Printed fromChabadIC.com
ב"ה

בסוף הוא השיג גם אותי, הצטרפתי למועדון הנדבקים

Wednesday, 30 September, 2020 - 9:25 am

בסוף הוא השיג גם אותי, הצטרפתי למועדון הנדבקים

ברחתי ממנו, הסתתרתי ממנו, אבל הנגיף הערמומי והאכזרי מצא אותי ותקף אותי. ברוכים הבאים למועדון המפוקפק של נפגעי הקורונה (קוביד-19)!

ששה חודשים חלפו מאז פרץ הנגיף לחיינו ושיבש אותם ללא הכר. מודע לחדשות ולהוראות משרד הבריאות, עשיתי כל שביכולתי כדי לא להיחשף לנגיף או למי שניגף ממנו. אבל כפי שאנו יודעים, אין עצה ותבונה נגד ה', וכשהוא החליט שגם אני אטעם את טעמה המר של המגיפה הגלובלית, התור שלי הגיע.

זה היה לקראת סוף הקיץ, ראשי כאב והחום עלה. לא התייחסתי לכך מידי, אבל עם צאת השבת, בטקס ההבדלה בחיק המשפחה קלטתי שאולי אני חלק מהסטטיסטיקה. הנחתי את כוס היין, נטלתי את קופסת הבשמים ולאחר הברכה קירבתי אותם לנחיריים, אך אויה, לא הרחתי כלום. האסימון נפל (או הביטקוין בשפה עכשווית של 2020).

ברגע הראשון עוד ניסיתי להדחיק, ולהסביר שתבלין הבשמים כבר יבש וישן, אבל כשראיתי את אשתי וילדיי מברכים ומריחים כרגיל, הבנתי שיש לי את תסמיני הקורונה. זו היתה הקדמה לעשרה ימים מתישים. העברתי אותם חולה ומתייסר במיטה, עם כאבי ראש וכאבי בטן, צמרמורות וחום עולה ויורד, חוסר תיאבון וחולשה כללית. מעניין שאת חוש הטעם לא איבדתי, וזה פעל לרעתי. דברים שאהבתי לאכול ולנשנש פתאום עוררו בי גועל ודחיה. הקפה של הבוקר הפך לסיוט שאני בורח ממנו, גם היוגורט שאני נהנה לצרף לארוחת הבוקר עזב את התפריט. הפיתרון היחיד היה למצוא את הקרקרים, בייגלה וטוסט, יבש וחדגוני.

כמובן שהקפדתי על ריחוק חברתי ובידוד משפחתי לפי ההוראות שקיבלתי מהרופא, וב"ה שאף אחד במשפחה לא נדבק אף הוא. יחסית עברתי זאת בשלום, לא נזקקתי להתפנות לחדר מיון, וההתאוששות היתה מהירה. הצלחתי להשיג את התוצאה הנכספת בבדיקה 'שלילי', ועוד הספקתי לתפוס קרני שמש של ימי קיץ אחרונים ממש.

המסר השבועי גם הוא יצא לחופשה מכורח המציאות, אבל המחשבה לא הרפתה. מה השיעור שאלוקים העביר לי בהתנסות האישית, במה שהיה מנת חלקם של מאות מיליונים בחצי השנה האחרונה בכל רחבי העולם.

היוקר של הדברים הקטנים שמרכיבים את החיים. באופן כללי, כשהכל זורם והבריאות תקינה אנו לא מייחסים משמעות נוספת למרכיבים של סדר היום, והם מובנים מאליהם. החושים המלווים אותנו, הטעם, הריח. כל בוקר, כשאני לוגם את הקפה, זה טעים ונעים, אבל אני לא מייחס לכך חשיבות מופרזת. שותה, מקבל את האנרגיה של הקפאין וממשיך לסדר היום הצפוף. בטח שאני לא יוצא מהכלים להיות אסיר תודה, או להתרגש יתר על המידה.

אלוקים, בורא העולם על תכולתו ובורא האדם, מעניק לנו על בסיס יומיומי מתנות קטנות ונפלאות, לתפקוד שוטף של כל מערכות הגוף בהרמוניה מופלאה. אסור לנו להתייחס אליהם כחוקי הטבע. כל יקיצה בבוקר אחרי שינה של לילה היא נס. כל נשימה תקינה ומלאה צריכה לעורר תחושת הודיה. מי שרגיל בתפילות השחר, מכיר את הסדרה של 'זוקף כפופים', 'פוקח עורים' וכן הלאה, כל רגע ורגע של תפקוד חלק ללא תקלות ובעיות הוא בעצם נס מופלא, שצריך לעורר רגש חזק של תודה.

ראשי התיבות של השנה החדשה שזה עתה התחילה – ה'תשפ"א, הם היו תהא שנת פלאות אראנו, שמשמעותם בעברית פשוטה, שנה שבה אלוקים יראה לנו ניסים ונפלאות. זאת התפילה המלווה אותנו בימי דין אלו, ראש השנה ויום הכיפורים, שמלך העולם ירעיף על כל אחד ואחת מאיתנו ניסים גלויים, ניסים מוחשיים. שהשנה החדשה תביא איתה ברכה וטוב ושפע, וסיום של הסיוט הזה בדמות נגיף הקורונה. תחושה פנימית אומרת לי שאחרי שנה קשה שהיתה ונגמרה, תבוא שנה טובה ומופלאה. הלוואי שנזכה לראות את הפלאות הללו, בעיני בשר, תיכף ומיד ממש!

גמר חתימה טובה, שבת שלום, וצום קל

הרב אוריאל ויגלר

Comments on: בסוף הוא השיג גם אותי, הצטרפתי למועדון הנדבקים
There are no comments.