רביעי לפנות בוקר, שקט בחוץ, מחוגי השעון מורים על השעה 4, ואני נחפז לנסוע לאהל הקדוש של הרבי מליובאוויטש, יחד עם ידידי יענק'ל, להתפלל לברכות וישועות ושפע גדול. עמדתי בחזית ביתי על רחוב 92 במנהטן, כשיענק'ל הגיח עם מכונית הפאר שלו לאסוף אותי בדיוק ב-4:30.
כשהתרווחתי במושב ליד הנהג, העיניים ריצדו בין כל הכפתורים הנוצצים, הרבה יותר ממה שאני רגיל ברכב מן השורה. מסך משוכלל לכל מלוא העין, כמעט הרגשתי במטוס במקום במכונית!
יענק'ל זיהה את מה שעובר לי במוח, והגיב: "עכשיו תראה את הדבר האמיתי!" תוך שהוא משחרר את ההגה בזמן שאנו שועטים על כביש הטבעת של מנהטן ה-FDR, ומכוניות טסות מסביבינו במהירות. כמעט התעלפתי. גם ברכב המשפחתי שלנו אני לא מסוגל להיות במושב האחורי, אני צריך לנהוג, להיות בשליטה. אבל הפעם נכנסתי לפאניקה מוחלטת, החזקתי ככל יכולתי בצדדים מנסה להיאחז במשהו ממשי ויציב, צרחה נפלטה מפי, וההנאה של יענק'ל רק גברה מרגע לרגע. "יצאת מדעתך?" שאגתי לעברו "מהר תחזיר את הידיים על ההגה!"
"ראביי ויגלר, זו ה'טסלה' מודל אחרון" הוא השיב לי בנימה הרגועה והמבודחת בה קיבל את פניי מהרגע הראשון. "אילן מאסק, אם לא שמעת" הוא ממשיך ומסביר "יצר את המכונית החלומית". בסבלנות הוא עבר על הגאדג'טים השונים, המצלמות והחיישנים, ואמר לי שרפלקס התגובה האוטומטי של הרכב מהיר יותר משל אדם בשר ודם. המבחן הגיע מהר מאוד: מישהו ניסה לחתוך מהצד והרכב הגיב מיד, עצר לבד ברמזורים, זיהה פקקים, התאים עצמו למד מהירות לפי החוק, ואף ביצע חניה עצמית מושלמת. נותרתי בהלם.
עוד משהו טוב מבית טסלה, אתה לא יכול ללכת לישון תוך כדי 'נהיגה'. אם אתה מנמנם הרכב! יעיר אותך, הוא גם לא מרשה לך לסיים את הפרק שאתה חייב בנטפליקס... מדהים! אחרי כמה שניות שלקח לי להירגע, אמרתי לעצמי, שבטח חייבת להיות משמעות רוחנית אלוקית מהיצירה המטורפת הזו.
החיים הם לא פיקניק. צריך לעבוד כדי להרוויח, לעמול קשה כדי לפרנס ולכלכל, ותמיד יש את החלום ההוא שנתעשר מספיק כדי שלא נצטרך יותר לקום בבוקר לעבודה הקשה. לשבת ולהירגע, כמו בטסלה, ולהגיע ליעד באופן אוטומטי. אבל אנחנו יודעים את האמת, שאין ארוחות חינם.
מצד שני, במושב הנהג האמיתי של החיים שלנו, יושב הקב"ה. לא אנחנו מנהיגים, רק הוא. ולמעשה הוא מרשה לנו כן להירגע קצת, לקחת נשימה ארוכה, ולסמוך עליו שהוא יודע לאן הוא מוביל אותנו. אז גם אם יש פקק ארוך, ואולי אפילו מעצבן, סמוך על הנהג שיידע להגיע ליעד, בזמן הנכון.
שמונה שלהבות חנוכה מרצדות לנו מול העיניים, החג היפהפה והמשפחתי הזה עומד להסתיים, אבל המסר של הנרות הוא נצחי. כנגד כל הסיכויים, קומץ חלוצים יהודיים, מכבים אמיצים, גברו והביסו את האימפריה הגדולה. רוצים לדעת איך זה אפשרי? כי אלוקים היה על מושב הנהג ב'טסלה' ההיא לפני אלפי שנים.
חג חנוכה שמח, ושבת שלום!
הרב אוריאל ויגלר