את סוף השבוע האחרון ביליתי בברוקלין עם אחיי ואחיותיי. בן אחי חגג בר מצווה, וכל אחיי ואחיותי- הדודים והדודות, הגיעו להשתתף באירוע. אנחנו 9 אחים ואחיות המפוזרים ברחבי העולם ומתראים בהרכב מלא, לעיתים רחוקות. הפעם האחרונה בה התאספנו הייתה לפני 5 שנים באירוע משפחתי אחר.
בסעודת ליל שבת היינו כולנו להוטים לשתף בסיפורים מהחיים. אחי הבכור, ד"ר מרדכי ויגלר, הוא ראש המחלקה הכירורגית בהתמחות בכף היד, ב"השרון" , ישראל. הוא בחר לשתף איתנו את הסיפור הבא:
הגיעה אליו למרפאה אישה ובנה בן הארבע. היא יהודיה שאינה שומרת מצוות. היא סבלה מכאבים חדים באחת הידיים, והיא ציינה שהכאב חזק יותר בשעות הבוקר.
אחי שאל אותה, "האם הכאב ממשיך להיות קשה לאחר אמירת "מודה אני" ונטילת ידיים?"
האשה נראתה מבולבלת, אז אחי הסביר לה שכיהודים, הדבר הראשון שאנחנו עושים בבוקר הוא אמירת תפילת "מודה אני", בה אנו מודים לה' על שאישר לנו להתעורר בבוקר לקראת יום חדש.
ההתייעצות המשיכה ואחי איבחן אותה ואז האשה ובנה בן הארבע יצאו מהמרפאה. משך הזמן בו היו האשה ובנה בחדר הרופא היה פחות מחמש דקות, 60 פציינטים חיכו בתור מחוץ לדלת!
שישה חדשים לאחר מכן, האשה חזרה לביקורת. גם הפעם, הגיע איתה בנה בן הארבע. ברגע שראה הילד את אחי, הוא שאל את אמו, "זה הרופא של "מודה אני"?"
כאן החלו הספקות מכרסמים בתוכי. האשה ובנה היו אצל אחי למשך מספר דקות, וההערה לגבי "מודה אני" נאמרה והסתיימה בשניות מספר. ויותר מזה- הביקור המדובר היה ששה חודשים מלאים קודם לכן!
אבל, מסתבר שהילד הקטן הזה אומר "מודה אני" בכל בוקר כבר שישה חודשים, רק בגלל המפגש האקראי הזה עם הרופא שדיבר על מציאותו של ה'. מדהים!
בפרשת השבוע אנו קוראים על איסור לשון הרע. התורה מציינת שלושה בני אדם שניזוקים מדיבור לשון הרע- האדם שמדבר לשון הרע, האדם ששומע את דברי הלעז והאדם עליו מדברים.
ראו כיצד עצום הוא כוח הדיבור!
אם בדיבור שלילי יש למילה כח אדיר, דמיינו איזו השפעה תהיה למילה חיובית, מחשבה חיובית או חוויה חיובית. מפגש חיובי בודד- בכוחו להביא לשינוי בחיים של אדם.
בואו נתחייב להתמקד בדיבור חיובי; יחד נשנה את העולם.
