"ממש הרגע רכשתי שני כרטיסי לוטו, אחד לעצמי והשני עבורך כבוד הרב" סח לי נרגשות ג'ון בשיחת הטלפון השבוע. והוא ממשיך "אפילו לא הצצתי על מספרי הניחוש שלך, סגרתי במעטפה ושלחתי אליך הביתה בדואר. הדבר היחיד שאני מבקש, שאם בעז"ה תזכה במספר הגדול, ותבנה בית חב"ד מפואר באפר איסט סייד של מנהטן, כפי שבוודאי תעשה שימוש מושכל במיליונים הללו, אל תשכח לוח שיש גדול ויפה עם השם שלי..."
החלום לזכות בלוטו ולגרוף את המיליונים, הולך ומתרקם ככל שהמספרים עולים. כל האחיות שלי מדרום אפריקה ביקשו שאקנה עבורם כרטיסי זכיה, וגם אני בתורי ביקשתי שאם הן זוכות בפרס הגדול, שיזכרו לתת לי משהו, חלק נדיב מהפרס הבלתי נתפס.
כמה מתוק הוא החלום... כמה אפשר לבנות ולתת בחלום...
היה זה לפני 5 שנים בערך, כשניגשתי לחנות בפינת הרחוב לרכוש כרטיס לוטו, ואף תיעדתי את המפגש (שהפך לויראלי מאז). באותה תקופה היה לי משפט שהתגלגל על הלשון "הסיכויים שאשתי תלד רביעייה (והיא היתה כבר בחודש תשיעי) גדולים יותר מהסיכוי שאזכה בלוטו".
ונחשו מה קרה?
הילד החמישי שלנו נולד בשעה טובה זמן קצר לאחר מכן, ושנתיים אחר כך בדיוק! באותו תאריך, נולדה לנו השלישייה. אנחנו נוהגים לחגוג יומולדת בתאריך העברי, כך שיש לנו יום הולדת לארבעה ילדים באותו יום, מידי שנה!
מאז בעצם הפסקתי לזלזל באחוזים של הסיכויים. קצת סטטיסטיקה: הסיכוי שתיולד לך שלישייה היא אחת לעשרת אלפים, הסיכוי שתיולד לך רביעייה היא אחת לשבעים אלף, והסיכוי שלך לזכות בלוטו הוא אחד ל-13,983,816!
אז למה באמת רצנו כולנו השבוע לדוכני הלוטו? מדוע כשהמספר מטפס למעל מיליארד דולר כולם משתדלים לרכוש כרטיס או חמשה כרטיסים? הרי הסיכויים לזכות הולכים ופוחתים. לא הגיוני יותר לשמור את הכסף לצרכים אחרים?
זו התקוה. זה החלום. יש בזה משהו מתוק, משהו אנושי. אפילו רסיס של סיכוי, אחד ל-20 מיליון, אנחנו נאחזים בזה כמו אי מוצק בים סוער.
בעצם זהו סודו של עם ישראל, האמונה בסיכוי, האמונה הבלתי הגיונית מול סטטיסטיקות שלא נתנו לעם ישראל סיכוי לשרוד. האויבים הכי מרים רצו להכחיד אותנו, גדולי הרודנים והרוצחים גמרו אומר לכלות אותנו, היטלר וסדאם, בשאר וערפאת, סטאלין ומנגלה, ולפני זה רומא ויוון, פרעה ולבן. כולם היו בטוחים שעם קטן וחלש אין לו סיכוי, אפס צ'אנס, אבל אנחנו נשארנו צמודים לסידור התפילה, לחומש התורה, נותרנו נאמנים לבורא עולם ומנהיג העולם, ששמר עלינו מכל משמר, והוכיח לכולם שהם טועים טעות מרה.
התקוה הזו, נגד כל הסיכויים, מחזיקה אותנו גם הלאה לעתיד הבטוח. בכל יום, ואפילו שלושה פעמים ביום, אנו מתפללים לעידן הגאולה, לבואו של המשיח, והשלווה שתשרור בעולם באותה תקופה. והצ'אנס שזה יקרה, לנו, בדור שלנו? גבוה יותר מזכייה במגה השבוע!
שבת שלום,
הרב אוריאל ויגלר