Want to keep in the loop on the latest happenings at Chabad Israel Center of the Upper East Side. Subscribe to our mailing list below. We'll send you information that is fresh, relevant, and important to you and our local community.
Printed from ChabadIC.com

תקועות בלי דלק על הכביש המהיר

Friday, 12 June, 2020 - 11:35 am

שעות הערב של 'סאנדיי' האחרון, אני שרוע על הספה מנסה להירגע קצת, כשמסרון קופץ לי מהוואצאפ. השליח הרב חיים אלבסקי, חבר שלי, מנהל בית חב"ד באפר ווסט סייד במנהטן, מספר לי על 2 בחורות, מורות בבית ספר שלו, שטערני בלאו ודורית גפני, שתקועות ברכב עם מיכל דלק ריק, על הכביש המהיר, כביש הטבעת שמקיף את מנהטן ממערב. "יש מישהו באיזור שיכול לחלץ אותן?"

מודה ומתוודה, המחשבות הראשונות במוחי העייף לאחר יום עמוס, היו: "ריבונו של עולם, איך בחורות נתקעות ב-2020 בלי דלק ברכב? ועוד בעיר בה בכל סוף רחוב יש תחנת דלק אם לא כמה, מה? הן לא רואות את נורת אזהרה כשהמיכל קרוב לסיום? איפה האחריות, הזהירות?

זה היה האינסטיקנט הראשוני. אבל מיד נזכרתי, שגם אני הייתי בסיטואציה דומה לא מזמן. לפני כמה חודשים, נתקעתי בלי דלק על צומת הרחובות לקסינגטון וה-92, למרות נורות האזהרה שהמחשב האוטומטי של הרכב הבהב לעברי שוב ושוב.

זה טבע האדם, אתה מלא ביקורת על האחר, בעוד את נגעי עצמך אתה לא רואה. פתאום הסתכלתי במראה, והבנתי את מצוות התורה "ואהבת לרעך כמוך"! אהוב את הזולת בדיוק כשם שאתה אוהב את עצמך. כשאני נתקעתי במצב דומה, לא האשמתי את עצמי, פשוט התארגנתי, הסתדרתי והמשכתי הלאה בסדר היום.

שיניתי כיוון, החלטתי להתגייס לעזור לבנות שתקועות ברכב ומצפות לתושיה של אחרים לטובתן. לא הייתי באיזור, אחרת הייתי קופץ לשם בשמחה, אבל העליתי בקבוצת הוואצאפ הקהילתית, ותוך שניות חברינו היקר שי זך, מפקד מהולל בצה"ל בעבר ונדל"ניסט מצליח במנהטן בהווה התגייס. הוא היה באיזור, והציע את עזרתו. קישרתי אותו עם הרב אלבסקי, שחיבר אותו עם הבנות, הוא הביא אותן לתחנת הדלק, חזרה לרכב, והם יכלו להתניע מחדש.

סוף טוב הכל טוב. חזרתי לספה, עם כמה תובנות.

השניות הראשונות, כשחיפשתי אקזיט נוח מהמצוה שנקרתה בדרכי. מצאתי את התירוץ למה לזרוק את זה על מישהו אחר. כשאתה באיזור הנוחות שלך, אחרי סופשבוע ארוך וכל מה שאתה רוצה זה כמה דקות של שקט, קשה לחשוב על יציאה לעזור למישהו אחר, זה זמן ומאמץ ולפעמים יותר מזה. אך זהו בעצם המאבק התמידי שמתנהל בנפש שלנו פנימה. אנוכיות מול נתינה. הנפש האלוקית מול הנפש הבהמית. הטבע החומרי מושך לאנוכיות מוחלטת, ממש עיוור לצרכים של השני. הנשמה האלוקית מעוניינת תמיד לעזור, לצאת החוצה, להתמסר ואפילו לפעמים להסתכן, כדי להיטיב עם הזולת.

גם למצווה וגם לעבירה יש את התגובות האנושיות המוכרות "אוי" ו"אההה". השאלה היא מה בא קודם. כשאתה מתמסר לתאווה גופנית, לביצוע משהו שלא מוסכם על התורה ונותן התורה, אתה מתבוסס בתענוג החומרי ופולט "אההה", אבל מיד אחרי בדרך כלל המצפון מייסר, ואתה נאנח "אוי" מה עשיתי. לעומת זאת, בקיום המצווה, לא תמיד זה קל וזמין ומהיר, ולפעמים דורש ויתור גדול, ה"אוי" מתלווה לביצוע כמעט תמיד. אבל לאחר קיום התורה והמצווה, מגיע "אההה" גדול ומשמעותי. התחושה הטובה, הברורה, על עשיית הדבר הנכון. יחי ההבדל הקטן.

לוותר על זמן אישי ולהקדיש אותו לזולת, או לוותר על ממון אישי (וכל דבר דומה ששייך לי) כדי לתרום לזולת, דורש מאמץ והכרה בחשיבות הדבר. אבל הריוח הוא עצום. בסיפור בו התחלתי, באמת שכמעט ולא עשיתי כלום. שיחה קצרה, וואצאפ בקבוצה הקהילתית, ומעקב עד לסיום הטוב. אצל שי זה לקח לו חצי שעה, שלא היתה בתכנון, עליה ויתר למען הבנות שלא ידע על קיומן עד אותו רגע. אבל תשאלו אותו, והוא יגיד לכם בפה מלא, שהנתינה הזו תרמה לו המון. התענוג האמיתי, הסיפוק הממשי, שאנו חווים לאחר הנתינה, הויתור, העזרה, הוא משהו ששום הנאה גשמית לא יכולה להתחרות בה. גם הסדרה הטובה ביותר של נטפליקס... תאמינו לי. תנסו ותחזרו לספר לי אם אני טועה.

בשיחה שהיתה לי עם שי אחר כך, הוא אומר לי, שמע כבוד הרב, זה משהו טוב שיצא מכל השלושה חודשים של הקורונה, כשקצב החיים נרגע קצת בכורח המציאות. במירוץ החיים הרגיל, של אדם ממוצע במנהטן בקיץ של 2020, לא היתה לי דקה לחשוב על זה אפילו. הייתי מתעלם מההודעה. אבל כשאין לאן לרוץ, והלחץ התמידי לא באיזור כרגע, פתאום גם חצי שעה של עזרה לזולת באה בחשבון. "אני מקווה, שאת המצוות הללו אוכל לשלב בלו"ז שלי, גם כשנתאושש ונחזור לשיגרה. אזכור תמיד את הלקח מהערב הזה, האט את הקצב בחיים שלך, כדי לפנות זמן ולעזור למישהו אחר שתקוע, ברכב או בעבודה, או בחיים" הוא סיים.

ומצוה גוררת מצוה. אף פעם לא מפסידים מלעשות משהו טוב. בדקות הקצרות ששי עזר להם למלאות דלק, הוא סיפר להם שהוא עוסק בימים אלו באריזה של חבילות מזון וסיוע לצוותות המסורים של שירותי הבריאות בעיר. בלי לחשוב פעמיים, הם ביקשו ממנו להתנדב ולהיות חלק ממעגל הנתינה הזה. כל הצדדים יצאו מורווחים מהעסק.

שבת רגועה ונפלאה, 

הרב אוריאל ויגלר

Comments on: תקועות בלי דלק על הכביש המהיר
There are no comments.