Printed fromChabadIC.com
ב"ה

Hebrew Blog

בסוף הוא השיג גם אותי, הצטרפתי למועדון הנדבקים

בסוף הוא השיג גם אותי, הצטרפתי למועדון הנדבקים

ברחתי ממנו, הסתתרתי ממנו, אבל הנגיף הערמומי והאכזרי מצא אותי ותקף אותי. ברוכים הבאים למועדון המפוקפק של נפגעי הקורונה (קוביד-19)!

ששה חודשים חלפו מאז פרץ הנגיף לחיינו ושיבש אותם ללא הכר. מודע לחדשות ולהוראות משרד הבריאות, עשיתי כל שביכולתי כדי לא להיחשף לנגיף או למי שניגף ממנו. אבל כפי שאנו יודעים, אין עצה ותבונה נגד ה', וכשהוא החליט שגם אני אטעם את טעמה המר של המגיפה הגלובלית, התור שלי הגיע.

זה היה לקראת סוף הקיץ, ראשי כאב והחום עלה. לא התייחסתי לכך מידי, אבל עם צאת השבת, בטקס ההבדלה בחיק המשפחה קלטתי שאולי אני חלק מהסטטיסטיקה. הנחתי את כוס היין, נטלתי את קופסת הבשמים ולאחר הברכה קירבתי אותם לנחיריים, אך אויה, לא הרחתי כלום. האסימון נפל (או הביטקוין בשפה עכשווית של 2020).

ברגע הראשון עוד ניסיתי להדחיק, ולהסביר שתבלין הבשמים כבר יבש וישן, אבל כשראיתי את אשתי וילדיי מברכים ומריחים כרגיל, הבנתי שיש לי את תסמיני הקורונה. זו היתה הקדמה לעשרה ימים מתישים. העברתי אותם חולה ומתייסר במיטה, עם כאבי ראש וכאבי בטן, צמרמורות וחום עולה ויורד, חוסר תיאבון וחולשה כללית. מעניין שאת חוש הטעם לא איבדתי, וזה פעל לרעתי. דברים שאהבתי לאכול ולנשנש פתאום עוררו בי גועל ודחיה. הקפה של הבוקר הפך לסיוט שאני בורח ממנו, גם היוגורט שאני נהנה לצרף לארוחת הבוקר עזב את התפריט. הפיתרון היחיד היה למצוא את הקרקרים, בייגלה וטוסט, יבש וחדגוני.

כמובן שהקפדתי על ריחוק חברתי ובידוד משפחתי לפי ההוראות שקיבלתי מהרופא, וב"ה שאף אחד במשפחה לא נדבק אף הוא. יחסית עברתי זאת בשלום, לא נזקקתי להתפנות לחדר מיון, וההתאוששות היתה מהירה. הצלחתי להשיג את התוצאה הנכספת בבדיקה 'שלילי', ועוד הספקתי לתפוס קרני שמש של ימי קיץ אחרונים ממש.

המסר השבועי גם הוא יצא לחופשה מכורח המציאות, אבל המחשבה לא הרפתה. מה השיעור שאלוקים העביר לי בהתנסות האישית, במה שהיה מנת חלקם של מאות מיליונים בחצי השנה האחרונה בכל רחבי העולם.

היוקר של הדברים הקטנים שמרכיבים את החיים. באופן כללי, כשהכל זורם והבריאות תקינה אנו לא מייחסים משמעות נוספת למרכיבים של סדר היום, והם מובנים מאליהם. החושים המלווים אותנו, הטעם, הריח. כל בוקר, כשאני לוגם את הקפה, זה טעים ונעים, אבל אני לא מייחס לכך חשיבות מופרזת. שותה, מקבל את האנרגיה של הקפאין וממשיך לסדר היום הצפוף. בטח שאני לא יוצא מהכלים להיות אסיר תודה, או להתרגש יתר על המידה.

אלוקים, בורא העולם על תכולתו ובורא האדם, מעניק לנו על בסיס יומיומי מתנות קטנות ונפלאות, לתפקוד שוטף של כל מערכות הגוף בהרמוניה מופלאה. אסור לנו להתייחס אליהם כחוקי הטבע. כל יקיצה בבוקר אחרי שינה של לילה היא נס. כל נשימה תקינה ומלאה צריכה לעורר תחושת הודיה. מי שרגיל בתפילות השחר, מכיר את הסדרה של 'זוקף כפופים', 'פוקח עורים' וכן הלאה, כל רגע ורגע של תפקוד חלק ללא תקלות ובעיות הוא בעצם נס מופלא, שצריך לעורר רגש חזק של תודה.

ראשי התיבות של השנה החדשה שזה עתה התחילה – ה'תשפ"א, הם היו תהא שנת פלאות אראנו, שמשמעותם בעברית פשוטה, שנה שבה אלוקים יראה לנו ניסים ונפלאות. זאת התפילה המלווה אותנו בימי דין אלו, ראש השנה ויום הכיפורים, שמלך העולם ירעיף על כל אחד ואחת מאיתנו ניסים גלויים, ניסים מוחשיים. שהשנה החדשה תביא איתה ברכה וטוב ושפע, וסיום של הסיוט הזה בדמות נגיף הקורונה. תחושה פנימית אומרת לי שאחרי שנה קשה שהיתה ונגמרה, תבוא שנה טובה ומופלאה. הלוואי שנזכה לראות את הפלאות הללו, בעיני בשר, תיכף ומיד ממש!

גמר חתימה טובה, שבת שלום, וצום קל

הרב אוריאל ויגלר

?הילדים בשדה הקרב, איך נגן עליהם

הילדים בשדה הקרב, איך נגן עליהם?

כמו מיליוני ילדים בעולם, גם הילדים שלי צעדו השבוע לבית הספר. בראשון לחודש הם הלבישו ילקוט, קיבלו מאיתנו נשיקה חמה, ויצאו ללימודים. ההתרגשות היתה מלווה באנחת רווחה, זאת לאחר שבמחצית השניה של שנת הלימודים הקודמת הם בעצם לא היו בבית הספר. על המעלות של 'זום' כתבתי כאן רבות, אבל כולם מודים שאין כמו למידה במסגרת חינוכית אמיתית, בתקשורת אישית בין מורה לתלמיד.

את הילדים פיזרנו השבוע בארבעה בתי ספר שונים, והיה מרתק להכיר את החוקים החדשים שכל בית ספר סיגל לעצמו, ועבור התלמידים הבאים בשעריו. ברור לכולם שהפאניקה עדיין כאן, ומי יותר מההורים רוצים שהילדים יהיו בטוחים, וגם לא יהיו אמצעים של הדבקה לדור המבוגר. ישנם מוסדות שדרשו בדיקות קורונה לכל ילד עם תוצאות שליליות כתנאי לכניסה בשערי הבניין. אקדחי חום מודדים את הטמפרטורה במצח או בכף היד. ויש כאלו מתקדמים יותר שהציבו מצלמות תרמיות שמודדות את חום הגוף, גם למאה ילדים בבת אחת!

יש במקום אחות רפואית במשרה מלאה, פיתוחי הייטק שונים לניקוי האוויר וסינון חלקיקי מיקרו חיידקים. כמובן כמויות אינסופיות של אלכוג'ל וחומרי ניקוי וחיטוי, מפוזרים על כל שולחן וכל גרם מדרגות. הילדים בכל גיל מצווים לחבוש מסכה על הפנים, בנסיעה לבית הספר, במסדרונות ובכל שטח ציבורי. כשהם יושבים במקום, הם מוקפים במחיצות שקופות עם חומרי בידוד משובחים. אין יותר חדר אוכל קיבוצי, ארוחת הצהרים מוגשת באופן אינדבדואלי לשולחן הפרטי במגש פרטי. ומשחקי הקבצה, פעילות גופנית וספורט נדחו עד להודעה חדשה. שמעתי אפילו על חיישנים שהולבשו על ילדים, כאלו שמצפצפים כאשר לא נשמר המרחק הראוי לפי הכללים האחרונים של משרד הבריאות.

אני מסוגל להכיל את הכל. ברור לכולם ששמירת הבריאות של כולנו, ובמיוחד של היקרים לנו, היא בעדיפות עליונה. אנחנו בעיצומו של מאבק באויב בלתי נראה, הקרב בעיצומו ויש לגייס כל טקטיקה אפשרית לנצח אותו.

רק שבלב פנימה, לא הפסקתי לשאול את עצמי שאלה אחת פשוטה ונוקבת. כל ההגבלות, ההנחיות, חוקי הריחוק והבידוד, נועדו כדי לשמור את הגוף של הילדים מהוירוס המסוכן. מה לגבי שמירה על הילדים מפני נגיף רוחני מסוכן לא פחות? אילו אמצעי הגנה אנו מאמצים כהורים וכמחנכים כדי שנשמתם הטהורה לא תיפגע? איזה חומות של הגיינה בנינו סביב הנפש הרכה והפגיעה של הדור הצעיר מול הלכלוך והרפש שממלא את העולם בחוץ?

הידעתם את חומרת והיקף הנזק שמזון לא כשר גורם לגוף ולנפש של הילדים? מישהו סיפק לכם נתוני אמת על התחלואה הנשמתית כשלא מחנכים את הילדים לשמירה על כללי התנהגות שנמסרו לנו בהר סיני לפני אלפי שנים?

אז מה באמת, נוכל לעשות מהיום והלאה, כדי לספק את ההגנה האולטימטיבית לילדים שהתחילו שנה חדשה ברגל ימין ובהתרגשות נוגעת ללב? לחנך אותם לפתוח את היום ב'מודה אני', להתפלל איתם את תפילת השחר. להעניק להם מושגי יסוד ביהדות ובמסורת ישראל. להטמיע בהם את ערכי הנתינה בהטלת מטבעות כל בוקר לקופת הצדקה בבית או בבית הספר, וכן הלאה.

לפתח מודעות, ולצמצם את הזמן שאנו מקדישים לדברים חסרי תוחלת או משמעות לחיים האמיתיים. במקום זאת, ננסה למלאות את הזמן בחיבור לערכים רוחניים, נצחיים, תוך שאנו מהווים דוגמא אישית, דרכה הילדים ילמדו מה עיקר ומה טפל.

לימוד התורה, היא מכשיר יעיל ומתקדם לניקוי הרעלים והחיידקים באוויר. העוצמה של מילות התורה והתפילה מוכחת ובדוקה. נסו להקדיש כל יום כמה דקות להתפלל עם הבן, ללמוד עם הבת. תארגנו אמירת 'שמע' משפחתית עם הילדים במיטה, לפני שאתם נותנים להם נשיקה של לילה טוב.

בעידן הקורונה, בחצי שנה האחרונה, דובר רבות על כך שהילדים נמצאים בקבוצת סיכון הכי נמוכה. ברוך השם. גם במקבילה הרוחנית, הם פחות חשופים למיאוס ולטינוף שיש בחוץ, הם טהורים ותמימים, אבל דווקא לכן חשוב לחסן אותם בעקביות. פנקס החיסונים פתוח. החיסון מפני הוירוס הרוחני כבר מאושר. לא צריך לחכות לניסויים בבני אדם. הוא זמין ומכוסה על ידי כל חברות הביטוח. 

אז בליל שבת הקרובה, כשאתם מסובים סביב שולחן השבת עם המטעמים הריחניים, דברו פחות על החדשות ועל המגיפה. דברו יותר על פרשת השבוע, על חגי תשרי המתקרבים, על מה שהם למדו בשבוע הראשון של שנת הלימודים. עם הזמן תגלו כמה שינוי הכיוון הזה הוא חיובי בצורה קריטית עבור הילדים עצמם, וגם עבור ההורים...

שבת שלום, 

הרב אוריאל ויגלר

Looking for older posts? See the sidebar for the Archive.