חצי שנה של קורונה והקשר עם אלוקים רק העמיק
אליך בורא עולם, אלוקים יקר!
אם ילחצו עלי להגדיר במילה אחת את מערכת היחסים בינינו בחצי השנה האחרונה, הייתי בוחר את המילה "מורכבת". ואם ידרשו ממני לתמצת במילה אחת את ה'תש"פ שאוטוטו חולפת, אבחר במילה אחת "קורונה".
בשבת זו אנו מברכים את חודש אלול, החודש ה-12 בשנה שמבשר את בואה של השנה החדשה, ה'תשפ"א שכבר מעבר לפינה. באלול כבר שומעים את קול השופר, שמזכיר לנו את ראש השנה ויום כיפור. בקהילות ספרדיות מתחילים כבר לומר 'סליחות' מידי בוקר, וחודש החגים על החלק הרציני שבו והמחצית השניה השמחה יותר הופך למוחשי.
חודש אלול הוא גם חודש של חשבון נפש. סיכום של מאזן שנתי. ולכן הפלגתי השבוע במחשבתי והרהרתי על מערכת היחסים ביני לבינך. ההתחלה היתה טובה, מבטיחה, הרבה תוכניות עמדו על הפרק, הכלכלה דהרה לגבהים חדשים, המדדים בוול סטריט זינקו.
ואז פתאום זה קרה. לאף אחד בעולם לא היה מושג שהמגיפה הזו מתקרבת. בעוד אנו מנהלים חיים תוססים וחברתיים, בסין החל הוירוס להתפשט ולהכות באוכלוסיה המקומית. באמצע השנה ככה, לקראת פורים, הרגשנו שהאדמה מתחילה לרעוד, ופתאום זה נחת עלינו בבום. לא היינו מוכנים, לא האזרחים ולא השלטון, ובבת אחת נקטעה שגרת החיים. יצא לי לדמיין קצת איך נספר לנכדים שלנו מה היה כאן, קשה לסכם זאת במילים. אבל דבר אחד בטוח, שנת 2020 תתפוס מקום בולט בספרי ההיסטוריה, ובסיפור שנעביר לדור הבא.
זה לא הכל. בארה"ב נולדו מחאות ענק, שהובילו לאנרכיה ולביזה, כתוצאה מהתנגשות בין כוחות המשטרה לאזרחים שטוענים לאי צדק ושוויון. מרכזי הערים הגדולות הפכו לזירת קרב, ואזרחים רבים פשוט קמו ועזבו. מנהטן שינתה פניה לבלתי הכר, גם בתחום העסקים וגם בשכונות המגורים.
הקורונה עוד לא מאחורינו לגמרי, והדבר היחיד שמעסיק עכשיו את ההורים, הוא האם וכיצד תיפתח שנת הלימודים הקרובה, אחרי שהשנה הקודמת התנהלה רובה בצורה וירטואלית אם בכלל.
באופן מפתיע אבל, אלוקים יקר, למרות הכאוס המוחלט שהשתרר בעולם, אני מרגיש קרוב אליך מתמיד. האם אני מבין כל מה שחוללת כאן? האם יש לי מושג למה הבאת עלינו את כל המהומה הזו? לא ולא! הלב שותת דם כשזוכרים את מאות האלפים שקיפחו את חייהם בגלל אוייב בלתי נראה. הפצע בלב פעור עדיין, כשחושבים על המשפחות שהתפרקו, היתומים הרכים, האלמנות או האלמנים. המוח לא מעכל את כמות הנזק שהקורונה הזו המיטה על כלכלת העולם, על הפרנסה של כל משפחה, על היכולת לשרוד חודש נוסף בלי הכנסה מינימלית.
דווקא בגלל שהובלת להשבתה של מעגלי החיים הנורמליים, היה לי פתאום זמן לחשוב ולהרהר על הקיום שלך, על המשמעות של החיבור ביננו. השבועות והחודשים שהיינו 'בבידוד' הולידו יותר תפילות, יותר לימוד תורה, יותר זמן להתבונן ולנסות להבין למה הרעות לעם הזה? זה רק חיזק אצלי את האמונה הפנימית, שלמרות הכאב והקושי, הצער האיום, שלעולם אולי לא אבין את מטרתו, שם למעלה יש לך את התשובות הנכונות.
האמונה עליה חונכתי, יסודות היהדות עליהם גדלתי, חיזקו אצלי את התחושה החזקה שיש כאן תוכנית מסויימת. כל מה שסיפרתי לעיל, וכל האסונות שעוד לא הספקתי לפרט, לא גרמו לי להתרחק ממך ח"ו. באורח פלא, אני מרגיש קרוב יותר, מסוגל לאהוב יותר, ובטוח שנצא מהמשבר הענק הזה חזקים מבעבר. החושך ייעלם, ונמצא את עצמנו באור זורח וחום מרפא.
כולי ציפייה דרוכה להמליך אותך מחדש על העולם ועל ברואיו בראש השנה, בפעם ה-5781 מאז בריאת העולם. בפסוקי התפילה של "אבינו מלכנו" לא חושב שהתעכבתי מספיק על החלק של "אבינו מלכנו, מנע מגיפה מנחלתך". השנה אין לי ספק איפה יעצרו כולם ויגידו מילה במילה עם כוונה גדולה.
בתפילות בתשרי הקרוב, אשים דגש על החלקים שמדברים על הפסקת הפילוג והשיסוע הנורא בחברה ובעם. ובתפילת 'ונתנה תוקף' המרטיטה, נזיל דמעה חמה כשהחזן יסלסל בקול כאוב "מי יחיה, ומי ימות; מי בקיצו, ומי לא בקיצו". נתאבל ונבכה על כל מי שחייו נקטעו במגיפה הארורה, ונבקש שלא תחזור שוב לעולם.
והכמיהה המרכזית, זאת שמלווה אותנו בדרך הייסורים הזו ולא השתנתה, רק תתעצם. אבינו מלכנו, שלח לנו את משיח צדקנו. רק אז, בעידן ההוא, נוכל להבין טיפה מה שקרה כאן בשנה האחרונה. ועד אותו רגע, נמשיך להתפלל ולהאמין, לזעוק ולקוות.
שלך לתמיד,
הרב אוריאל ויגלר