Printed fromChabadIC.com
ב"ה

Hebrew Blog

כשמארק צוקרברג חסם אותי!

כשמארק צוקרברג חסם אותי!

ב"ה. מוצאי צום תשעה באב, ה'תש"פ

לכבוד

מר מארק אליוט צוקרברג

משרדי חברת פייסבוק

פארק מנלו, קליפורניה

מארק היקר, 

שמי אוריאל, ואני לקוח של החברה שלך כמה שנים טובות. האמת היא, שאני אסיר תודה לך ולשותפים שלך על שיצרתם את הפלטפורמה החברתית הזו לפני 16 שנה. השימוש בחשבון האישי שלי בפייסבוק מאפשר לי ולמיליונים כמוני לשמור על קשר עם אנשים בכל מקום בעולם. גם ידידים מימי הילדות בדרום אפריקה, מכרים מכל השנים, או חברי קהילה שעזבו את מקום מגוריי בעיר ניו יורק.

כפי שאתה יכול לנחש, אני עושה שימוש בכל האפשרויות הגלומות במדיה שפיתחת, בתחום העיסוק שלי. אני משתדל להביא בצורה כתובה או משודרת רעיונות מהתורה, הפצת מצוות התורה, ואת המסר האוניברסלי הגלום בתורת ומורשת ישראל להמונים, יהודים ושאינם יהודים כאחד. זו בדיוק הסיבה שהייתי בהלם, כאשר גיליתי שהחלטת לחסום אותי!

מאז פרץ הנגיף הארור (קורונה – קוביד 19) לחיינו, ושיבש את מערכות החיים של כולנו, עברתי להיות רב ומנהיג קהילה בצורה וירטואלית. השיעורים שאני מוסר לחברי הקהילה, הדרשות שאני נוהג לתת מידי שבת ומועד, החיבור למבוגרים וצעירים בשירות האנושי הבסיסי שאני מעניק כמנהיג רוחני, הכל עבר לפייסבוק, או לזום, ופלטפורמות וירטואליות דומות. 

השבוע משום מה, החלטת לצנזר את שיעור התורה שמסרתי, הדבקת לזה תווית של "נגד חוקי החברה" (כנראה בגלל אלגוריתם מסויים מאוד...) ומנעת מקהל היעד שלי לצפות בשיעור התורני על פרשת השבוע שהכנתי בדקדקנות ובעמל רב.

אתה רציני?! להגיד שנכנסתי לשוק ולהלם, ולא יכולתי להאמין למראה עיני, יקטין את תחושתי למעשה החמור שעשית.

מעולם, במהלך 12 השנים שיש לי חשבון פעיל במרשתת, לא פרסמתי שום מנפיסט של שנאה, או משהו החשוד בהטיה פוליטית כלשהי. כרב קהילה גדולה ומגוונת במנהטן בניו יורק, ומורך דרך רוחני של אלפים הבאים מכל קצוות הקשת הפוליטית, הם יודעים שהרקע הפוליטי, מגדרי, כלכלי, אתני, בכלל לא נופל בין השיקולים שלי כלפיהם. באדיקות רבה אני שומר על גבולות השיח, גם בזמנים טעונים, כי המשימה שלי היא להפיץ אור, יהדות במאור פנים, תורה ומצוות וחסידות. אני לא מסוגל להבין, מדוע החלטת לסמן את החשבון שלי כבעייתי? ולחסום את האפשרות שלי לעשות בו שימוש למטרות רוחניות נאותות?!

אבל כיהודי, כחסיד, שמכיר את המושג של 'השגחה פרטית', של 'חשבון נפש', אמרתי אבדוק בכל זאת, אולי שגיתי. נכנסתי לתוך הקרביים של ההחלטה השערורייתית שלך, ומצאתי שהיו אלו ארבעה שיעורי תורה על פרשת השבוע, שאולי הפריעו לך או לפועלים תחתך. נראה שהשיעור השבועי תחת הכותרת "התרופה לנגיף הקורונה שנמצאת בפרשת השבוע" הקפיצה אותך, והניפה את הדגלים האדומים ברדאר של "הסטנדרטים של הקהילה" בחברת פייסבוק שבבעלותך. (לינק לצפייה - www.youtube.com/watch?v=BEn7zRQDO6Y&t=760s)

ברצינות תהומית, עברתי על השיעור ביסודיות מתחילתו ועד סופו, לראות איפה מצאת כאן את ה"פייק ניוז" שהרגיז אותך: אני מתחיל את השיעור עם תובנה היסטורית, שסיבת החורבן של בית המקדש השני בירושלים ותחילתה של הגלות בה אנו מצויים זה כמעט אלפיים שנה, היא – כמו שלימדו אותנו חכמי ישראל שחיו באותה תקופה – בגלל שנאת חינם. עוון חמור שכזה, שדרגתו מושווית בידי החכמים, לשלושת העברות החמורות בתורה עליהם מצווה היהודי "ייהרג ואל יעבור", גילוי עריות – שפיכות דמים – עבודה זרה (ניאוף, רצח, ועבודת אלילים). ואיך מתקנים את זה? איך מוצאים תרופה למחלה חשוכת המרפא הזו של שנאה איומה ללא סיבה?

אהבת חינם! להתחיל לאהוב אחד את השני, בלי סיבה! פשוט לאהוב, להכיל, לוותר, לחבק, לקבל. זהו המרשם הבדוק, החיסון המתבקש שיוביל אותי לריפוי אנושי כללי, ולביאתה של הגאולה האמיתית והשלימה. זה יסיים גם את כל שאר המחלות, הסיבוכים, הבעיות, זו תרפא את האנושות כולה ואת העולם כולו, כולל המגיפה האחרונה שהשביתה את העולם, הקורונה הארורה.

אהבת חינם כתרופה לשנאת חינם, הוא חיסון גאוני כל כך אבל גם פשוט כל כך, שטמון בעצות הזהב בתורה הקדושה ובמסורת ישראל. זה מה שביקשתי להעביר להמונים. שגם התרופה לנגיף, תרופה עליה מתייגעים המומחים הגדולים, חברות התרופות, מדינות ומעצמות, נמצאת מתחת לפנס. אהבה. וזה בחינם!

בהודעה המפתיעה שקיבלתי ממך, כתבת: "על פי הסטנדרטים של החברה, מידע שגוי שיכול להוביל לנזק גופני, ולגרום לאנשים להרגיש לא בטוחים בסביבה החברתית בפייסבוק, מוסר לאלתר". אז בוא אני אפתיע אותך, ואצהיר כאן מחדש: אין מסר חשוב יותר, ואין מסר מרגיע ובטוח יותר, ממה שביקשתי לשדר ולהסביר לאנשים! אהבה בין אנשים, ללא תנאי, זו התרופה שכולנו זקוקים לה. 

וכאן בארצות הברית, המדממת, השסועה והמפולגת, עוד יותר מאשר בכל מקום אחר בעולם. לא רק שהמסר שהעליתי בחשבון שלי בפייסבוק לא יוביל אנשים להרגיש לא בטוחים, לא רק שזה לא יוביל לשום נזק גופני רגשי או מנטלי, להיפך, זה מה שיוביל לריפוי הגדול אותו כולם מחפשים, במודע או בתת מודע.

מארק, יכול להיות שאנו חלוקים בהרבה דברים, יודע מה? אולי אפילו ב99% של הדברים, אבל זה לא פוגם כהוא זה באהבת החינם שיש לי אליך, אדם לאדם, יהודי ליהודי. אני אוהב אותך כמו אח, בלב ונפש, ללא סייגים ותנאים.

'מידע שגוי' תייגת את דבריי? הדבר שהכי רחוק מחדשות "פייק ניוז" או מידע ממומן, מוטעה, מסולף, מכל צד במפה הפוליטית, היא תורת ישראל. תורת אמת, שניתנה לנו על ידי משה רבינו בהר סיני, לפני 3333 שנים בדיוק. אתה ואני, כמו כל עם ישראל, ונשמות עם ישראל לדורותיהם, עמדנו שם למרגלות ההר, בהתגלות האלוקית הגדולה שהיתה אי פעם בהיסטוריה האנושית. בעצם למדנו את יסודות התורה, על כל רבדיה, ביחד מפי הגבורה.

אם ייצא לך לבקר בבית הכנסת בשבת הקרובה, תאזין לפרשת השבוע – פרשת ואתחנן. זוהי עדות ממקור ראשון, על "עשרת הדברות" שנתנו באותו מעמד נשגב. גם אם לא ייצא לך לבקר מסיבה כזו או אחרת, אשמח לשוחח אתך על תכני הפרשה כאן! בפייסבוק! בפלטפורמה החברתית הנהדרת, ששינתה את פני העולם בעשורים האחרונים.

אם תרצה להיפגש, ולשוחח על כך מקרוב, אתה מוזמן לבית חב"ד שלנו, אפילו נכבד אותך בעליה המיוחדת, בעת שנקרא יחדיו את עשרת הדברות מתוך ספר התורה. מאז מתן תורה ועד עכשיו, הסטנדרטים החברתיים שלנו כעם, כאומה, לא השתנו. ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה. אולי יש הבדלים ביננו, אבל יש בי אהבה בלתי מותנית כלפיך, ואת המסר הזה ביקשתי להעביר גם לאחרים.

באהבה גדולה, 

הרב אוריאל ויגלר

אסטרטגיה חדשה מול השלישייה שברחה!

גידול ילדים היא משימה לא קלה, גידול שלישייה היא משימה כמעט בלתי אפשרית, כולל הרגלי השינה. אבל איכשהו הצלחנו, אשתי ואנוכי, להרגיל אותם לשגרת לילה. שירת פסוקי ה'שמע', ומנגינה מיוחדת לאמירת '12 הפסוקים' שליקט הרבי עבור הילדים, כשהם אחרי מקלחת במיטה נקיה, סיימו את היום בצורה נעימה. כן, היינו שומעים את הפטפוט הילדותי או צחוק מהוסס גם אחרי שיצאנו (לפעמים זה התארך מידי, כנראה סוגיה עמוקה עלתה לדיון...) אבל בסופו של דבר מלאך השינה משתלט, והם נותרים עם חלומות מתוקים עד אור הבוקר. אחד אחרי השני יתעוררו, קצת דיבורים וצחוק רענן מתגלגל, והמתנה עד שההורים ייכנסו מוכנים לגאול אותם מהלולים לתחילתו של יום חדש.

השבוע נפל דבר. אביגיל גילתה שהיא מסוגלת לטפס על המעקה, ולגלוש לרצפה ללא מורא. שני האחים שעקבו אחריה בדקדקנות החליטו שהם גם מסוגלים לערוך את הניסוי, והופ! הדלת נפתחת והשלישייה הצוהלת ניצבת אצלינו בחדר השינה. מאז הבקרים שלנו נראים אחרת לגמרי...

גם הלילות השתנו ללא היכר. בערב אחרי ה'שמע' וה'פסוקים' במיטה, כולל חיבוק ונשיקה, יצאנו מהחדר לתוכניות שלנו. לא עברו חמש דקות! ושמענו צעדים מתופפים במטבח, ואחר כך צהלות בסלון. החזרנו אותם למיטות, והם היו בחוץ, כך שוב ושוב עד שהם נרדמו סוף סוף. גם הבוקר של משפחת ויגלר לבש צורה חדשה, אחד מהם התעורר ב-6 ובמקום לחכות עד שעת היקיצה המשפחתית, הזדרז לדלג החוצה להעיר את האחרים, ומשם לכל חדרי הבית להשכמה מוקדמת מהרגיל.

באסיפת הורים בהולה, הביטקוין נפל, קלטנו שאנו זקוקים לאסטרטגיה חדשה.

אתם בטח מחייכים לעצמכם, כמי שכבר שודרגו מזה שנים רבות למיטות מפנקות ורחבות. אבל במובן מסויים, כולנו תקועים באיזשהו 'לול תינוקות'. שוכבים או רובצים בנוחיות מסויימת, ולא מודעים לכך שיש לנו אפשרות קלילה לדלג החוצה לחיים מסוג חדש. נדמה לנו שישנה חומה גבוהה, בלתי עבירה, והיא האשמה בכך שאיננו מצליחים בחיים, לא מסוגלים להתקדם ביחסים, בעבודה, בפרנסה, במשפחה. סגורים בין ארבע קירות מדומים של הרגלים ושגרה, פחדים וחרדה, לא מצאנו את הדרך לקום, לדלג, ולצאת משם.

קחו למשל את החרדה שהשתררה, בעזרת 'מומחים' המופיעים בפורומים שונים, על המשבר הכלכלי שבפתח, על ההמונים שיאבדו את הכל, וגם היחיד לפתע חרד לגורלו, לפרנסתו, לחייו, ואינו בטוח מה יקרה מחר. כיהודים, מאמינים בני מאמינים, אסור לנו לשכוח שיש מנהיג לעולם. שמי שדאג לנו עד היום, ממשיך לדאוג, להוביל, לכלכל ולפרנס. חז"ל לימדו אותנו, שאין הקב"ה מעמיד אדם בניסיון בלי שהוא נותן לו את הכוח והיכולת להתגבר עליו.

אז מחר בבוקר, תקומו, תדלגו, ותברחו מהלול. יש בורא לעולם, זן ומפרנס לכל, ואפשר לסמוך עליו במאת האחוזים. לפתע חומות הכלא ייעלמו, הקירות המדומים יתמוססו, תחושת הביטחון והאמונה בה' יובילו לרגיעה מוחלטת מהפאניקה המיותרת. זה נשמע קשה, מאתגר, אולי גם מפחיד, אבל התוצאות הטובות יפתיעו אתכם.

ובדרך קחו על עצמכם משהו חדש לחיים המשוחררים הללו, איזו מצוה (מלשון צוותא וחיבור) שתעבה את הקשר האישי שלכם לבורא עולם. הנה כמה הצעות הגשה: הדליקי נרות שבת, לפני שקיעת החמה בכל יום שישי; החליפו את התפריט האישי לכשר, גם בבית אבל גם כשיוצאים לבלות ולטייל; הנח תפילין כל בוקר, לקריאת שמע או לתפילת שחרית כולה; מצאו זמן להעמיק במורשת המופלאה שלנו, פרשת שבוע או כל חלק אחר בתורה המתוקה; רעננו את אמצעי הביטחון על הבית או המשרד, בדקו שיש לכם מזוזות כשרות על כל הפתחים; ותעשו בטוח שהילדים רשומים לבית ספר שמעניק חינוך יהודי (בי"ס רגיל או וירטואלי, נקווה שרגיל).

התמריצים הללו, זמינים ומעשיים (אם אתם זקוקים להדרכה, אני פה), יתנו לכם כלים לצאת מה'לול' המסוגר, לפני הפעם הראשונה אולי תהססו, אבל בפעם השניה הדילוג החוצה כבר יהיה בקלי קלות. ביום השלישי כבר לא תרגישו בכלל את השינוי. בהצלחה!

זכרו: צעד קטן לאדם, קפיצה גדולה לאנושות. הצעדים שלנו, היציאה מההרגלים, יובילו לצעד הגדול של היציאה מהגלות, מבין המצרים, לגאולה האמיתית והשלימה, לבואו של משיח צדקנו, לו אנו מצפים מאז החורבן של תשעה באב, בקרוב ממש.

שבת שלום, 

הרב אוריאל ויגלר

דמיינו את הרגע בו נמצאה התרופה לקורונה... אבל למה לעצור שם?

דמיינו את הרגע בו נמצאה התרופה לקורונה... אבל למה לעצור שם?

הפעילו לרגע דמיון מודרך. אתם קמים בבוקר, ומבזק הרדיו מבשר כי למרות שבאופן רגיל פיצוח תרופה לוירוס חדש לוקח בין 10 ל-15 שנה, מדענים בעלי שם ומעבדות מתקדמות הצליחו להאיץ את המחקר, ניסויים ושאר תהליכים, והופ נמצאה התרופה המיוחלת, שתחסן את האוכלוסיה או תרפא אותה מנגיף הקורונה הארור. הליך האישור זורז גם הוא וזה כבר משווק לאזרחים.

אתם עדיין עוצמים עיניים? מה אתם רואים? שמחה! ריקודים וצהלה! אין מישהו בעולם שלא ישמח למשמע בשורה מענגת שכזו. אפשר לחזור לשגרת החיים, לצאת לעבודה, לשלוח את הילדים לבית הספר, להיכנס לבית חב"ד, להתפלל בבית הכנסת, לצאת לקניות ולבילויים. תחשבו על השמחות ששוב אפשר להשתתף בהן: בר\בת מצוות, בריתות, חתונות, מסיבות גמר, חגיגות יום הולדת, כל מה שלא יכולנו לעשות בחמשה החודשים האחרונים. אפשור לטוס! לנסוע לחופש!

כל מה שהיה כל כך מובן מאליו, טבעי ביותר, ופתאום נמנע מאיתנו בצורה הרמטית או חלקית. בכל פינה בעולם יתפרצו זרמים של אושר, של הקלה, של הודיה.

אבל רגע, לפני שמתעוררים מהחלום המתוק, למה לעצור שם? לפני הקורונה היו לנו עוד צרות! מחלות לב, מחלות חשוכות מרפא, אלצהיימר ושאר תופעות הזקנה, ניוון שרירים, ועוד. ובעולם סביבנו? התגברות האנטישמיות, טרור ואלימות באזורים רבים בעולם, כאוס ברחובות, שסע חברתי. אולי תימצא התרופה לכל התופעות והצרות הללו?

בעוד מדענים מהשורה הראשונה, שוברים את הראש לעלות על הנוסחה הנכונה, למצוא את החיסון המתאים מול הוירוס שמשבש את העולם כבר כמה חודשים, כדאי להאזין לעצה החכמה שלימדו אותנו חכמי ישראל הקדמונים, איך כל אחד מאיתנו, כן אתה ואני ואת, בכוחו למצוא מזור לתחלואי העולם כולו.

הבה נעמיק לרגע בתפקידם של המדענים: הצעד הראשון בדרך ליעד, הוא המחקר. ידיעת המחלה חצי תרופה. עליהם לחקור לעומק את התופעה על כל סוגיה, להבין איך נולד הוירוס ואיך הוא מתפשט, כמה סוגים יש בו ואת מי הוא תוקף, וכיצד אפשר לבנות מחדש את המערכת החיסונית של גוף האדם כדי שידע להתמודד מולו ולנצח במקום להיות מובס ח"ו.

הגמרא במסכת יומא (דף ט' עמוד ב') מלמדת אותנו, שסיבת החורבן של בית המקדש, הסיבה בגללה גלינו מארצנו לגלות קשה ומרה, היא שנאת חינם! האיבה והמשטמה, המחלוקת והמריבה, הביאה לכך שהקב"ה לא יכל לשאת את המצב, כאב רחום שרואה את ילדיו מתקוטטים עד זוב דם הוא קלט שהדרך היחידה היא לפזר אותם. עד כדי כך נוראה התופעה הזו עד שחז"ל משווים אותה לשלושת העבירות החמורות של 'ייהרג ואל יעבור': גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה. כן, עד כדי כך!

אז איך מתקנים את העוול? איך מוצאים חיסון לנגיף השנאה? אתם יודעים כבר שכל חיסון יש בו סממנים של הנגיף עצמו. נסיוב של הוירוס הממאיר. אם השנאה החינמית היתה הגורם להרס ולמוות, הרי שרק אהבה חינמית תהיה התרופה הגואלת. החלטה נועזת, בלי לחשוב הרבה, פשוט להתחיל לאהוב. בלי תנאים, בלי שיפוטיות יתר, בלי ציניות, לצאת מעצמנו ומהאנוכיות האנושית, ולהתרגל להעריך, לאהוב, להוקיר. כל אחד, כל אחת. ללא קשר למעשים, למחשבות או לדעות של הזולת. גם לא למגזר, למגדר, או למחנה הפוליטי. זוהי הדרך, זוהי התרופה, שתוביל את כולנו לגאולה השלימה. ליציאה מהגלות הכואבת, לעבר ירושלים הזוהרת. שם ייבנה בית המקדש השלישי, במהרה בימינו.

אנחנו בעיצומה של תקופה רגישה. 'שלושת השבועות' היא תקופת האבל השנתית על החורבן ששיאה בצום תשעה באב, יום החורבן של בית המקדש הראשון, ומאות שנים אחר כך גם של בית המקדש השני. האין תקופה מתאימה מזו, להתגייס ולפעול כל אחד לחוד וכולנו ביחד להסיר את המגיפה, להגביר את האחווה, ולקוות ולהחיש את הגאולה?

והכי חשוב, לא להיכנע למחשבה הטורדנית הזו (עצת היצר) "מה אני כבר יכול להועיל? אם אתחיל לאהוב אדם אחד העולם ישתנה בצורה דרסטית שכזו?" התשובה ברורה. אם אדם אחד אי שם במחוז וואהן, עשה משהו או אכל משהו וגרם לעולם כולו להשתגע, להסתגר. על אחת כמה וכמה, שמעשה טוב אחד שלך, בכוחו להשפיע באופן חיובי ומעשי על כל העולם.

הגיע הזמן לפעול! להפסיק לדמיין! בואו לא נצטמצם במרדף אחרי החיסון מול הקורונה, אלא נתחיל לעבוד על החיסון למצב העולמי, לחרפת הגלות, ונפתח במהירות את התרופה, הגאולה האמיתית והשלימה. זה בידיים שלנו! YES WE CAN!

שבת שלום, 

הרב אוריאל ויגלר

החושך סמיך ומצמית, לא רואים כלום!

החושך סמיך ומצמית, לא רואים כלום!

2 וחצי לפנות בוקר, בלילה שבין שלישי לרביעי, בקושי הצלחתי לעלות על יצועי לאחר יום עבודה מפרך, והדלת לחדר השינה שלנו נפתחת. מוסיא בת ה-4 יחד עם שרה בת ה-6 בוכות בהיסטריה, כאילו אסון נורא או משהו מפחיד ביותר מתקרב.

לא נדיר שהילדים מתעוררים באמצע הלילה, אבל בדרך כלל הם יודעים את הכתובת.. ישר לחיקה של אשתי, אני בדרך כלל לא מתערב.. אבל הפעם זה היה יוצא דופן. הם נראו נסערות מידי, כנראה העירו אחת את השניה, והבכי היה בלתי נשלט. כשהיבבות נחלשו הצלחנו לקלוט כמה מילים: "חשוך לנו מידי, אנחנו לא רואות כלום!!!"

הבטתי בעיניה של אשתי וראיתי את אותה פליאה. בדרך כלל זה חלום ביעותים, או כאב בטן עמום כלשהו, ועם קצת דברי הרגעה כולל חיבוק חזק הם נרגעים וחוזרים מיידית למיטה. גם ה"אני צמא נורא" מוצא את פתרונו עם קצת מים בכוס. אבל הטענה הזו לא נשמעה מעולם. גייסתי את כל הסבלנות בעולם, והתחלתי: "מוסיא, את יודעת, זה אמצע הלילה עכשיו. השמש שקעה, והחושך נמצא בכל מקום. גם האורות בבית כבויים. אבל איך זה מעיר אותך? אולי נחליט שבשעה 2 לפנות בוקר זה לא הזמן המתאים לבדוק אם רואים משהו עם העיניים?"

"תחזרי למיטה, תעצמי עיניים, ותיכף תחזרי לשינה המתוקה" המלצתי בחום. אבל היא בשלה "אם אעצום את עיני, החושך יהיה סמיך ומצמית יותר, לא רוצה...", לקח עוד כמה סיבובים, הטיעון המנצח נשלף מאי שם, הידקתי את השמיכה ברכות, היא עצמה את עיניה, ושינה רגועה ננסכה על עיניה הקטנות. בחושך.

החוויה הלילית הזו, גרמה לי להרהר, לפני שעצמתי מחדש את עיני:

זה 1950 שנה שאנחנו בגלות, מאז חרב בית המקדש השני. רובם של השנים הללו היו חשוכות מאוד לעם היהודי. אבל חז"ל מלמדים אותנו שדווקא לפני שעולה השחר, גוברת החשיכה. בעקבתא דמשיחא תופעות חשוכות מאוד יצוצו במקומות שונים. השואה האיומה, כמותה לא היתה, שהתחוללה במאה האחרונה. ואפילו התקופה הנוכחית, בה גילויי אנטישמיות צצים מחדש בעולם וגם כאן בארצות הברית למרבה הצער. המגיפה האחרונה רק הוסיפה ממדים של פחד מהבלתי נודע, וגרמה לערעור החיים הנורמליים ברוב מדינות העולם החופשי. אז נכון, החושך גובר, הופך לסמיך ומצמית יותר, אבל זהו סימן ברור שאנחנו לקראת הסוף, האור כבר מבצבץ בסוף המנהרה.

אתמול צמנו, צום שבעה עשר בתמוז, שמסמל את תחילת החורבן, שלושה שבועות עד לתשעה בא, במהלכם נהוג לשמור על דיני אבלות וצער על הגלות. אך יחד עם זאת, זוהי תקופה בשנה בה עלינו לעבות ולחזק את הציפייה המוחשית לגאולה, לאור שבא בסיום החושך. הכמיהה לבנין בית המקדש השלישי, בירושלים עיר הקודש.

נצטרף כולנו, כל אחד ואחת, לבכי הבלתי נשלט של הבנות המתוקות מתוכו יצאה הזעקה: "אבא, חשוך לנו מידי". אבינו שבשמים, חשוך לנו, אנחנו לא רואים כלום, לא מסוגלים יותר. תוציא אותנו מחשכת הגלות הזו, ותוביל אותנו לעידן הגאולה, שכולו אור, בקרוב ממש NOW.

שבת שלום, 

הרב אוריאל ויגלר

המפגש המרתיע עם הדוב שחדר לחצר שלנו!

זה קרה השבוע. דוב מגודל, דוב אמריקני שחור, חדר לחצר שלנו ללא התראה מוקדמת.

יצאנו להתאוורר קצת בבית הארחה מחוץ לעיר, ובאחד הבקרים כשיצאתי מהבית לעבר הרכב, נסוגתי בבהלה למראה דוב רחב ממדים מסתובב בחופשיות מטרים ספורים ממני. הוא סובב במעגלים תר אחר מזון עזוב ונטוש. חזרתי מיד הביתה, נעלתי היטב את הדלת, ואז התחלתי לצלם מבעד לשמשה (הסרטון מצו"ב).

שלא תבינו אותי לא נכון. גדלתי בדרום אפריקה, מדינת הג'ונגלים והספארי. בית הגידול של חיות פרא (אריות, נמרים, פילים, בבונים, ועוד). אבל הפגישה איתם היתה תמיד בפארק לאומי רשמי וממוסד, קרוגר פארק. מעולם לא ראינו חיות ברחוב, או בחצרות הבתים. בנוסף לכך, אין כמעט בנמצא דובים בדרום אפריקה כך שלא היתה לי היכרות מוקדמת עם חיה זו. דומה אבל שבהרי מדינת ניו יורק, המחזות האלו שכיחים, כך נדהמנו לגלות השבוע.

הדוב השחור האמריקני הוא טורף יבשתי, שמגיע למשקל של 300 ק"ג ואף יותר. הוא מצוי ביערות, שדות, ומורדות הרים. בכל כף רגל יש לו חמש ציפורניים חזקות המשמשות אותו לקריעה, חפירה וטיפוס. הוא מהיר מאוד, מטפס על עצים, וגם יודע לשחות. כך שאם נפגשת חזיתית עם דוב שכזה, המוצא היחיד הוא תפילה לאלוקים שיושיע אותך בנס ממלתעות הדוב.

וכאן מגיע הטוויסט בעלילה. בפעם הראשונה הייתי מבועת כולי, נסוגתי לאחור בבהלה. אבל אחרי ששיתפתי בחשש את השכנים, ובעיקר את המקומיים, הם הסבירו לי שזה דבר שכיח ביותר, חלק מהנוף כמעט. התברר לי גם שהדובים הללו אינם תוקפניים ברוב המקרים, והפחד שלהם מאיתנו גדול מהפחד האנושי מהם. הדוב השחור התחוור לי, אינו מסוכן כמו דובי הגריזלי או הדובים החומים.

אמצעי השליטה בדוב שכזה הוא פחד ומזון, בסדר הזה. החוקרים הופתעו לגלות כי ברוב המקרים, בעלי החיים המסיביים הללו נבהלים מקולות רשרוש של סנאים, עכברים ואפילו ציפורים. ראו אותם נסוגים לאחור בגלל פרפרים ואפילו עש! ציידי הדובים (בלי להתייחס לחוקיות הדבר) משתמשים בכלבים שלהם, זעירים מול מידות החיה הגדולה, ללכוד את הדובים. בעלי כלבים משתמשים בהם לעתים קרובות להניס דובים מחצרות הבתים ומשדות.

בשבת הקרובה נחגוג את "חג הגאולה", יום בו יצא לחופשי ממאסרו בכלא הסובייטי, כבוד קדושת האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסאהן זצ"ל, הרבי השישי בשושלת חסידות חב"ד, חותנו של הרבי האחרון. סיבת המעצר והמאסר היתה הרדיפה של השלטון הקומוניסטי נגד כל מי שהעיז לקיים חיים יהודיים בגלוי, ובוודאי מול מי שללא מורא ניהל רשת עניפה של מוסדות חינוך תורניים, בתי כנסת וישיבות, מקוואות, ועוד. בגאון יהודי ובגבורה נפשית בלתי מצויה, עמד הרבי בתוקף על הזכות של כל יהודי לחיות לפי אורח חייו המסורתי. הצורר סטאלין הגלה עינה והרג מיליוני אנשים ללא הנד עפעף, אבל הרבי לא רעד ולו לרגע. הוא ידע שמנהיג העולם האמיתי הוא הקב"ה, שציוה ונתן את התורה כדי שנקיים אותה, בכל מצב.

במבט היסטורי לאחור, תשעים ושלוש שנים אחר כך, דומה שאפשר לסכם ולומר שהרבי ניצח את האימפריה הסובייטית. לא נותר מהם זכר, ואילו הרבי ומורשתו איתנו, ממשיכה בעוז בכל פינה, ואפילו ברחבי מדינות ברית המועצות לשעבר, כאשר חסידיו ותלמידיו מפיצים יהדות וחסידות ללא מורא ובגלוי, וברוב המקרים בתמיכת השלטונות המקומיים. סטאלין זכור כאחד הרוצחים ההמוניים השטניים בהיסטוריה של האנושות, ומנגד תנועת חב"ד שהרבי הריי"צ עמד בראשה במשך שלושים שנה (תר"פ-תש"י) מובילה את התחייה היהודית, ברוסיה ובשאר מדינות העולם.

מהו המסר העכשווי לחיים שלנו?

לפעמים נדמה, שהאתגרים גדולים עלינו. יש בחוץ הרבה פחד ובהלה. תחושה של חוסר יציבות בעולם סביבנו. אבל הדוב המפחיד, המגודל והתוקפני, מתגלה כחיה רגישה שפוחדת מצרצור של פרפרים. אין לנו מה לפחד או לחשוש, כשאנו יודעים שהקב"ה שומר ומשגיח עלינו, ומכלכל את צעדינו רק בכיוון הטוב והחיובי.

הנשמה שבתוכנו, שמחוברת למקורה ושורשה, היא נצחית ולא ניתנת להשפעה או לשינוי בעקבות מאורעות כאלו או אחרים. במקום לתת לפחד להזדחל פנימה, לכוחות חיצוניים לשלוט ברוגע הנפשי שלנו, נמצא את הדרך ללמוד מחייו ומורשתו של הרבי בעל מסירות הנפש, ולחזק את הקשר לבורא עולם. כך נוכל להמשיך במשימות המוטלות עלינו, בחוג המשפחה, במקום העבודה, בסביבה החברתית, ללא בהלה מול חיה כזו או אחרת שתצוץ מולנו לפתע. נזכיר לעצמנו ולסובבים אותנו, שבעז"ה הדברים יסתדרו, והלוואי שבקרוב ממש נשכיל להבין ואף להרגיש, איך כל זה בעצם הינו חלק מתוכנית אלוקית הטובה ביותר עבורנו, ערב ביאתה של הגאולה השלימה, תיכף ומיד ממש.

שבת שלום, 

הרב אוריאל ויגלר

הקורונה הסתיימה! הידד!

הקורונה הסתיימה! הידד!

באחד הימים השבוע נכנסתי לגוגל, והקשתי בשורת החיפוש "מתי ייגמר וירוס הקורונה?", קיבלתי לא פחות מ5.2 מיליארד תוצאות! הקשתי שוב בשורת החיפוש "מתי ישוחרר החיסון נגד הנגיף החדש (קורונה-קוביד 19)", תוצאות החיפוש הצטמצמו ל1.7 מיליארד תוצאות בלבד.

בכל שיחת סלון, או ועידת 'זום' בארבעת החודשים האחרונים, השאלות היו רבות מספור והתשובות מועטות. הלא נודע, הדאגה וחוסר המידע והבהירות שלטו בשיח הציבורי והפרטי. נדמה לי שכולנו גיגלנו את אותם שאלות פחות או יותר... 

כמו בכל קיץ, כשמתקרב חודש יולי, אני יושב ומכין את לוח השנה ומנסה לשבץ את האירועים לשנת הפעילות הקרובה, אבל לא ידעתי מאיפה להתחיל. נוכל לקיים את אירוע ההתרמה השנתי שלנו או לא? מה לכתוב על ראש השנה, או שמחת תורה? לעדכן על סעודות שבת קהילתיות או לא? מהו ה'נושא' השנתי של משתה הפורים, יהיה בכלל?

שתבינו, כל שנה אנו יושבים, רעייתי ואנוכי, ומתכננים בפרוטרוט את השנה הקרובה, כדי שכולם יוכלו להיערך בהתאם ומראש. אבל הפעם, שוב ושוב, בכל חג, בכל תאריך קבוע של אירועים שאנו עושים כבר כמה שנים, חזרה התשובה "לא יודע!" – "אין לי מושג" – "איך אפשר לדעת עכשיו?" – סימני שאלה, ועוד סימני שאלה. איך אפשר להחליט עכשיו מה יהיה מחר, בעוד חודש, בעוד חצי שנה..

במבט לאחור, ארבעת החודשים האחרונים היו גם בסגנון כזה, כאשר לא היה לנו מושג איך ייראה חג הפסח, פעילות ל"ג בעומר, מסיבת שבועות, וכן הלאה. אבל איכשהו התגברנו, וכולנו היינו באותה ספינה פחות או יותר. אבל להישאר בסימני שאלה או תהייה על שנת שלימה! שנה שעוד לא התחילה, הפך לנטל כבד פתאום. הרגשה של חומה שחוסמת אותך לכל האורך והרוחב.

אחד היסודות הנפשיים שעוזרים לנו להתנהל בצורה שפויה בחיים, הוא השליטה על המצב. גם אנשים שלא נמצאים בתפקידי ניהול ושליטה בעבודה, יודעים ומוקירים את השליטה הקטנה הזו, על היממה, על החודש הקרוב. עושים תוכניות, לנסיעה, לפגישה, לחופשה, כשאתה יודע מה מתקרב ומה יקרה, אתה רגוע יותר.

כשאתה נועץ בלוח השנה איזו חופשה משפחתית, או סוף שבוע זוגי בדצמבר, פתאום החורף כבר לא כל כך קר ומעיק. הידיעה באיזה בית ספר ילמדו הילדים שנה הבאה, ולאיזה מחנה קיץ יצטרפו בחודשיים של קיץ מהביל, משדרת יציבות. תכנון שמחה משפחתית, כמו בר\בת מצוה, שתקרה בעוד שנתיים או שלוש מכניסה אוירה של כוננות והתרגשות. אלו הדברים שעוזרים לנו להתקדם, לראות קדימה ולצעוד לשם בבטחה.

ופתאום, כאוס מוחלט. לקח לנו כמה ימים או כמה שבועות, עד שחדרה ההכרה שאין לנו שום שליטה בסדר היום, השבוע, או העתיד. הכל התבטל, במימד האישי, המשפחתי, העסקי, המדינתי. 

אז מתי ייגמר הסיוט הזה? מתי ייעלם הנגיף הארור מחיינו? מתי שתחליטו! עכשיו, אם תרצו! 

כן, עד כמה שזה נשמע לכם הזוי, זה בידיים שלכם. הוא יכול להסתיים ולהתנדף לחלוטין ברגע שרק תרצו.

אני מקווה שאתם מבינים לאן אני חותר. את התרופה לנגיף ימצאו בעז"ה, ואם יבוא גל שני ח"ו יוכלו לטפל בחולים ולמנוע את האסונות שהיו ברובם בגלל בלבול וחוסר היערכות נכונה. אבל אני מדבר יותר על הקטע של השליטה. אם רק נבין שמעולם לא היינו בשליטה אמיתית על החיים שלנו, על המעשים שלנו, על סדר היום שלנו, נכיר בכך שאפשר לסיים את הבהלה הזו.

הרגשת העוצמה, השליטה, הכוח בידיים, היתה אשליה מתוקה. היחיד שיש לו שליטה מלאה בכל מה שזז הוא בורא העולם ומנהיגו. כן, כבר 5780 שנה מאז בריאת העולם, הוא מנהל דה פקטו כל תזוזה בכל שניה. אז קחו נשימה עמוקה, תרגילי מדיטציה מוכרים, שקט, התבודדות, התבוננות, ותתחברו למוטיב האמונה הקיים בכל נשמה יהודית עמוק פנימה. תנו לו מחדש את המפתחות להובלה, ותתפלאו לגלות איך החיים חוזרים למסלולם בשניה אחת. הפחדים ייעלמו, הדאגה תפנה את מקומה לשלוות נפש, תשתחררו באחת מבהלת הקורונה!

דבר אחד אני יוכל להבטיח לכם: המגיפה העולמית, הנגיף שהשבית חלקים ניכרים בחיינו ובעולם כפי שהכרנו אותו עד מרץ האחרון, תיעלם רק כאשר השולט האמיתי והיחידי בעולם יחליט שהגיע הזמן. אבל אנחנו, בסביבה הכי קרובה אלינו, יכולים להחליט לסיים את השפעות הקורונה על מסלול חיינו, מיד, ברגע. זאת על ידי שנשכיל להפנים שהשליטה היא שלו, ולא שלנו. בעצם תמיד היתה ככה. אבל עכשיו אין חולק על כך.

ביום חמישי השבוע, ציינו מיליונים ברחבי העולם את יום פטירתו ה-26 של הרבי מליובאוויטש. נקודה מרכזית, שעברה כבריח התיכון בכל שיחותיו, נאומיו, מכתביו, של הרבי עם יחידים ועם ציבור, היתה החשיבות לפתח ולהעצים את כוח האמונה בקדוש ברוך הוא. לעודד חשיבה חיובית, תמיד, גם במצבים קשים ומורכבים. כשכוח המחשבה עובד על מסלול של אופטימיות, מתוך אמונה וביטחון בבורא עולם ומנהיגו, אנו בעצם יוצרים את הכלי לקבלת תוצאות חיוביות, שמחות, שאנו כמהים כל כך למצוא.

תוך כדי שאני כותב את המילים הללו, מבזקי החדשות מתפרצים מהטלפון ורצים מול העיניים. "עקומת הקורונה שוב בעלייה, נדמה שהבידוד והסגר לא עובדים", "התפרצות מחודשת של הנגיף, באיזורים חקלאיים גדולים בארה"ב", "ארצות ברית הנדבקים במגיפה", "יוסטון טקסס לקראת חג העצמאות הגרוע ביותר.." ועוד מהסוג הזה.

בעוד כמה שעות, עם כניסתה של שבת המלכה, אני מתכוון לכבות את כל המכשירים האלקטרוניים בבית. להתנתק כליל למשך 25 שעות מתשדירי הבהלה של תקשורת צמאת כותרות סקופים ורייטינג. אבל האמת? למה לחכות לשבת? יש לנו את הכוח, ואת השליטה, לכבות את כותרות התבהלה ורעשי ההפחדה כל יום. זאת על ידי שנשים מבטחנו בה', היחיד ששולט באמת בחיינו, רופא כל בשר ומפליא לעשות. לכו על זה, מומלץ לשימוש ביתי.

לא רק השבת, לא רק השבוע, מעכשיו למשך כל החיים, בריאים שמחים ומאושרים.

שבת שלום ומבורך, 

הרב אוריאל ויגלר

Looking for older posts? See the sidebar for the Archive.