Printed fromChabadIC.com
ב"ה

Hebrew Blog

השלישייה שלנו חוגגת שלוש!

זה קרה לפני שלוש שנים בדיוק, קיבלנו מתנה משולשת ומיוחדת מבורא עולם, שלוש נשמות מתוקות ירדו לעולם. החיים שלנו השתנו לעד, ואנו לא מפסיקים להודות לו, מידי יום ביומו, על שהפקיד בידינו אוצרות שכאלו.

הזמן לא עוצר מלכת. ההפתעה נחתה כאילו רק אתמול, אבל הנה הם כבר בני שלוש!

לגדל ילדים זה לא דבר קל, האתגר גדול יותר כשזו שלישייה שמופיעה בבת אחת (בנוסף לחמישה ילדים אחרים ב"ה). נסו לדמיין את שגרת החיים עם תינוק חדש בבית, ההתארגנות ליציאה, החיפוש אחר שינה של לילה שלם, הארוחות, הפיזור של כולם במוסדות החינוך מידי בוקר, נסיעה לחופשה משפחתית, התשלומים למעונות היום ובתי הספר, וכל זה גדל באחת פי שלוש.

האתגרים גם לובשים צורה אחרת עם הזמן. בתור תינוקות שעות השינה היו קלות יחסית, מרגע שהם נרדמו בעריסה הם לא יצאו משם עד הבוקר. שלוש שנים אחר כך, והם אלופים ששדרגו את אמנות הבריחה לממדים לא מוכרים.

כהורים אוהבים אנחנו מלווים אותם עד למיטה לאחר ארוחה דשנה, אומרים איתם את פסוקי ה'שמע' לאחר מקלחת חמה, נשיקה וחיבוק, מילה טובה או ניגון חרישי, ויוצאים. יעברו כמה דקות והם כבר על הרגליים, אצים רצים בכל רחבי הבית, משולהבים ומרוצים. ניסינו את כל סוגי המחיצות והדפנות, אבל לוקח להם כמה שבועות והם חופרים מנהרה מתחת לכל חומה... לאחרונה העברתי את שרביט הפיקוד של שעות ההשכבה לאם היקרה שהרתה וילדה אותם, נדמה לי שהיא מסתדרת טוב יותר ממני.

אבל הנחת, רגעי העונג, האושר והשמחה שהם מביאים לנו שווים כל הון שבעולם. אהיה הכי ישיר וכנה אתכם, אם אלוקים שוקל להפתיע אותנו שוב עם תאומים או שלישיה, נקבל זאת בידיים פתוחות יותר מאשר זכיה בהגרלות הלוטו השבוע שחצו את רף מיליארד הדולר!

השבוע הם יחגגו יום הולדת משמעותי מאוד. גיל שלוש מסמל במסורת היהודית את תחילת הדרך של החינוך לערכים, למצוות התורה, להנחלת המורשת לדור הבא. בתנו היקרה תצטרף לאמא ברגעים האישיים קודם כניסת השבת, ותדליק לראשונה נר שבת משלה. הבנים יקבלו כיפה יפהפיה אותה יניחו על ראשם מעתה ועד עולם, ובגד הציצית יעטר את גופם מידי יום ביומו מכאן ואילך.

"כי האדם עץ השדה" - שתיל רך זקוק להשקיה, לטיפול אישי, למעקב תמידי, עד שהוא צומח לעץ נושא פרי וענפים למכביר. הגזע צריך להיות עבה דיו כדי שהעץ יהיה עמיד בבוא היום בפני רוחות מצויות וסערות בלתי מצויות.

התורה מנחה אותנו להותיר את עצי הפרי ללא מגע בשלוש השנים הראשונות. כך גם מחלפות ראשו של הילד הרך נותרים ללא מגע, עד ליום ההולדת השלישי, אז לראשונה יוסרו תלתלי הזהב ופאות חינניות יוותרו בצידי הראש המכוסה בכיפה.

מרגע הלידה ועד ליום ההולדת השלישי, העולל והיונק מקבל ללא הפוגה. מלקט בשקיקה את פירורי האהבה, החום והנתינה האין סופית של אבא ואמא. הוא לא מתבקש לתת דבר בתמורה. בגיל שלוש ניתן האות למעבר למצב של 'נתינה' ושל 'השפעה', ביכולתם להיכנס לעולם המעשה, להתרגל לקיום מצוה, ללימוד תורה, לאמירת פסוקי התפילה. 

אביגיל שלנו תוסיף אור בעולם, כאשר מידי שישי לקראת ערב היא תדליק את הנר בפמוט האישי החדש. דוד ויהודה ישנו את העולם צעד אחר צעד, עם כל משימה חדשה בה יעמדו בהצלחה, כיפה על הראש, ציצית על הגוף, תפילה וצדקה, ויתור ונתינה, ברכות וקריאת שמע, וכן הלאה.

גם אנחנו המבוגרים, שגיל שלוש רחוק מאתנו, יכולים לרענן את הזיכרון ולהוריד את האבק מנקודת הציון הזו, בה אנו עוברים באחת ממצב של 'מקבל' בלבד, ל'נותן ומעניק' לזולת, לעם, לעולם. קחו כמה דקות, לחשוב ואחר כך לבצע, איך אוכל לעזור למישהו חדש? איפה אני משפר את עצמי ואת הסובב אותי? מה אני תורם לעולם שמחפש דרך לחזור לעצמו ולשגרה שהיתה מוכרת לו לפני שנה? איך אני יכול להתחיל להגשים את מטרת הבריאה? מתי ביום אני יכול להכניס כמה דקות לשיעור תורה, לקיום מצוה. אין ספק שזה אפשרי. אם הילדים יכולים, אנחנו על אחת כמה וכמה.

נשמח אם תצטרפו אלינו (ב'זום') ביום שני בערב, ה' שבט ה'תשפ"א, 18 בינואר 2021, לחגיגה המשולשת.

שבת שלום, ומזל טוב!

הרב אוריאל והרבנית שבי ויגלר

איזו מילה מגדירה טוב יותר את 2020 שהסתיימה?

זיקוקי הדינור צובעים את קו הרקיע, וזה הזמן לחשוב על מילה אחת שתגדיר יותר מכל את השנה החולפת. באופן די צפוי בחר מילון מרים-וובסטר את המילה "מגיפה" כמילה שמסכמת את השנה. בהחלט היתה זו שנה שבה "מגיפה" נלמדה, נחקרה, נוסתה, הורגשה, מגיפה שהותירה חותמה על השנה הזו יותר מכל.

אך בענווה גדולה הייתי מציע את המילה "ענווה" לסיכום מוצלח יותר של השנה היוצאת.

אם יש לקח אחד מרכזי שכולנו למדנו אותו בשנה הזו, זוהי מידת הענווה.

קידמנו את 2020 עם חלומות גדולים, תוכניות די ברורות, אבל הכל התהפך. אף אחד מאיתנו לא צפה את שיתרחש בשנה הזו, והאמת היא שבחגיגות כניסת השנה האזרחית החדשה המגיפה כבר החלה להתפשט אי שם בוואהן סין.

כשהיא הגיעה למערב, הופתענו. לא היינו מוכנים. לא היו לנו כלים להתמודד עם נגיף חמקמק שכזה. ללא ספק אירועי השנה שזה עתה הסתיימה יירשמו בספרי ההיסטוריה.

היינו גאים בנשק החדיש והמשוכלל בעולם, צבא עוצמתי ובלתי מנוצח, פצצות אדירות וחמקנים מודרניים, ונפלנו שדודים לרגלי נגיף מסתורי ובלתי נראה.

גם כשהמגיפה הפילה חללים ל"ע, חשבנו שעד הקיץ זה יעבור ונחזור לשיגרה. איפה? איבדנו שליטה על המשך השנה. לא יכולנו לצאת לחופשה, או לשלוח את הילדים למחנות הקיץ כפי המסורת. נותרנו אובדי עצות בבית.

כל אדם מרגיש מסודר בעבודה, הכנסה קבועה, ב"ה אפשר לשלם את המשכנתא או את שכר הדירה, את הלימודים ואת החופשות, ואז מתברר שהכל נפיץ, נעלם או נעצר. ומי שאחראי על ההכנסות שלנו הוא לא אחר מאשר אלוקים. 

לאחר דילמות אין ספור, בחרנו עבור ילדינו את בית הספר הטוב ביותר, והופ, חצי שנה הם בכלל היו בבית בוהים ב'זום', אם בכלל.

גילינו לפתע, שאפשר לחיות בלי תיאטרון, בלי ללכת למחזות בברודוויי, ליהנות בלי לבקר בבר או במועדון, מצאנו פתאום אפשרות חדשה להיות מאושרים ושמחים בחברת המשפחה בבית שלנו.

זו היתה שנה, בה גילינו בעל כורחנו את סדר העדיפויות הנכון והבריא בחיים. חסכונות והשקעות זה יפה, מניות שקופצות כלפי מעלה זה מעולה, אבל בסופו של דבר מה שחשוב זה הבריאות. החיים עצמם.

היתה זו שנה סבוכה, בה קלטנו שאין לנו את כל התשובות לכל השאלות. למדנו לזרום עם התוכנית האלוקית כל בוקר מחדש, והחיבור ביננו לבין בורא עולם התחזק. למדנו יותר, התפללנו יותר, חשבנו עליו יותר.

אז איך נסכם הכל במילה אחת? "ענווה".

לא יזיק לנו להכיר באפסיות האדם מול מנהיג העולם. ובמילים פשוטות לפנות אליו מהלב, ולבקש: "אלוקים, אנחנו בידיים שלך לטב ולמוטב, עשה עמנו חסד ותן לנו שנה טובה ושפויה יותר, שנה של בריאות, של חיים, של שגרה אנושית נורמלית".

שבת שלום, ושנה אזרחית טובה לכולכם, 

הרב אוריאל ויגלר

Looking for older posts? See the sidebar for the Archive.