מקום חדש. התחלה חדשה
הרגע הזה הגיע. הסבלים של חברת ההובלות ארזו הכל, והחלו להעביר את תכולת בית חב"ד למיקום החדש והמרווח. יחד עם רגשות השמחה והתודה לה' על האפשרות לשרת את הקהילה משטח פעילות גדול יותר, התנגן לו בלב גם משהו עם נימה טיפ טיפה עצובה.
היה לנו ברור שיגיע הזמן לצאת מפה. ככל שניסינו להגדיל את יכולת הקיבולת במקום הקודם, ראינו שיש ביקוש מעבר להיצע, ולצערנו נאלצנו להשיב ריקם פניהם של הורים ומשפחות. המשרד הקטן לא הצליח להכיל עוד כמה כסאות לפגישה נורמלית, וכשזה החל להתגלגל ידענו שאנו עושים את הדבר הנכון. המשכן החדש של בית חב"ד על אגפי הפעילות השונים שלו מקבל מקום רחב וגדול הרבה יותר, כפול במ"ר מהמקום הקודם, אנחנו מתקדמים, הידד!
אבל העצב בלב היה על הפרידה ממקום בו לבלבו חיים יהודיים במשך 12 שנים מופלאות. כאב לראות 12 שנים של זכרונות, חוויות, התרגשויות, שמחות, נדחקים לשורת ארגזים ארוכה. כאן התחלנו כ"כ הרבה קשרים חדשים, הכרנו אנשים נפלאים, הספקנו כל כך הרבה, המון מצוות שנעשו בשמחה, המון ילדים שהתחנכו באהבה, המון משפחות שהתחברו לשורשים היהודיים בימי חג ומועד, או ימים של שגרה ברוכה.
קל יותר להישאר באיזור הנוחות. בשטח המוכר, לצעוד בשבילים המסומנים, קל לדחות שינוי. גם כשיודעים שדברים טובים בהרבה מחכים בצד השני.
התגובה האנושית והמוכרת הזו היא הסיבה היחידה שניתן להסביר איתה את תגובת היהודים במצרים לבשורת הגאולה שהביא להם משה.
210 שנים קשות של עבדות, של נוגשים בפרך, אמורים להגיע לקיצם. משה כשליח ה' דורש מפרעה לתת להם לצאת. הוא מתחיל בקטנה, לא מזכיר מפורשות חופש מוחלט, שחרור לתמיד, רק שלושה ימים במדבר, התרעננות קלה וחוזרים לעבודה. הסבר רווח הוא שהיה זה תכסיס מול פרעה, ביודעו שפרעה מלך מצרים לא יתן שחרור לעבדים החל בשתדלנות למשהו קצר, אבל האמת היא שהתכסיס היה מול היהודים עצמם.
הוא הכיר את הנפש היטב, עם כל הקושי והאכזריות והגזירות, אלו החיים שהם הכירו. מרוב שעבוד הם לא יכלו לחלום על חיים של חופש ודרור. בשורה של גאולה שלימה לא התיישבה אצלם טוב, ורובם לא רצו לשמוע עליה בכלל, תארו לכם 80% מהיהודים אמרו למשה, לא תודה!
זו לא פיסת היסטוריה מלפני 4000 שנה, זה סיפור חיים של כל אחד מאיתנו. השיגרה המבורכת גם אם יש בה קשיים היא משהו שאוהבים להיצמד אליה. אבל האמת היא שהמטרה בחיים היא להתקדם. תמיד. לשאוף גבוה יותר, רחוק יותר, לא להישאר ח"ו במצב סטטי.
כל אחד יכול למצוא בחיים תחום בו הוא דורך במקום, ולהחליט ממש הרגע לפרוץ קדימה. כך גם בחיים הרוחניים: נוח לך עם תפילה אחת ביום, שחרית עם תפילין? התחל מהיום להוסיף גם תפילת מנחה; מתאים לך כמות הצדקה שאתה מפריש מידי חודש מהמשכורת? מותר לתת קצת יותר למען נזקקים וארגוני חסד; הדלקת נר שבת רק פעם בחודש? נסי להביא את האור הזה הביתה מידי שישי; הכיפה מופיעה על הראש רק בהלוויות או בבר מצוה של חבר? קח החלטה טובה להלביש זאת כיהודי גאה גם במקומות פחות צפויים; עד היום הקפדתם על מאכלים כשרים רק בבית, ובחוץ זרמתם עם מה שיש? נסו לשמור על תפריט כשר מלא ולא משנה אם אתם בנסיעה בטיול או בארוחה ביתית, וכן הלאה.
כל יום תוכלו להביא חברת מובינג ולעבור למקום חדש, מרווח יותר, שטח כפול לצמיחה אישית, אל תפסיקו לחלום, להתקדם, לכבוש עוד יעד, להצליח בעוד משימה חדשה!
בגאולה הסופית, בביאת המשיח, זה גם יהיה כך. קשה להשתחרר ממעגלי הנוחיות אליהם התרגלנו, אבל הגאולה תשלוף אותנו מכל זה, ותגביה אותנו לעידן טוב בהרבה בכל המובנים, עד שנרגיש לא בנוח איך לא גרמנו לכל הטוב הזה להתחיל מוקדם יותר. זה בידיים שלנו. נתחיל להתכונן, ואולי אפילו לזרז טיפה את המעבר למקום החדש.
,שבת שלום
הרב אוריאל ויגלר