מה הרבי היה אומר על מה שקורה עכשיו?
רבי יקר שלי,
אני מתגעגע. חלפו 26 שנים ארוכות מאז עלתה נשמתך השמיימה, בג' בתמוז ה'תשנ"ד. יותר מתמיד, נראה שאנו זקוקים לך כאן ועכשיו. כמה חסרה ההנהגה, ההובלה. כמה חסר הקול המרגיע והבוטח, המכוון והיודע. כמה כמהים אנחנו לאהבה בלתי מותנית ובלתי גבולית, שיודעת להכיל הכל ואת כולם.
לא מצליח להשתחרר מהחשיבה התמידית "אז מה הרבי היה אומר על כל מה שקורה עכשיו?", איזה מסר היית מעביר לנו, ודרכנו לכל העולם, כפי שעשית בכל שנות הנהגתך. השאלה הזו מנקרת בראשי ללא הפוגה, ובראשי מאות האלפים שחסרונך צורב בנשמתם יומם וליל.
היית רואה את מה שאנחנו רואים בעיניים כלות, הכאוס והתסיסה ברחובות הערים, בניו יורק ובלוס אנג'לס, באטלנטה ובמיניאפוליס. הפרעות, ההפגנות, הביזה, שריפת העסקים והכאת האזרחים.
אבל המבט שלך תמיד חדר עמוק יותר, למהות.
לתסכול ולחוסר האונים שנמשך שנים, ללא הצדקה וללא טיפול שורש. הלבה שמתפרצת לפתע, גם אם בליבוי אנרכיסטים וארגוני פשיעה וטרור. היית מקשיב, מאזין בחום ללא שיפוטיות לכעס של האזרח הפשוט, שנמאס לו מסדרי השלטון או האכיפה הלא מידתיים לטעמו. היית מביט בעיניך הטובות לתוך עיניהם של מיליוני אמריקאים, שחוסר שביעות רצונם מההנהגה כבר עבר את הרף האפשרי, במיוחד לאחר שהם נעולים וממודרים בבתיהם בגלל המגיפה שלא הקלה את החיים באיזור. היית מזהה את השסע והפילוג, הניכור והפירוד, המיותרים כל כך, שנראים לפתע בלתי ניתנים לגישור, לאיחוי או ריפוי.
רבי יקר, גם מאז הסתלקותך, התמדתי ללמוד מתורתך, מהמשנה הבהירה והעמוקה שהותרת אחריך. מידי יום בעשרים ושש השנים האחרונות, קבעתי זמן לעיין מחדש בשיחות, במכתבים, ברשימות, ואני בהחלט נותן דרור למחשבותיי, כיצד היתה נראית 'התוועדות' עם האלפים ב-770 בשבת הקרובה.
כמובן שאני לא מתיימר לרגע להחליט מראש מה היו המילים, אבל את התוכן אני כמו שומע מצלצל באוזניי. בליבי אני יודע שהיית מרגיע אותנו. המסר העולה מהדברים, הטון המלווה אותם, היה נוסך עידוד ובטחון. המילים היו מרגיעות ומעצימות כאחד. היית מחדד את המסר שהעולם אינו ג'ונגל. שיש בורא לעולם, שמשגיח על כל בריה וכל יצור, באופן תמידי. שוב היית מדגיש את כוחה העצום של כל פעולה טובה, את כוחו של היחיד להכריע את המאזן כולו, ולהטות את הכף לכיוון עולם טוב ומואר.
לא היית מתייאש ומנסה שוב לרומם אותנו מעל לראייה השטחית הנוחה. היית מספר לנו בנועם שמעבר להררי הזעם והתסכול ישנה תקוה גדולה. בסבלנות רבה היית מאריך ומבאר, שמתחת לכעס האצור שמתפרץ ברחובות ובכיכרות יש השתוקקות של דור שלם לסדר אמיתי. נחישות לעורר שינוי, שיוביל לעולם טוב יותר לכולנו לחיות בו. היית מבחין מתוך אהבה עמוקה לכל יציר כפיו של הקב"ה, שמה שמוביל בסופו של דבר את כולם, בתת מודע, הוא הרצון לשפר את הכיוון של העולם, לקראת בואה של הגאולה השלימה.
היית מביא לנו את אותה בהירות עוצמתית שמפזרת כל ערפל, עליה אנחנו רק חולמים כעת!
אני כמו שומע אותך, דורש שלא ניכנס לפאניקה מהמחשבה שאוטוטו שוטף אותנו הגל השני של הקורונה בסתיו, ושלא ניכנס לדיכאון מדברי 'הנבואה' של מומחי הרפואה ופרשני המגיפות הממלאים את האולפנים בשכר. תזכיר לנו שוב ושוב, ממקורות חז"ל ואותיות התורה הנצחית, שהאחראי הבלעדי לחיים שלנו ולכל מה שקורה בהם הוא בורא העולם ומנהיגו. שיש להתחזק באמונה ובטחון, לחיות עם חשיבה חיובית בלבד, כזו שיש לה את הכוח לשנות את המציאות לחיובית בפועל ממש.
רבי יקר ואהוב, אני שומע את הקול שלך, נשבר בבכי תוך שאתה מדבר על הגלות המרה, על ההעלם וההסתר, על הצרות המתרגשות. אני שומע אותך מתחנן - תובע ומבקש - מאותו בורא עולם, שיפסיק את נסיון הגלות המר, יניח כבר את הרצון לראות אותנו מתגברים על כל מכשול, ויחיש לנו במהרה את בואה של הגאולה.
אני רוצה להתמסר כל כולי לאנרגיות הללו שהיית טוען בנו בכל התוועדות. משתוקק יותר מתמיד לשמוע את הדיבור המנהיגותי לאומה כולה: תחזיקו חזק, אנחנו ברגעים האחרונים של החושך, האור מעבר לפינה לא רק בקצה המנהרה. הגאולה ההיא, משאת כל הדורות, חזון כל הנביאים, בהישג יד. מחשבה טובה, דיבור טוב, מעשה טוב, וזה יגיע. לא רחוקה השעה בה נבין שכל הכאוס שנוצר, והשיתוק העולמי ממנו אנחנו לא מצליחים בדיוק להשתחרר, הוא חלק מתוכנית אלוקית, גדולה יותר מכל מה שאנחנו מסוגלים לקלוט. אבל ברגע שזה יקרה, כל פיסות הפאזל יתחברו לנו מול העיניים.
אני מתגעגע. מצפה ומייחל להתאחד איתך מחדש, לראות אותך ולשמוע אותך, עם תחיית המתים בגאולה הקרובה, אמן!
שבת שלום וחודש טוב,
הרב אוריאל ויגלר