום מעבר ליכולת שלו. הכרתי אותו מספיק זמן כדי לדעת שיש לו אופי נדיב, אבל גם שמעתי על השנה הלא פשוטה שעברה עליו, ולכן לא יכולתי לכבוש את סקרנותי ולנסות להבין מדוע הוא מעונין להיפרד מעוד אלף שמונה מאות דולרים שיכלו להישאר בחשבון הבנק שלו?!


מול העיניים הפעורות שלי, שכמו זעקו את השאלה שניקרה במוחי, הוא הסביר: כבוד הרב, שמעתי את הדרשה שלך בראש השנה בבית הכנסת, דיברת על המחויבות של כל אחד להעניק, להפריש מהרווחים עבור מישהו או משהו אחר, וזה כלל לא משנה אם אתה עשיר או עני, צעיר או זקן, איש או אשה... אף אחד לא פטור ממצוות הצדקה, יסוד באומה היהודית ובאנושות כולה. הדרשה הזו חקוקה אצלי במוח ובלב, וכל הזמן תהיתי איך אוכל לקיימה הלכה למעשה.


תחושת סיפוק התפשטה אצלי, שמחתי שהנה לפחות אדם אחד בקהל הקשיב לדרשה שעמלתי עליה, ואף החליט לקיים את הלקח הנלמד מהרעיון התיאורטי.


אבל מאיפה הוא חתך את האלף שמונה מאות הללו? עוד לא הצלחתי לקלוט. והוא הסביר לי במקום שאנחש. יעקב אוהב לפתוח את הבוקר עם כוס קפה. כל אחד שפותח יום עם משקה הקפאין הזה יודע את התמריץ שזה נותן ליום שלם. גם אני כזה, אוהב את כוס הקפה שלי מהביל מידי בוקר. אבל יעקב לא סתם שתה קפה, הוא שם פעמיו מידי בוקר לבית הקפה הפופולרי בשכונת מגוריו בברוקלין, שם השיג את הקפה בתמהיל המדויק, קפה שהעלות שלו היתה חמשה וחצי דולר ליום.


את התענוג הזה הוא החליט לעצור, ולחילופין להשקיע את הדולרים הללו במצוות הצדקה!


הוא עדיין לגם קפה, אבל היה זה קפה נמס במים הרותחים במטבחון שלו במשרד, אחרי שנכנס מבעד לדלת עם בוקר. הטעם לא היה אפוף ארומה משובחת כמו במכשירי בית הקפה, אבל התמורה היתה השמחה של המצווה, מידי בוקר הוא חסך $5.50 מכספו למטרה נעלית יותר, חומרית פחות. חמשה דולרים וחמישים סנט שהיו להם טעם אנין יותר מכל כוס קפה שאפשר לקבל ברחבי התפוח הגדול.


כשהוא החליט, לאחר שאזר אומץ, לשתף את בת זוגו רחל* בצעד החדש, היא אהבה את מה ששמעה והחליטה להצטרף למעשה הנאצל. גם היא המירה קפה קלוי וקנוי בכוס קפה משרדי, ויחד הם חסכו מידי יום $11 שצברו נפח ומשקל עד שהגיעו אלי בדמות $1800 בצ'ק שקיבלתי לידי ביום האחרון של שנת 2019!


עכשיו היה תורי להכנס להלם. מילותיי נעתקו מפי. לא רק שהיה לי מאזין בין שומעי לקחי באותה דרשת חג, ולא רק שהוא החליט לקיים את המצווה עליה למד מפי הרב, אלא הוא ואשתו הקריבו מידי בוקר משהו אישי קטן כדי לקיים מצווה חשובה זו. התמלאתי הערכה אין סופית לאנשים מיוחדים שכאלו.


במונחים קבליים זה מכונה "אתכפיא", כשאדם כובש צורך בסיפוק מיידי, בסיפוק חומרי כלשהו, למטרת ערך נעלה יותר, אידיאל רוחני. כשאדם יוצא מאיזור הנוחות שלו, מההרגלים, למען עשות טובה ליהודי אחר, לבן תמותה אחר, למען קיום מצווה של בורא עולם. לפניי עמד אדם שגילם במעשיו את המונח הקבלי, הלכה למעשה.


תורת החסידות, שנולדה מתוך עולם הקבלה, ונתנה לה פירוש מעשי, מבארת כי במעשה של "אתכפיא" האדם מוריד לתוך העולם הזה נוכחות אלוקית מורגשת, וזה החיבור הנעלה ביותר שהוא יכול לעשות בין העולם הגשמי התחתון לעולם הרוחני העליון. זה מעין חזרה למעמד הנשגב של מתן תורה, כשלראשונה מאז בריאת העולם נפלו המחיצות בין הרוחני לגשמי, וניתנה יכולת לאדם קרוץ מחומר לגעת באין סוף האלוקי.


יעקב יקירי, תודה לך! למדתי ממך פרק במסירות מהי, בהקרבה מהי, ואני מאחל לך ולזוגתך היקרה שהיא שותפה שווה במצוה המיוחדת, המון בריאות, הצלחה בעבודה, רווחה ושגשוג כלכלי, סיפוק ונחת מעצמכם ומהסובבים אתכם, ותנופה משמעותית בשנה הבעל"ט 2020 והרבה מעבר לכך.


שבת שלום!

הרב אוריאל ויגלר


 

קיבלנו צו פינוי! למה ומדוע?

 "ה. עש"ק פרשת ויחי, שבת חזק, ה'תש"פ

קיבלנו צו פינוי! למה ומדוע?

זה קרה ביום בהיר, יותר נכון מעונן חלקית. כשלמרכז הפעיל שלנו הגיעה הודעה שעלינו לפנות אותו תוך 30 יום! 

14 בפברואר 2018. אני זוכר את התאריך. 

מאחורינו עשור פורה של פעילות קהילתית, מרכז חב"ד שוקק חיים וגן ילדים מצליח, וההודעה הזו תפסה אותנו לא מוכנים. פניתי לעורכי הדין המלווים אותנו לבדוק מה האופציות העומדות לפנינו.

 

מהר מאוד למדנו, שהוגשה תלונה על ידי שכנה ממורמרת קצת, שקולם החינני של הילדים הרצים אנה ואנה נהנים ומשחקים, צורם לה. והיא שמה לה למטרה לסלק אותנו מהמקום, בעצם כמעט מהיום הראשון. "אחד מסימני ההיכר של רב או מנהיג טוב, הוא כאשר יש לו אויב מושבע שרוצה לסלק אותו" כך אומר הפתגם העממי. אז אנחנו במצב טוב.

 

אבל כיהודי מאמין, ידעתי שהכל מגיע מלמעלה. אלוקים נמצא בפרטים הקטנים, גם בהודעה מרגיזה של פינוי תוך חודש מהרגע. אז עצרתי לרגע ועשיתי חושבים, מה אלוקים רוצה כאן, איזה מסר הוא שולח לי?

אם להיות כנה, בעקבות השגשוג והפריחה של גני הילדים, המקום כבר צר מהכיל. אנו נאלצים בכאב לדחות כל שנה משפחות שמתחננות לשלוח את הילדים. ותמיד כשמגיעה עונת הרישום אני אומר לאשתי שזהו, הגיע הזמן להתרחב ולעבור למקום הולם יותר. אבל כמו שאתם יודעים, ההיצע לא גדול, ומחירי הנדל"ן במנהטן לא מחייכים אלינו, אז החלום נגוז עוד בטרם עבר לשלב הפיתוח. עדיין לא פתרתי את הדילמה מה יהיה אתגר גדול יותר, למצוא את השטח או את המימון להכנס לשטח. אף אחד מהם לא נראה באופק.

אבל הודעת הפינוי הזו, בגלל עקשנות של שכנה רגזנית, צלצלה באוזניים כמו פעמון עתיק ומרעיש, הבנו שאלוקים אומר לנו בעצם, הגיע הזמן לצאת מכאן, יש משהו גדול יותר שמחכה לכם בחוץ!

הטלפון הבא היה למתווך הנדל"ן החרוץ, שקיבל את הפקודה לצאת לציד רעיונות ומקומות. ונחשו מה קרה לנו, הפסקנו להתעקש על זוטות, והתפשרנו על דברים שלא רצינו להעיף עליהם מבט בעבר. התוצאה נפלה על מקום עם קשיים ואתגרים, אבל משהו בר ביצוע. והאמת שללא צו הפינוי המיידי, לא היינו נכנסים למשא ומתן אינטנסיבי שכזה, ובטח שלא היינו ניגשים לחתימה על העסקה.

היו אלו עשרה חודשים ארוכים של חיפוש, מציאה, וחתימה על חוזה השכירות. ואז עוד 14 חודש של מרתון להשגת אישורי הבניה, חומרי הבניה, ולזכות לברך על המוגמר. הגיע הזמן להודות מעומק הלב לאותו אלוקים, ששלח לנו חברים מדהימים, מקצוענים מהשורה הראשונה – אדריכלים, עורכי דין, קבלני בניה, שצעדו איתנו בדרך הארוכה הזו, תוך כדי שאנו מדלגים מדיון לדיון בבית המשפט.

לרגע לא נטשנו את האמונה שהכל מגיע מלמעלה. גורל חתום מראש. גם כשנאלצנו להתפשר, נלחצנו לחתוך ולהחליט, ידענו שהכל בעצם זה מבחן, כדי שנעמוד בנסיון בגאון.

האם התביעה הזו היתה מתישה? בודאי שכן! עצבים שלפתו את הצוואר עד אימה? ועוד איך! כאבי ראש, דאגות, לחץ? אוהו. אבל במבט לאחור, בלי כל הדברים הללו שדחפו אותנו להגיע הנה, נעימים פחות ונעימים יותר, לא בטוח שהיינו מסוגלים להגיע למרחב החדש והמדהים, שחיכה לנו שנים רבות.

תכלס? אוטוטו זה יהיה שנתיים מאותו יום מעונן עם הצו פינוי. אבל יש לנו את כל האישורים למקום החדש! איזה כיף. הוא חדש וטרי מהניילונים, עונה על כל הציפיות והחלומות, מודרני ונעים, ביתי וחמים. שטח הפעילות הוכפל! מה שאומר, שהשנה לא נצטרך עוד לדחות משפחות יקרות עם נסיכים ונסיכות, שרוצים את החינוך של חב"ד, החינוך הטוב ביותר באיזור.

בואו לחוות את הנס, להתרגש מהמרכז החדש שלנו – 1766 2nd Avenue

!שבת שלום

הרב אוריאל ויגלר

אירועי התקיפה נגד יהודים בשבועות האחרונים

אירועי התקיפה נגד יהודים בשבועות האחרונים, כאן על אדמת ארה"ב, מבהירים מעל לכל ספק כי אנו עדים לגל אנטישמיות כמותו לא ראינו זמן רב. בשבוע האחרון וזה שלפניו, תקרית אנטישמית כמעט בכל יום. נדמה שלראשונה בהיסטוריה המודרנית של ארה"ב כפי שאנו מכירים אותה, יהודי חושש להיכנס למכולת כשירה, מהסס להשתתף באירוע בבית כנסת, מפחד לשלוח את ילדיו לבית הספר היהודי המקומי, אפילו רק לצעוד ברחוב בלבוש יהודי בולט גורם אי נוחות, כמו באירופה של פעם, זאת שרצינו להאמין שהיא מאחורינו. יהודים באמריקה של 2020 מסתובבים מפוחדים מחשש לפשע השנאה הבא.

דוד בן גוריון, ראש הממשלה הישראלי הראשון, אמר בזמנו: "לא משנה בכלל מה יאמרו הגויים, משנה יהיה מה יעשו היהודים!"

 

אז מה עושים? איך מגיבים?

 

נכון, אנו רוצים לראות את אישי הציבור ומנהיגי קהילות אחרות מגיבים, מגנים, מביעים שאט נפש. עצומות ומסיבות עיתונאים, צעדות והפגנות, זה טוב. נדרשת מדיניות קשוחה יותר של גורמי ממשל וקהילה של אפס סובלנות לפשעי שנאה מכל סוג שהוא. כוחות הביטחון צריכים להתייחס לכל ציוץ אנטישמי ולרדוף עד חורמה כל איום. אנטישמיות היא מחלה ארורה, ואסור להתייחס בביטול לכל גילוי שלה, ובכלל לא משנה מה הרקע של מבצע הפשע.

אבל מה עוד נוכל לעשות? איך ניאבק באמת בזרם הרעיל הזה שמבעבע מתחת למרקם החברתי שבנינו בדמוקרטיה הגדולה בעולם?

תרופה קודמת למכה, היא להבין מה שורש השנאה הזו?

התירוצים הנדושים שהם שונאים אותנו כי אנו מצליחים, כבר נדחו היסטורית. הם רדפו אחרינו בגטאות ובעיירות נידחות בעירום ובחוסר כל. גם מראה היהודי העני המרושל לא מביא את השנאה, כי היא לא פוחתת מול היהודי המיליונר הגדול. גם הנס של תקומת עם ישראל בארץ ישראל, עם מדינה וצבא משלהם, לא הוליד את השנאה העיוורת הזו, שהרי היטלר יימח שמו רצח באכזריות נוראה שישה מיליון יהודים שנים לפני שהוכרזה המדינה. אין למעשה, סיבה אחת שעליה אפשר להצביע ולומר "הנה, זו הסיבה שאתם שנואים כל כך", אם רק תשנו, תתקנו, תיעלם האנטישמיות מהעולם.

המניע האנושי לאנטישמיות אינו היגיון. זו שנאה תהומית, מעל או מתחת להיגיון. היא קיימת אלפי שנים, ותמשיך כנראה כל עוד אנו במצב של גלות, קודם ביאת המשיח. אין סיבה. זו מציאות איומה.

אז בכל זאת, מה אפשר לעשות? אסור הרי להשלים את מציאות הרסנית שכזו, איך נילחם בגלים המכוערים הללו של שנאה, אלימות, טרור, הסתה, שמתקרבים במהירות לסביבה שלנו?

כמה שזה נראה מופרך, מנוגד לאינטואיציה הראשונית, דווקא על ידי שנהיה יהודים גאים יותר, נוכחים יותר!

הם שונאים אותנו כי אנחנו יהודים? אולי זו שעת מבחן לבדוק כמה יהודים אנחנו באמת! נבדוק כמה אנו אוהבים האחד את השני, ערבים זה לגורלו של זה, בימי זעם ופחד וגם בימי שלום ושמחה. הניצוץ היהודי בוער בנו ופורץ החוצה? נמציא שבילים לליבותיהם של יהודים אחרים, להנחיל להם ולדורות הבאים אחריהם את הגאווה היהודית, אשרינו שיהודים אנחנו.

הם רוצים להעלים את הנוכחות היהודית? נגביר את הנוכחות בכל מקום! בבית ובבית הכנסת, ברחוב ובמרחב הוירטואלי. זה יכול להיות עזרה לזולת, הדלקת נר שבת, סיוע לקשיש, הנחת תפילין בבוקר עם תפילת 'שמע'. להמשיך את השרשרת של דורות שהיו כאן לפנינו ועוד יבואו אחרינו. כל אחד יכול לעשות בטוח, עם מעשה פשוט וקל, שהנצחיות היהודית תאיר לעד.

הערב, לפני רדת השמש, הדליקי נר בבית, כשאת עוצמת עיניים דמייני את האור שבוקע את החושך, ומבער את הרוע והשנאה מהעולם. אולי קשה להבין את פעולת הנרות, אבל הם מאירים למרחוק!

כנסו לפורטל הנפלא Chabad.org ותמצאו שם נושא אותו תוכלו ללמוד, להעשיר את העולם הפנימי שלכם, של אהוביכם ויקיריכם. הבעירו מחדש בכל יהודי את אותה תשוקה נצחית וקשר של אהבה בלי תנאי בין יהודי לבורא עולם ולתורתו.

זו שעת מבחן, אבל אנחנו מסוגלים לעמוד בה בכבוד! מאז ומתמיד היינו אור לגויים, הם מביטים בנו ומחכים לאותה עמידה יהודית גאה ובטוחה. נהיה השראה אחד לשני, וכולנו ביחד כעם אחד לעולם כולו. לא נחביא את הזהות שלנו, לא נכרע ברך בגלל האמונה שלנו. לא נפחד לצעוד בדרך הסלולה לנו. כך נישאר איתנים ומאוחדים, ונביס את הרוע.

זו הדרך היחידה, בה נצליח למגר את ההתפתחות המסוכנת והמדאיגה של האנטישמיות העולה.

!עם ישראל חי

,שבת שלום

הרב אוריאל ויגלר

 

Looking for older posts? See the sidebar for the Archive.