זרם השאלות השבוע הלך וגבר: "כבוד הרב האם יש קייטנה בקיץ?" – "מה קורה עם הגנים? אתם פותחים בסטפטמבר?" – "יהיה לנו מניין בקהילה לחג השבועות?"
ויש גם את השאלות מהסוג הזה: "כבוד הרב, נראה לך שאקבל תלוש משכורת בסוף יוני?" – "איך נראה לך, יהיה גל שני וקטלני יותר של הקורונה בסתיו הקרוב?" – "מתי כבר נוכל ללכת לפיצה? לבאולינג? להחלקרח? לים?"
חוסר הוודאות והדאגה אוכלת בכל פינה. אלף ואחת סיבות להרגיש מתוסכלים, עצבניים, מדוכאים. נראה שאף אחד לא יכול לתת תשובה מדוייקת על השאלות הללו, והשיגעון של הסגר והבידוד בגלל הנגיף שהחל להשתולל פה לפני חודשיים וחצי, כבר עובר את הגבול.
גם אותי זה מרגיז. אני רגיל ללכת לבית הכנסת, לפתוח את גן הילדים, לתכנן את מחנה הקיץ הקרוב, להכין הרצאות ושיעורים, את תפילות השבת, דינר חגיגי, מסיבות חג השבועות להורים ולילדים, ועוד ועוד. אבל מאז החלה המגיפה אני בבית. עולמי מתחיל ונגמר עם אשתי היקרה והילדים המתוקים, וכל שאר העולם נמצא רק ב'זום' מידי כמה שעות.
אני מנסה עד כמה שאפשר לשמור על סדר יום, על תכנון וביצוע משימות. שומר על קימה ב5 בבוקר ומקפיד על ריצת 2 המייל'ס שלי, וזה בהחלט עוזר לגוף ולנשמה, אבל הלבד הזה קשה. לא רגיל. לא נורמלי.
ובכל זאת, אני שמח! אני מאושר!
לא אתכחש לכך שישנם ימים קלים יותר ויש שעות קשות יותר, התסכול מהמצב והתוצאות שלו במרחב האישי והציבורי הוא גם מנת חלקי, אז תשאלו איך אני בכל זאת שומר על שפיות גם בעידן הקורונה? להלן נוסחת הקסם של הרב. מתכון מומלץ לשימוש ביתי:
תרגיל ראשון. תחשבו לעצמכם בכנות "מה יכול להפתיע אותי היום?"
אתם בוודאי סקרנים לדעת מה עולה בראשי? למשל, אם אלוקים יחליט לברך אותנו ולהרחיב את המשפחה בעוד שלישייה מתוקה! לדוגמא, אם פתאום אני מקבל אימייל או טלפון המבשר לי על תרומה של 10 מיליון דולר לבית חב"ד! הייתי נכנס לאקסטזה של שמחה, רוקד ללא הפסקה. ולא מסרב להצעה לצאת לחופשה בת שבועיים בקרוז מפנק.
אבל, אושר כזה נובע מסיבה חיצונית, מהפתעה שתספק צרכים חשובים שלי. איפה טמון האושר הפנימי? איך אפשר למצוא את השמחה הפנימית ולתת לה לפרוץ החוצה ולהשתלט עלי במובן הטוב?
שלושה מילים.
הכנעה. שליטה. נתינה.
הכנעה: לזוז הצידה ולהכיר בכך שיש כוח עליון, שהקב"ה מנהל את העולם טוב יותר ממה שאפשר לדמיין. יש כאן איזו תוכנית אלוקית, שלא נבין ואולי לא נדע. לדעת את האמת, שפרנסה מגיעה מלמעלה. נכון, נראה עכשיו שמשבר כלכלי מתקרב אלינו במהירות, רבים איבדו את מקור הכנסתם או מקום עבודתם, וככל שהבידוד הזה צובר ימים ושבועות יהיה קשה פי כמה לבנות הכל מחדש. אבל אנחנו רואים, וכל אחד רואה, איך אלוקים בכל זאת דואג לו למה שהוא צריך גם תחת ההגבלות החדשות. ואלוקים מעולם לא היה מוגבל. במקום להיאבק בזה, בוא נתמסר לניהול של בורא עולם, פתאום נרגיש תחושה של שלווה פנימית עוטפת את החזה ואת כל מסתורי החרדה בגוף.
שליטה: מי לא אוהב לשלוט במצב? לשלוט בחיים שלו, בתוכניות שלו? אבל מהר מאוד קלטנו בחודשים האחרונים שהכל אשליה אופטית. אנחנו לא שולטים במצב, וגם השלטון לא בדיוק יודע איך לשלוט במצבים בלתי מוכרים. אלוקים דווקא כן יודע. כל דבר שקרה כאן ובכל מקום אחר, הכל בידיעה שלו ובשליטה שלו. כן, גם הדברים הקשים הם חלק מתוכנית אלוקית עד לפרט הכי אחרון. ההתפשטות המטורפת והמהירה של הנגיף בכל מדינות העולם, היא לא איבוד שליטה, היא תחת השליטה של אלוקים. אמונה יהודית עמוקה היא שגם זו לטובה, גם אם לא רואים זאת כרגע, ואולי יקח שנים רבות להבין זאת. אם נקלוט ונפנים שהוא רב החובל, ויש יעד, נפסיק לנסות לברוח מהספינה או להעלות אותה באש, פשוט נשב נירגע וננסה ליהנות ממה שנשאר עד סיום המסע.
נתינה: כשאדם מכונס בעצמו, ומנסה לספק את צרכיו האנוכיים, גם הסבל האישי גודל ומצטבר, עד כדי כאב פיזי ומנטלי. כשאדם מתעלה מהאישי, ויוצא לעזור לאחר, לזולת, חדוות הנתינה משחררת והופכת אותו לאדם בריא יותר, חיובי יותר. רוצים לצאת מהמשבר ומהדיכאון? לתת לשמחה הפנימית להתפרץ? הרימו טלפון לחבר ותבדקו מה המצב אצלו, שלחו וואצאפ לכמה חברים עם מילות עידוד, ארגנו איזה זר פרחים לאמא או לחמות שכבר לבד כמה שבועות ללא ביקורים, מכירים מישהו שהתמודד עם הנגיף, שהתאשפז או חש ברע? נסו לעזור לו לחזור לשיגרה ולהחלמה מלאה. תנו צדקה לארגון קרוב ללבכם, או למטרה מועדפת עליכם. כוח הנתינה והריפוי שבא בעקבותיו יפתיע אתכם.
ומשהו בקטנה לסיום, רוצים לשמח גם אותי? תגיבו על הטור הזה, אשמח לדעת איך זה השפיע עליכם, מה קרה בעקבות קריאת השורות הללו!