Want to keep in the loop on the latest happenings at Chabad Israel Center of the Upper East Side. Subscribe to our mailing list below. We'll send you information that is fresh, relevant, and important to you and our local community.
Printed from ChabadIC.com

Hebrew Blog

נשק יום הדין - למיגור הקורונה

בני אהובי,  

השקענו מיליארדי דולרים לפיתוח נשק קטלני, הקטלני ביותר בעולם, פצצת המימן. כך שאם מישהו ירצה להעז לפגוע בך, יש לנו את תשובת המשקל, שתגן עליך.

ריכזנו את מיטב המוחות הצבאיים והאסטרטגיים כדי לבנות את מטוס הקרב החזק והמתקדם ביותר בעולם, F16 שמסוגל להנחית מהלומת מחץ על האויב במרחק אלפי קילומטרים, והכל כדי שתוכל לצעוד כל בוקר רגוע חופשי ומאושר לבית הספר.

עם תקציבים דמיוניים, ואימונים בלתי פוסקים, בנינו את הצבא החזק והמתקדם ביותר בעולם. כזה שיודע להתמודד מול כל איום מכל סוג, דורות של חיילים כאן ומעבר לים מאומנים היטב להתמודד מול כל אויב, והכל כדי שתוכלו לבקר את סבא וסבתא, כל אימת שתרצו.

הקדשנו כמות אדירה של זמן, אנרגיה, משאבי אנוש ומשאבים כלכליים, כדי לשכלל את מערך הטנקים, צי הצוללות, סוללות טילים מתקדמים, נשק מדויק וקטלני, המילה האחרונה בתחום, והכל כדי שתוכלו לצאת לפארק הקרוב ולשחק שם באושר, ללא פחד ומורא.

עולם הרפואה גם הוא התקדם בצעדי ענק, בתי רפואה משוכללים ומודרניים, מיטב הרופאים, אוניברסיטאות מחקר יוקרתיות, מכונים ומעבדות, קרנות ותוכניות, הכל כדי שאם פעם תרגיש קצת לא טוב, נדע בזמן קצר ביותר ובמידה מדוייקת עוד יותר, איך להחזיר לך את ההרגשה האנושית הטובה, את הבריאות. 

ועכשיו ילדי היקר, למרות כל מה שכתבתי לעיל, אמריקה הגדולה העוצמתית והחזקה, המתקדמת והיודעת כל, ניצבת חסרת אונים, חסרת כלי נשק מתאימים, להדוף ולהביס את המפלצת הארורה, הנגיף המסתורי, האויב הבלתי נראה – קורונה / קוביד 19.

אגלה לך סוד קטן, ילדי הקט, יש עוד כלי נשק אחד בארסנל הלאומי שלנו. נשק יום הדין. משהו מיוחד בו ניתן וצריך להשתמש עכשיו, כשהגיע הזמן. נשק שיחדור עמוק יותר ויגיע רחוק יותר מכל פצצה גרעינית. כוח מחץ שעולה על סגולת הצבא הגדול והמתקדם, הוא מסוגל להביס גם את האויב החמקמק הזה, שטנקים טילים ומטוסים לא יעזרו כנגדו.

התדע בני מהו הנשק הזה?

התפילה!

כשיהודי נושא עיניו לאבא בשמים, ומתפלל מעומק הלב, אין לנגיף השטני שום סיכוי. אם יהודים רבים יתאחדו בבת אחת, ויזעקו למרומים לישועה ורחמים, הקורונה לא תנצח אותנו, היא תנוצח!

הנשק הזה כבר ניצח במערכות הרות גורל בהיסטוריה שלנו, אבות אבותינו השתמשו בו וניצחו בגדול, כך גם אבות אבותיהם, עד לראשית ההיסטוריה של העם המופלא שלנו. 

תתקרב קצת אלי, בני יקירי, עוד טיפה. נישא תפילה יחדיו, נפתח את ספר התפילה או התהלים, ונשפוך את הלב עם המילים הקסומות הללו, שקיימות אלפי שנים, ומרכיבים את הנוסחה הסודית לניצחון מובטח של האויב. אם תרצה, נגיד את פסוקי שמע ישראל יחד, נדאג שעל הפתחים יש מזוזות כשרות ובדוקות, נשכים קום ונניח תפילין על המוח ועל הזרוע. ננהל שיחה גלויה ופתוחה עם אלוקים, ונתבע ממנו שיהיה בעזרנו במלחמה על הבית, על החיים, בטיהור העולם מנגע הקורונה, בדאגה לרפואה שלימה של כל אחד ואחת שמתייסרים מתסמיני הנגיף או נלחמים על נשימה סדירה בבית או בחדרי בתי הרפואה.

ונוסיף גם כמה מילים חשובות על החשת הגאולה האמיתית והשלימה, התקופה המיוחלת בה העולם לא ייאלץ להתמודד עם מחלות ועם נגיפים, עם סבל ועם מוות. רק חיים, בריאות, בעולם נקי טוב ומואר. 

שים נא אל לבך, יקירי, שהנשק הזה כבר נמצא בידיים שלנו. לא נהסס להשתמש בו. ביחד, אנו מסוגלים לעשות את הבלתי אפשרי. זה אפשרי. 

אביך האוהב

(נכתב על ידי הרב אוריאל ויגלר, מנהטן – ניו יורק)

מכתב פתוח אל... השטן

ניסית בכל הכוח לאמלל את חיינו.

ראשית, אילצת אותנו להפסיק לברך אחד את השני בלחיצות יד, חיבוקים, נשיקות ואפילו טפיחת אגרוף - ואתה יודע כמה אנחנו לחלוטין אוהבים לברך אחד את השני ולהביע חיבה, לעודד ולקרב.

ואז אילצת אותנו לבטל (או למזער) את חגיגות הפורים שלנו, ומיותר לפרט כמה שמחה ורוממות רוח חג הפורים מביא לנו.

אילצת אותנו לבטל את תוכניות הפסח שלנו (שכבר השקענו בהם כל כך הרבה כסף) - חג בו אנו נאספים בדרך כלל עם המשפחה המורחבת והחברים שלנו לסוג של "הטענה" או אינפוזיה אדירה של כוחות פנימיים, שמחה של מצווה והתעוררות הנמשכת ומורגשת היטב עד סוף השנה.

אילצת אותנו לבטל את כל הנסיעות והטיולים, גם אלו התדירים, ההכרחיים, היום יומיים - ולבודד את עצמנו בבית.

אפילו שללת מאתנו השתתפות בחתונות, אירועים, בר ובת מצווה ושמחות אחרות, ואתה יודע כמה אנחנו אוהבים לחגוג עם יקירינו וחברינו, לשמוח זה בשמחתו של זה, לאחל, לחזק, לרקוד יחד ולציין בצוותא אירועים משמעותיים בחיים!

אבל השבוע לקחת את זה יותר מדי רחוק.  אילצת אותנו לסגור את בית הכנסת שלנו - בית אלוקים!  זה מרכז יהדותנו והמקום בו אנו עובדים את השם יתברך. המקום בו אנו שמים את עצמנו ואת כל הזוטות בצד, ומתמקדים אך ורק בעבודת השם.  אני לא זוכר שבת אחת בחיי שנשארתי בכוונה תחילה ומבחירה מושכלת בבית - במקום לצאת לתפילות ולימוד בבית הכנסת.  ועתה, הפגשת אותי עם הצורך להעביר את המסר לקהילה שלי שלא יהיה בית כנסת, להפציר בכולם להישאר בבית, שלא לדבר על קידוש חגיגי או התוועדות רעים - דבר מופרך בעתיד הנראה לעין. אני מודה, זה שבר את ליבי.

אבל תן לי לומר לך, שטן, נכשלת כישלון חרוץ במשימתך!!

במקום להפריד בינינו, אולי תכננת לזרוע פירוד אבל הריחוק החברתי שחוללת קירב אותנו כל כך הרבה יותר זה לזה.  הבידוד הגביר את הדאגה והאכפתיות זה לזה. כל ערוץ אפשרי גוייס לכך. המדיה החברתית מעבירה שיעורי תורה ואנו מגיעים לקהלים גדולים יותר, לימוד ויוני ומקרב, בתדירות גבוהה  מתמיד.

ליבנו מתמלא אהבה אחד לשני; לעולם לא ניתן לך ולאף כוח שלילי - לשבור את רוחנו. נשמותינו מלוכדות.

אז עכשיו, הגיע הזמן שלך להכיר ולהיווכח בכך שנחלת כישלון חרוץ.

ואנו נפנה לבוס שלך, אבינו היקר בשמים, שיחוס על כולנו ויפטר אותך.  ניסית, התאמצת,  עמלת קשה, אני מפרגן לך הכרה בעובדה זו; אבל ההצלחה היא הרחק מחוץ להישג ידך. הגיע זמן לסיים את המסע השלילי שלך, לשים לכך סוף, לומר לך "הרף" ולסיים את המגפה.

יש לנו קשר עתיק ואמיץ וישיר אל הבוס שלך, ואני מודיע לך שכולנו, כלל ישראל בכל מקום על פני הגלובוס, הולך לזעוק יחדיו ולהפעיל את הקשר העוצמתי המופלא שיש לנו ולהתחיל בפניו  שישלח את משיח צדקנו, וזאת מנקודת חוזק - כי ניצחנו אותך ואנו מתכוונים להמשיך עד לניצחון האמיתי, הגאולה השלימה.

השבוע, כאשר אנו קוראים את הפרשה בבית לבד, ללא ספרי התורה שלנו, נקרא על המצווה לבנות את המשכן, מקדש לאלוקים.  יתכן שאנו לא נמצאים בתוך ביתנו, מקדשינו, אך בנינו מקדשים בלבנו עם אור שלא ניתן לכבות לעולם.

אתה הלוזר, שטן, אתה מפסיד בסבב הזה ובכלל.  אנחנו המנצחים הנצחיים.

הגיע הזמן שתודה בכך, ובעל כרחך תענה אמן לברכה שתשרה ברכה ושלום ורפואה וישועה בכל בית ובכל נפש יהודית.

!אדוני ראש העיר, אני אוהב ומעריך אותך

כבוד ראש עיריית תל אביב-יפו הנכבד, מר רון חולדאי

אני חייב להצדיע לך! על ההצלחה מעוררת ההשתאות שלך, שאפילו אני כרב חב"די וכשליח של הרבי לא מתקרב אליה. 

יהודים בכל רחבי העולם, הניחו השבוע תפילין, במספרים חסרי תקדים, כתגובה אוטומטית להחלטה שהעברת במועצת העיר. זה כבר תפס ברשת בתור 'מבצע רון'. אפילו כאן במנהטן, הבירה העסקית של העולם, יהודים שמעולם לא הפשילו שרוול עד כה, עוצרים אותי ברחוב ומבקשים עזרה בהנחת רצועות התפילין על היד ועל הראש.

אז דע לך ראש העיר שאני אסיר תודה. וגם, גרמת לי תחושת אושר פנימי וסגירת מעגל. הרשה לי להסביר:

כסטודנט צעיר שהגיע מיוהנסבורג ללמוד בישיבת 'תומכי תמימים' ביישוב כפר חב"ד במרכזה של ישראל, למדתי תורה מ-7 בבוקר עד 11 בלילה ללא הפסקה. אבל היו אלו ימי שישי, כאשר בצהרים היינו סוגרים את הגמרא, סוגרים את ספרי החסידות, ויוצאים לרחוב. עם נרתיקי תפילין ביד יצאנו לפגוש את עם ישראל. 

מאז 1998 עברו כמה שנים, אבל הזיכרון עדיין טרי. כ-300 נערי חמד היו מתפזרים ברחבי תל אביב הגדולה והסואנת. הקמנו דוכנים מאולתרים והצענו לעוברים ושבים לקיים מצווה קלה וזריזה, הנחת תפילין. 

היינו מבלים את שעות אחר הצהרים בניסיון להציע לעוד יהודי, צעיר או מבוגר, להפשיל שרוול להניח תפילין ולקרוא 'שמע ישראל'. אם אנתח את האוכלוסיה שעברה לידינו, אוכל למנות שלושה סוגים:

1) הקבועים. מידי שבוע הם חיכו לנו שם, בקרן הרחוב, בכניסה לתיכון, בסופרמרקט, בשוק, במשרד בגורד השחקים, או ליד סמלי התרבות והמסחר של תל אביב. מודים לנו על ההזדמנות לעצור את המירוץ אחר החומריות, ולתת משהו לנשמה. אני חושב שהיו לי 70 'לקוחות קבועים' כאלו. 

2) הזועמים. קומץ אנשים, שהיו ניגשים להביע את זעמם, בחרון אף ולפעמים בשפה ארסית היו מטיחים בנו שאין לנו זכות לעמוד בשטח ציבורי ולשדל אנשים לעשות אקט דתי.

3) המתעלמים. הרוב המכריע פשוט התעלם. כאילו לא ראה, כאילו לא שמע. עברו ימינה ושמאלה, חולפים כאילו הנוכחות שלנו היא אילוזיה. דווקא הקטגוריה הזו היתה המאתגרת ביותר. אלו שגרמו לנו לתהות אם אנחנו לא מבזבזים את זמננו לשווא, זמן שיכלנו להקדיש לעוד לימוד תורה, התורה היקרה שניתנה לנו בהר סיני לפני אלפי שנים, תורה אין סופית שחיים שלמים לא מספיקים כדי להכיר את כולה.

אתה, אדוני ראש העיר, סווגת אצלי לקטגוריה השלישית. הפכת לראש העיר בדיוק כשאני הייתי באיזור. אני מאמין שחלפת על פניי או פני הדומים לי מאות (אם לא אלפי) פעמים, אבל תמיד התעלמת.

למרבה האירוניה, העדפנו באיזשהו מקום את הקבוצה השניה, הזועמים. כשלמישהו איכפת ממך, לטוב או לרע, זה אומר שנגעת בו. הזזת אצלו משהו. אתה קיים. אולי התגובה היא חיפוי על מצוקה פנימית, על בלבול, על צלקת הקשורה באמונה יהודית או בפרקטיקה דתית. אבל יש קשר. יש דיאלוג. קשה מאוד לראות בני זוג מתווכחים, לפעמים צועקים האחד על השני, זה לא המצב האידיאלי, אבל זה עדיף עשרת מונים על מי שמתעלם מבן או בת הזוג. תשאל כל אחד ואחת בעיר שלך. תגובה, גם אם לא תמיד הנחמדה ביותר, מראה שיש סיכוי למערכת יחסים.

כל יהודי נולד עם נשמה, זה בדי.אנ.איי עמוק בפנים. קורה שמעל הרובד האלוקי הטהור הזה, נערמו שכבות של ציניות, קרירות, ריחוק. לפעמים זה קבור כ"כ עמוק שאי אפשר לחדור לשם, אין תזוזה. זעם, תסכול, מחאה גם אם חריפה ופוגעת, לנוכח צעיר חב"די בשנות העשרה שמציע בנעימות וללא כפיה ליהודי אחר לקיים מצוה, מוכיחה שהנשמה פועמת שם, המים מפכים. 

22 שנה ניסינו, עמדנו שם בשמש ובגשם, ברוחות או בחמסין, והתעלמת. הצענו, ביקשנו, אמרנו, הסברנו. השכבות היו מרובות מהרגיל, לא הצלחנו לגעת בנקודה של הנשמה.

אבל השבוע זה קרה, משהו חדר עד לעצם. מקטגוריה 3 קפצת לקטגוריה 2. אם יצאת בפומבי נגד דוכני תפילין ליד מוסדות החינוך של הנוער התל אביבי, סימן שאיכפת לך. עמוק בפנים שם הנשמה רוצה חיבור עם הדבר הזה. עם התפילין, עם הרצועות על היד ועל הראש. עם הזיק האלוקי שניצת כל פעם שיהודי אומר 'שמע ישראל'.

זה לקח 22 שנה, אבל אני יכול לחוש כאן ברחוב במנהטן, או בתמונות וקטעי הוידאו ששטפו השבוע את הרשתות החברתיות, עם התגובה הלא פרופוציונלית להחלטה שלך, שמשהו נגע בך. שהנשמה נדלקה. אני בטוח כעת שימי השישי שעשיתי בתל אביב יחד עם ידידיי לא היו לשווא.

ואני גם יודע, בביטחון מלא, שאוטוטו תגיע הקפיצה מקטגוריה 2 לקטגוריה 1. זה רק הולך ונעשה טוב יותר. יש לי אמונה בך, שתחליט לעשות מה שמיליוני יהודים עושים כל בוקר, מה שיהודים עושים כבר 3,332 שנה ברצף, להתחיל את היום עם המצווה החביבה והמיוחדת – מצוות תפילין. 

אני מוכן לחזור לתל אביב למעמד המרגש הזה. או בעידן שלנו, מספיק לגשת לדוכן החב"די הקרוב ומישהו ישמח לעזור, אה ועוד משהו קטן, אל תשכח להעלות 'סלפי' עם הצעיר החייכן שלידך. אני לא יכול לחכות!

בידידות ובהערכה, 

הרב אוריאל ויגלר

מנהטן, ניו יורק

קורונה, לא הבירה, הוירוס – כך 'נדביק' את העולם

יצא לי לנסוע ברכבת התחתית של ניו יורק השבוע, וזיהיתי מסביבי כמות לא מבוטלת של אנשים העוטים מסכת פנים, כנראה כצעד הגנתי מול הנגיף הקטלני 'קורונה' שמתפשט במהירות בסין ובמדינות השכנות באסיה, במוחי חלפה המחשבה 'גם אני צריך להשיג אחד כזה!'

בשלב זה חוקרי התופעה די בטוחים שהכל החל באדם יחיד שלעס בשר פיגולים נגוע בשוק החיות בוואהן, והביא לתחלואה של עשרות אלפים (מעל 60.000) ולמותם של יותר מ-1370! בני אדם.

אתם קולטים? אדם בודד, שאת שמו איננו יודעים להגות, ממחוז בסין שמעולם לא שמענו עליו, לועס בשר של חיה שרובנו לא מכירים (פנגולין שחי רק בדרום מזרח אסיה ובהודו), ויוצר במו ידיו היסטריה בינלאומית, והכרזה על נגיף שהפך למגיפה, וקיבל הגדרה מדעית רפואית טריה COVID-19.

פעולה אחת, פזיזה ובלתי אחראית, של אדם אחד, יצרה גלי הדף המשפיעים לרעה על מאות מיליוני בני אדם כמעט בכל מקום בגלובוס. מול חופי יפן תקועים 3000 איש בספינת תענוגות 'קרוז', ללא יכולת לצאת מחדרם במשך 23 שעות ביממה. רבבות תקועים בבתי רפואה מאולתרים ברחבי סין הגדולה, ללא יכולת טיפול רפואי הולם. מיליוני אנשים מפחדים לעלות על מטוס, כל התעטשות גוררת בהלה, ורובם של המדינות המערביות מסרבות לתת למטוסי נוסעים מסין לנחות בשטחן. הנזק הכלכלי שנגיף זה גרם כבר זינק למילארדים, ויש לו פונטציאל להגיע לטריליונים...

חכמי ישראל זכרונם לברכה, מלמדים שכוח הטוב הוא עוצמתי יותר מכוח הרע. "מעט אור דוחה הרבה חושך", הוא לא רק פתגם יפה לדרשות, אלא נקודת המוצא להבנת פעולה של יחיד שיש בכוחה לשנות את העולם לטוב.

אפנה אליך שאלה ישירה:

אם לאדם אנונימי שאכל את בשרה של חיה נגועה בנגיף, היתה השפעה רעה שיצאה משליטה ומאיימת על שלומם וחייהם של מיליוני אנשים, ומפחידה עד מוות עשרות מיליונים נוספים, ניתן בכלל לדמיין את כוח ההשפעה שיש כאשר יהודי, המקפיד על מזון כשר בריא ונקי, לפי ההוראות שנתן בורא עולם המכיר טוב יותר מכולם את תפקוד הגוף, מכניס לפיו רק מה שמותר על פי תורה? כמה גלי הדף מסוגלת האכילה הזו ליצור, ואיזו השפעה מתגלגלת יש בכוחה.

ממש כמו אותו צרכן פיגולים בוואהן, להבדיל, אף אחד בעולם לא מודע למעשים שלנו, לשמות שלנו, ולמצוות שאנו מקיימים מידי יום, אבל יש לנו ביד כוח אדיר לשנות את העולם כולו לטוב. אכילה פשוטה של בשר כשר, או כל אחת מתרי"ג המצוות האחרות, בכוחן ליצור גלי הדף משמעותיים ביותר, שאת התוצאות הסופיות שלהם לא נדע לעולם.

ההתפשטות המואצת של נגיף הקורונה אינה ויזואלית, ולכן קשה עד בלתי אפשרי לחסום אותה. במסורת היהודית, כל מצוה או מעשה טוב, לדוגמא אכילת מזון כשר, יוצרת מלאכים בלתי נראים שמתעופפים להם בעולמות עליונים. קחו על עצמכם לעשות משהו טוב, ונצא ביחד 'להדביק' את העולם הזה עם כוח האהבה שבלב, החסד לזולת, והמצווה שתוסיף אור ובריאות בעולם. 

אף אחד לא ייכנס יותר להסגרה, לא נותיר פינה אחת מבודדת!

שלישייה מפוחדת!

נדמה שכבר עשיתם היכרות עם השלישייה המתוקה של הילדים אצלנו בבית. מרתק לעקוב אחר ההתפתחות שלהם, המשותפת לרוב. 

שמתי לב לאחרונה שבכל פעם שהם מנסים לעבור בפתח מסוים הם מדלגים קלילות על המפתן. לא דורכים עליו. ריתק אותי לבחון שוב ושוב ולגלות שממש תמיד הם עושים את הפסיעה הגדולה בדילוג על המפתן, אף פעם הרגל לא תנחת בטעות עליו.

ברחבי הבית הם זזים חופשי, ודורכים גם על מפתנים. חוץ מהפתח הזה. השבוע גיליתי סוף סוף את הסוד מאחורי התופעה. הפחד מהעבר!

לפני מספר חודשים, מסמר שמחבר את מפתן העץ לרצפה בלט החוצה, הם דרכו עליו וכאב חד פילח את הרגל הזעירה. הפתח הספציפי הזה מזכיר להם תמיד את החוויה הלא נעימה, והזיכרון הזה מונע מהם באופן אינטואטיבי להניח את כף הרגל על מפתן זה.

ניסיתי להרגיל אותם, לספר להם שהמסמר מזמן כבר לא שם, זה לא עזר לי. הם עדיין מדלגים על המפתן, זוהי טראומה מהעבר שהם עדיין לא יכולים להתגבר עליה.

מה שמוביל אותי להרהורים שהיו לי על פרשת השבוע. היהודים יצאו ממצרים שם היו לעבדים נרצעים, בדרך לחופש המוחלט. אלוקים העניש את נוגשיהם בעשר מכות נמרצות, והוכיח שהוא יכול לעשות דברים על טבעיים. אבל אויה, ים סוף חוסם את הדרך אל השחרור המיוחל, והמצרים מזנבים מאחור על סוסים דוהרים. הפחד הזדחל בלב. האימה הובילה לזיעה קרה בגוף. מה עושים, לאן נמלטים עכשיו?

העם היהודי נחלק לארבעה מפלגות, כמיטב המסורת. אחת טענה בתוקף שיש להיכנע ולחזור לשבי המצרי. השניה אמרה מוטב להיכנס לים ולטבוע מאשר לחזור לשנים איומות כעבדים. השלישית טענה נילחם עד שארית כוחותינו ומה שיהיה יהיה, והרביעית טענה שכל תחבולה לא תעזור, המוצא היחיד הוא להרים עיניים לאבינו שבשמים ולהתפלל לנס.

אבל אלוקים אמר למשה, הם כולם טועים "דבר אל בני ישראל וייסעו", הלאה, לא לעצור, אתם בדרך אל האושר המוחלט, חלום חייכם, אל תביטו לאחור, אל תכנסו למלחמות מיותרות, אל ייאוש, תכניסו לדרייב ותניעו הלאה.

והמסר האלוקי הזה הוא נצחי, כמו כל סיפור היסטורי בתורה. קורה בחיים שאנו חוששים להתקדם, הלבטים רבים, הספקות אוכלות את הלב ואת המוח (ולמי מאיתנו זה לא קורה שוב ושוב?!). 

מפחדים להתחייב לחיי נישואין ומעדיפים את חיי החופש בלי מחויבות זוגית, תקועים בעבודה עם שכר בינוני ומעסיק לא הכי אבל מפחדים לצאת לחפש משהו הרבה יותר טוב, אתם כבר נשואים באושר ויש ילד אחד אבל הבטן מתהפכת לפני שמחליטים להביא עוד ילד לעולם, למה להתחיל לבוא לבית כנסת או להניח תפילין מה רע בחיים בלי המוטיבים הדתיים הללו, כולם לוחצים להשקיע במשהו שיניב ריוח גדול אבל הפחד הזה להתקדם ולפתוח עסק עצמאי, הזיעה בגב והרגליים הקרות, מכירים?

זה בהחלט נורמלי להיות אדם שקול, אפילו לפחד לפני צעדים חדשים ודרסטיים, לחשוש ולחשוב, וכמעט תמיד החשש מלווה בפחד קמאי בגלל חוויה לא טובה מהעבר או משהו עמוק בנפש שלא מוכר לנו אפילו, זה עוצר אותנו מלהתקדם הלאה.

בורא עולם שמכיר אותנו טוב מכולם, אומר לנו, גם עכשיו בפברואר של 2020, "הלאה! תתקדמו! יהיה טוב! יש על מי לסמוך!" קחו את הצ'אנס ויקרה נס, תופתעו לגלות כמה רחוק אפשר להגיע, כמה אושר ועושר מחכים מעבר לפינה, כמה תצחקו על עצמכם כשתביטו במראה לאחר מעשה.

בהצלחה לכם בהחלטה הנבונה!

מקום חדש. התחלה חדשה

מקום חדש. התחלה חדשה

הרגע הזה הגיע. הסבלים של חברת ההובלות ארזו הכל, והחלו להעביר את תכולת בית חב"ד למיקום החדש והמרווח. יחד עם רגשות השמחה והתודה לה' על האפשרות לשרת את הקהילה משטח פעילות גדול יותר, התנגן לו בלב גם משהו עם נימה טיפ טיפה עצובה.

היה לנו ברור שיגיע הזמן לצאת מפה. ככל שניסינו להגדיל את יכולת הקיבולת במקום הקודם, ראינו שיש ביקוש מעבר להיצע, ולצערנו נאלצנו להשיב ריקם פניהם של הורים ומשפחות. המשרד הקטן לא הצליח להכיל עוד כמה כסאות לפגישה נורמלית, וכשזה החל להתגלגל ידענו שאנו עושים את הדבר הנכון. המשכן החדש של בית חב"ד על אגפי הפעילות השונים שלו מקבל מקום רחב וגדול הרבה יותר, כפול במ"ר מהמקום הקודם, אנחנו מתקדמים, הידד!

אבל העצב בלב היה על הפרידה ממקום בו לבלבו חיים יהודיים במשך 12 שנים מופלאות. כאב לראות 12 שנים של זכרונות, חוויות, התרגשויות, שמחות, נדחקים לשורת ארגזים ארוכה. כאן התחלנו כ"כ הרבה קשרים חדשים, הכרנו אנשים נפלאים, הספקנו כל כך הרבה, המון מצוות שנעשו בשמחה, המון ילדים שהתחנכו באהבה, המון משפחות שהתחברו לשורשים היהודיים בימי חג ומועד, או ימים של שגרה ברוכה. 

קל יותר להישאר באיזור הנוחות. בשטח המוכר, לצעוד בשבילים המסומנים, קל לדחות שינוי. גם כשיודעים שדברים טובים בהרבה מחכים בצד השני.

התגובה האנושית והמוכרת הזו היא הסיבה היחידה שניתן להסביר איתה את תגובת היהודים במצרים לבשורת הגאולה שהביא להם משה.

210 שנים קשות של עבדות, של נוגשים בפרך, אמורים להגיע לקיצם. משה כשליח ה' דורש מפרעה לתת להם לצאת. הוא מתחיל בקטנה, לא מזכיר מפורשות חופש מוחלט, שחרור לתמיד, רק שלושה ימים במדבר, התרעננות קלה וחוזרים לעבודה. הסבר רווח הוא שהיה זה תכסיס מול פרעה, ביודעו שפרעה מלך מצרים לא יתן שחרור לעבדים החל בשתדלנות למשהו קצר, אבל האמת היא שהתכסיס היה מול היהודים עצמם. 

הוא הכיר את הנפש היטב, עם כל הקושי והאכזריות והגזירות, אלו החיים שהם הכירו. מרוב שעבוד הם לא יכלו לחלום על חיים של חופש ודרור. בשורה של גאולה שלימה לא התיישבה אצלם טוב, ורובם לא רצו לשמוע עליה בכלל, תארו לכם 80% מהיהודים אמרו למשה, לא תודה!

זו לא פיסת היסטוריה מלפני 4000 שנה, זה סיפור חיים של כל אחד מאיתנו. השיגרה המבורכת גם אם יש בה קשיים היא משהו שאוהבים להיצמד אליה. אבל האמת היא שהמטרה בחיים היא להתקדם. תמיד. לשאוף גבוה יותר, רחוק יותר, לא להישאר ח"ו במצב סטטי.

כל אחד יכול למצוא בחיים תחום בו הוא דורך במקום, ולהחליט ממש הרגע לפרוץ קדימה. כך גם בחיים הרוחניים: נוח לך עם תפילה אחת ביום, שחרית עם תפילין? התחל מהיום להוסיף גם תפילת מנחה; מתאים לך כמות הצדקה שאתה מפריש מידי חודש מהמשכורת? מותר לתת קצת יותר למען נזקקים וארגוני חסד; הדלקת נר שבת רק פעם בחודש? נסי להביא את האור הזה הביתה מידי שישי; הכיפה מופיעה על הראש רק בהלוויות או בבר מצוה של חבר? קח החלטה טובה להלביש זאת כיהודי גאה גם במקומות פחות צפויים; עד היום הקפדתם על מאכלים כשרים רק בבית, ובחוץ זרמתם עם מה שיש? נסו לשמור על תפריט כשר מלא ולא משנה אם אתם בנסיעה בטיול או בארוחה ביתית, וכן הלאה.

כל יום תוכלו להביא חברת מובינג ולעבור למקום חדש, מרווח יותר, שטח כפול לצמיחה אישית, אל תפסיקו לחלום, להתקדם, לכבוש עוד יעד, להצליח בעוד משימה חדשה!

בגאולה הסופית, בביאת המשיח, זה גם יהיה כך. קשה להשתחרר ממעגלי הנוחיות אליהם התרגלנו, אבל הגאולה תשלוף אותנו מכל זה, ותגביה אותנו לעידן טוב בהרבה בכל המובנים, עד שנרגיש לא בנוח איך לא גרמנו לכל הטוב הזה להתחיל מוקדם יותר. זה בידיים שלנו. נתחיל להתכונן, ואולי אפילו לזרז טיפה את המעבר למקום החדש.

,שבת שלום

הרב אוריאל ויגלר

הקרבה עם ארומה מיוחדת

 

הקרבה עם ארומה מיוחדת

זה קרה לפני שלושה שבועות, מכר ותיק שלי העונה לשם יעקב* היה על הקו. הוא עורך דין בעל שם, אולם מסיבות שונות 2019 היתה שנה מאתגרת מבחינה כלכלית. הוא ביקש לפגוש אותי ביום האחרון של השנה האזרחית שחלפה, ב-31 לדצמבר. הפתעתי היתה מושלמת כשהוא הגיש לי המחאה עליה התנוססו הספרות $1800! לא ידעתי איך להגיב. ידעתי בתוכי שזה סכום מעבר ליכולת שלו. הכרתי אותו מספיק זמן כדי לדעת שיש לו אופי נדיב, אבל גם שמעתי על השנה הלא פשוטה שעברה עליו, ולכן לא יכולתי לכבוש את סקרנותי ולנסות להבין מדוע הוא מעונין להיפרד מעוד אלף שמונה מאות דולרים שיכלו להישאר בחשבון הבנק שלו?!


מול העיניים הפעורות שלי, שכמו זעקו את השאלה שניקרה במוחי, הוא הסביר: כבוד הרב, שמעתי את הדרשה שלך בראש השנה בבית הכנסת, דיברת על המחויבות של כל אחד להעניק, להפריש מהרווחים עבור מישהו או משהו אחר, וזה כלל לא משנה אם אתה עשיר או עני, צעיר או זקן, איש או אשה... אף אחד לא פטור ממצוות הצדקה, יסוד באומה היהודית ובאנושות כולה. הדרשה הזו חקוקה אצלי במוח ובלב, וכל הזמן תהיתי איך אוכל לקיימה הלכה למעשה.


תחושת סיפוק התפשטה אצלי, שמחתי שהנה לפחות אדם אחד בקהל הקשיב לדרשה שעמלתי עליה, ואף החליט לקיים את הלקח הנלמד מהרעיון התיאורטי.


אבל מאיפה הוא חתך את האלף שמונה מאות הללו? עוד לא הצלחתי לקלוט. והוא הסביר לי במקום שאנחש. יעקב אוהב לפתוח את הבוקר עם כוס קפה. כל אחד שפותח יום עם משקה הקפאין הזה יודע את התמריץ שזה נותן ליום שלם. גם אני כזה, אוהב את כוס הקפה שלי מהביל מידי בוקר. אבל יעקב לא סתם שתה קפה, הוא שם פעמיו מידי בוקר לבית הקפה הפופולרי בשכונת מגוריו בברוקלין, שם השיג את הקפה בתמהיל המדויק, קפה שהעלות שלו היתה חמשה וחצי דולר ליום.


את התענוג הזה הוא החליט לעצור, ולחילופין להשקיע את הדולרים הללו במצוות הצדקה!


הוא עדיין לגם קפה, אבל היה זה קפה נמס במים הרותחים במטבחון שלו במשרד, אחרי שנכנס מבעד לדלת עם בוקר. הטעם לא היה אפוף ארומה משובחת כמו במכשירי בית הקפה, אבל התמורה היתה השמחה של המצווה, מידי בוקר הוא חסך $5.50 מכספו למטרה נעלית יותר, חומרית פחות. חמשה דולרים וחמישים סנט שהיו להם טעם אנין יותר מכל כוס קפה שאפשר לקבל ברחבי התפוח הגדול.


כשהוא החליט, לאחר שאזר אומץ, לשתף את בת זוגו רחל* בצעד החדש, היא אהבה את מה ששמעה והחליטה להצטרף למעשה הנאצל. גם היא המירה קפה קלוי וקנוי בכוס קפה משרדי, ויחד הם חסכו מידי יום $11 שצברו נפח ומשקל עד שהגיעו אלי בדמות $1800 בצ'ק שקיבלתי לידי ביום האחרון של שנת 2019!


עכשיו היה תורי להכנס להלם. מילותיי נעתקו מפי. לא רק שהיה לי מאזין בין שומעי לקחי באותה דרשת חג, ולא רק שהוא החליט לקיים את המצווה עליה למד מפי הרב, אלא הוא ואשתו הקריבו מידי בוקר משהו אישי קטן כדי לקיים מצווה חשובה זו. התמלאתי הערכה אין סופית לאנשים מיוחדים שכאלו.


במונחים קבליים זה מכונה "אתכפיא", כשאדם כובש צורך בסיפוק מיידי, בסיפוק חומרי כלשהו, למטרת ערך נעלה יותר, אידיאל רוחני. כשאדם יוצא מאיזור הנוחות שלו, מההרגלים, למען עשות טובה ליהודי אחר, לבן תמותה אחר, למען קיום מצווה של בורא עולם. לפניי עמד אדם שגילם במעשיו את המונח הקבלי, הלכה למעשה.


תורת החסידות, שנולדה מתוך עולם הקבלה, ונתנה לה פירוש מעשי, מבארת כי במעשה של "אתכפיא" האדם מוריד לתוך העולם הזה נוכחות אלוקית מורגשת, וזה החיבור הנעלה ביותר שהוא יכול לעשות בין העולם הגשמי התחתון לעולם הרוחני העליון. זה מעין חזרה למעמד הנשגב של מתן תורה, כשלראשונה מאז בריאת העולם נפלו המחיצות בין הרוחני לגשמי, וניתנה יכולת לאדם קרוץ מחומר לגעת באין סוף האלוקי.


יעקב יקירי, תודה לך! למדתי ממך פרק במסירות מהי, בהקרבה מהי, ואני מאחל לך ולזוגתך היקרה שהיא שותפה שווה במצוה המיוחדת, המון בריאות, הצלחה בעבודה, רווחה ושגשוג כלכלי, סיפוק ונחת מעצמכם ומהסובבים אתכם, ותנופה משמעותית בשנה הבעל"ט 2020 והרבה מעבר לכך.


שבת שלום!

הרב אוריאל ויגלר


 

קיבלנו צו פינוי! למה ומדוע?

 "ה. עש"ק פרשת ויחי, שבת חזק, ה'תש"פ

קיבלנו צו פינוי! למה ומדוע?

זה קרה ביום בהיר, יותר נכון מעונן חלקית. כשלמרכז הפעיל שלנו הגיעה הודעה שעלינו לפנות אותו תוך 30 יום! 

14 בפברואר 2018. אני זוכר את התאריך. 

מאחורינו עשור פורה של פעילות קהילתית, מרכז חב"ד שוקק חיים וגן ילדים מצליח, וההודעה הזו תפסה אותנו לא מוכנים. פניתי לעורכי הדין המלווים אותנו לבדוק מה האופציות העומדות לפנינו.

 

מהר מאוד למדנו, שהוגשה תלונה על ידי שכנה ממורמרת קצת, שקולם החינני של הילדים הרצים אנה ואנה נהנים ומשחקים, צורם לה. והיא שמה לה למטרה לסלק אותנו מהמקום, בעצם כמעט מהיום הראשון. "אחד מסימני ההיכר של רב או מנהיג טוב, הוא כאשר יש לו אויב מושבע שרוצה לסלק אותו" כך אומר הפתגם העממי. אז אנחנו במצב טוב.

 

אבל כיהודי מאמין, ידעתי שהכל מגיע מלמעלה. אלוקים נמצא בפרטים הקטנים, גם בהודעה מרגיזה של פינוי תוך חודש מהרגע. אז עצרתי לרגע ועשיתי חושבים, מה אלוקים רוצה כאן, איזה מסר הוא שולח לי?

אם להיות כנה, בעקבות השגשוג והפריחה של גני הילדים, המקום כבר צר מהכיל. אנו נאלצים בכאב לדחות כל שנה משפחות שמתחננות לשלוח את הילדים. ותמיד כשמגיעה עונת הרישום אני אומר לאשתי שזהו, הגיע הזמן להתרחב ולעבור למקום הולם יותר. אבל כמו שאתם יודעים, ההיצע לא גדול, ומחירי הנדל"ן במנהטן לא מחייכים אלינו, אז החלום נגוז עוד בטרם עבר לשלב הפיתוח. עדיין לא פתרתי את הדילמה מה יהיה אתגר גדול יותר, למצוא את השטח או את המימון להכנס לשטח. אף אחד מהם לא נראה באופק.

אבל הודעת הפינוי הזו, בגלל עקשנות של שכנה רגזנית, צלצלה באוזניים כמו פעמון עתיק ומרעיש, הבנו שאלוקים אומר לנו בעצם, הגיע הזמן לצאת מכאן, יש משהו גדול יותר שמחכה לכם בחוץ!

הטלפון הבא היה למתווך הנדל"ן החרוץ, שקיבל את הפקודה לצאת לציד רעיונות ומקומות. ונחשו מה קרה לנו, הפסקנו להתעקש על זוטות, והתפשרנו על דברים שלא רצינו להעיף עליהם מבט בעבר. התוצאה נפלה על מקום עם קשיים ואתגרים, אבל משהו בר ביצוע. והאמת שללא צו הפינוי המיידי, לא היינו נכנסים למשא ומתן אינטנסיבי שכזה, ובטח שלא היינו ניגשים לחתימה על העסקה.

היו אלו עשרה חודשים ארוכים של חיפוש, מציאה, וחתימה על חוזה השכירות. ואז עוד 14 חודש של מרתון להשגת אישורי הבניה, חומרי הבניה, ולזכות לברך על המוגמר. הגיע הזמן להודות מעומק הלב לאותו אלוקים, ששלח לנו חברים מדהימים, מקצוענים מהשורה הראשונה – אדריכלים, עורכי דין, קבלני בניה, שצעדו איתנו בדרך הארוכה הזו, תוך כדי שאנו מדלגים מדיון לדיון בבית המשפט.

לרגע לא נטשנו את האמונה שהכל מגיע מלמעלה. גורל חתום מראש. גם כשנאלצנו להתפשר, נלחצנו לחתוך ולהחליט, ידענו שהכל בעצם זה מבחן, כדי שנעמוד בנסיון בגאון.

האם התביעה הזו היתה מתישה? בודאי שכן! עצבים שלפתו את הצוואר עד אימה? ועוד איך! כאבי ראש, דאגות, לחץ? אוהו. אבל במבט לאחור, בלי כל הדברים הללו שדחפו אותנו להגיע הנה, נעימים פחות ונעימים יותר, לא בטוח שהיינו מסוגלים להגיע למרחב החדש והמדהים, שחיכה לנו שנים רבות.

תכלס? אוטוטו זה יהיה שנתיים מאותו יום מעונן עם הצו פינוי. אבל יש לנו את כל האישורים למקום החדש! איזה כיף. הוא חדש וטרי מהניילונים, עונה על כל הציפיות והחלומות, מודרני ונעים, ביתי וחמים. שטח הפעילות הוכפל! מה שאומר, שהשנה לא נצטרך עוד לדחות משפחות יקרות עם נסיכים ונסיכות, שרוצים את החינוך של חב"ד, החינוך הטוב ביותר באיזור.

בואו לחוות את הנס, להתרגש מהמרכז החדש שלנו – 1766 2nd Avenue

!שבת שלום

הרב אוריאל ויגלר

אירועי התקיפה נגד יהודים בשבועות האחרונים

אירועי התקיפה נגד יהודים בשבועות האחרונים, כאן על אדמת ארה"ב, מבהירים מעל לכל ספק כי אנו עדים לגל אנטישמיות כמותו לא ראינו זמן רב. בשבוע האחרון וזה שלפניו, תקרית אנטישמית כמעט בכל יום. נדמה שלראשונה בהיסטוריה המודרנית של ארה"ב כפי שאנו מכירים אותה, יהודי חושש להיכנס למכולת כשירה, מהסס להשתתף באירוע בבית כנסת, מפחד לשלוח את ילדיו לבית הספר היהודי המקומי, אפילו רק לצעוד ברחוב בלבוש יהודי בולט גורם אי נוחות, כמו באירופה של פעם, זאת שרצינו להאמין שהיא מאחורינו. יהודים באמריקה של 2020 מסתובבים מפוחדים מחשש לפשע השנאה הבא.

דוד בן גוריון, ראש הממשלה הישראלי הראשון, אמר בזמנו: "לא משנה בכלל מה יאמרו הגויים, משנה יהיה מה יעשו היהודים!"

 

אז מה עושים? איך מגיבים?

 

נכון, אנו רוצים לראות את אישי הציבור ומנהיגי קהילות אחרות מגיבים, מגנים, מביעים שאט נפש. עצומות ומסיבות עיתונאים, צעדות והפגנות, זה טוב. נדרשת מדיניות קשוחה יותר של גורמי ממשל וקהילה של אפס סובלנות לפשעי שנאה מכל סוג שהוא. כוחות הביטחון צריכים להתייחס לכל ציוץ אנטישמי ולרדוף עד חורמה כל איום. אנטישמיות היא מחלה ארורה, ואסור להתייחס בביטול לכל גילוי שלה, ובכלל לא משנה מה הרקע של מבצע הפשע.

אבל מה עוד נוכל לעשות? איך ניאבק באמת בזרם הרעיל הזה שמבעבע מתחת למרקם החברתי שבנינו בדמוקרטיה הגדולה בעולם?

תרופה קודמת למכה, היא להבין מה שורש השנאה הזו?

התירוצים הנדושים שהם שונאים אותנו כי אנו מצליחים, כבר נדחו היסטורית. הם רדפו אחרינו בגטאות ובעיירות נידחות בעירום ובחוסר כל. גם מראה היהודי העני המרושל לא מביא את השנאה, כי היא לא פוחתת מול היהודי המיליונר הגדול. גם הנס של תקומת עם ישראל בארץ ישראל, עם מדינה וצבא משלהם, לא הוליד את השנאה העיוורת הזו, שהרי היטלר יימח שמו רצח באכזריות נוראה שישה מיליון יהודים שנים לפני שהוכרזה המדינה. אין למעשה, סיבה אחת שעליה אפשר להצביע ולומר "הנה, זו הסיבה שאתם שנואים כל כך", אם רק תשנו, תתקנו, תיעלם האנטישמיות מהעולם.

המניע האנושי לאנטישמיות אינו היגיון. זו שנאה תהומית, מעל או מתחת להיגיון. היא קיימת אלפי שנים, ותמשיך כנראה כל עוד אנו במצב של גלות, קודם ביאת המשיח. אין סיבה. זו מציאות איומה.

אז בכל זאת, מה אפשר לעשות? אסור הרי להשלים את מציאות הרסנית שכזו, איך נילחם בגלים המכוערים הללו של שנאה, אלימות, טרור, הסתה, שמתקרבים במהירות לסביבה שלנו?

כמה שזה נראה מופרך, מנוגד לאינטואיציה הראשונית, דווקא על ידי שנהיה יהודים גאים יותר, נוכחים יותר!

הם שונאים אותנו כי אנחנו יהודים? אולי זו שעת מבחן לבדוק כמה יהודים אנחנו באמת! נבדוק כמה אנו אוהבים האחד את השני, ערבים זה לגורלו של זה, בימי זעם ופחד וגם בימי שלום ושמחה. הניצוץ היהודי בוער בנו ופורץ החוצה? נמציא שבילים לליבותיהם של יהודים אחרים, להנחיל להם ולדורות הבאים אחריהם את הגאווה היהודית, אשרינו שיהודים אנחנו.

הם רוצים להעלים את הנוכחות היהודית? נגביר את הנוכחות בכל מקום! בבית ובבית הכנסת, ברחוב ובמרחב הוירטואלי. זה יכול להיות עזרה לזולת, הדלקת נר שבת, סיוע לקשיש, הנחת תפילין בבוקר עם תפילת 'שמע'. להמשיך את השרשרת של דורות שהיו כאן לפנינו ועוד יבואו אחרינו. כל אחד יכול לעשות בטוח, עם מעשה פשוט וקל, שהנצחיות היהודית תאיר לעד.

הערב, לפני רדת השמש, הדליקי נר בבית, כשאת עוצמת עיניים דמייני את האור שבוקע את החושך, ומבער את הרוע והשנאה מהעולם. אולי קשה להבין את פעולת הנרות, אבל הם מאירים למרחוק!

כנסו לפורטל הנפלא Chabad.org ותמצאו שם נושא אותו תוכלו ללמוד, להעשיר את העולם הפנימי שלכם, של אהוביכם ויקיריכם. הבעירו מחדש בכל יהודי את אותה תשוקה נצחית וקשר של אהבה בלי תנאי בין יהודי לבורא עולם ולתורתו.

זו שעת מבחן, אבל אנחנו מסוגלים לעמוד בה בכבוד! מאז ומתמיד היינו אור לגויים, הם מביטים בנו ומחכים לאותה עמידה יהודית גאה ובטוחה. נהיה השראה אחד לשני, וכולנו ביחד כעם אחד לעולם כולו. לא נחביא את הזהות שלנו, לא נכרע ברך בגלל האמונה שלנו. לא נפחד לצעוד בדרך הסלולה לנו. כך נישאר איתנים ומאוחדים, ונביס את הרוע.

זו הדרך היחידה, בה נצליח למגר את ההתפתחות המסוכנת והמדאיגה של האנטישמיות העולה.

!עם ישראל חי

,שבת שלום

הרב אוריאל ויגלר

 

לירן יקירי

 .לירן יקירי 

לפני מספר שבועות, קבעת תור בקליניקה של אחי, ד"ר מרדכי ויגלר – רופא ישראלי מוכר, אורתופד מומחה המוערך מאוד בתחומו. הצגת את עצמך בשם 'משה' והתלוננת על כאבים עזים בידיך. מה שלא סיפרת, היתה מצלמה נסתרת שהחבאת על גופך, באמצעותה ביקשת ליצור ולצייר תדמית מכפישה לרופא: כמיסיונר חשוך המבקש לשדל אנשים להניח תפילין. 

אבל אני חושב, לירן, שהמצלמה הנסתרת חשפה עוד כמה פרטים, שונים לחלוטין. 

קודם כל נקלטו בעין העדשה, פריטים המצויים במרפאתו של אחי: תעודות ההסמכה המעידות על מקצועיותו והכשרתו האקדמית; הכיפה והציצית שלו, כמה ספרים ואף תמונה של הרבי מליובאוויטש המתנוססת על הקיר. 

האם הבחנת באותות ההוקרה שקיבל בעקבות פעולותיו הפילנטרופיות המגוונות? שמת לב, למשל, שמדובר ברופא בכיר שעדיין משרת שירות מילואים פעיל בצה"ל? ומה עם מאות המסרונים, התגובות והודעות התמיכה שפציינטים ומכרים טרחו לשלוח לו בעקבות הפרסום שנועד להכפישו: שמת לב לאמפתיה, לסימפטיה ולאישיות הקורנת, החמימה, האדיבה והכל-כך אנושית העולה מתוכן? 

אך זה לא כל מה שנחשף במצלמתך הנסתרת, לירן. 

חדרת במרמה אל משרדו, התפרצת בעוינות אל המרחב האישי של אחי. שיקרת לו במצח נחושה, הזדהית בזהות בדויה והצגת מצג שווא כולל התחזות והצגת סימפטומים אותם בדית במרמה ובכזב זדוני. בחרת לעצמך את דמותו של "משה השקרן", המתנשא והיהיר. אולם הבלון הנפוח שהכנסת לחדר – מתפוצץ בשלב כלשהו וצחנתו די מתפוגגת. ברגע כלשהו לקראת סוף ההסרטה, אם מתבוננים בתשומת לב, הקליפה מתקלפת ונחשף "לירן היהודי". 

כאשר זכית להניח תפילין ולקרוא "שמע ישראל", לירן, באותן שניות היית מחובר לאמת: אל 4,000 שנות אמת ואור שאבותיך ואבותיהם הקרינו, חירפו נפש למענה ושימרו באהבה לאורך כל תלאות ההיסטוריה. התחברת לעומק פנימיות נפשך, שהאירה כבדולח באותם רגעים. הניצוץ היהודי החבוי בנשמתך וזהותך הפנימית האמיתית, הבליחו לשנייה, מעידות על המציאות העוצמתית שבאמת מגדירה ומאפיינת אותך. ולרגע קט הצליחה מצלמתך להציג את פניה הנאות בפני כל. 

לא, אין זו ידך שכואבת ומייסרת, לירן. בכל פעם שאתה משקר ובכל משימה זדונית נוספת שאתה מבצע: נשמתך היא שמתייסרת, פגועה ודואבת. 

הפעל מחדש את ההסרטה שלך: תפעיל 'לופ', חזור והבט בצילום שוב ושוב, עד שתזהה גם אתה את האמת. עד שתכיר ותתחבר לא אל "משה הבדאי והנוכל", אלא אל "לירן היהודי". 

ואם אתה זקוק לעזרה, אני מזמין אותך ליצור קשר (אפשר גם בסקייפ) או לקפוץ לביקור כאן ב-NYC. אשמח להעמיק את השיחה, להסביר לך באופן אישי ויסודי את ההיבטים המרתקים שהונצחו, לאורך שניות אחדות, במה שנקלט במצלמה שהסתרת. 

תהיה זו זכות עבורי, לעזור לך לקלף כמה שכבות גסות ומיותרות שהלבשת על אישיותך ולסייע לך להתחבר מחדש אל עצמך האוטנטי והאמיתי: לירן היהודי.

 שלך,

 

הרב אוריאל ויגלר

חב"ד במנהטן, ניו-יורק

פוחד ממערת שדים?

Blog.jpgבשבוע שעבר, בחול המועד פסח, בילינו עם הילדים. באחד הימים יצאנו לפארק שעשועים בלונג איילנד. הילדים שלי היו מאושרים והמתקן הראשון שהם בחרו היה נסיעה אל תוך מערת שדים.

שלושה מילדיי, בגילאים תשע, שש ושלוש, הצטרפו אלי. שמתי לב שהם מסוייטים מהרגע בו החלה הנסיעה. בהתחלה כבו האורות. אחר כך, אישה שנראתה כמו רוח רפאים התחילה לנוע לכיווננו ואז ראינו איש מפחיד מנגן בפסנתר. הקולות, הצלילים והחושך רק הגבירו את תחושת הפחד והילדים שלי היו מבועתים. הם רעדו מפחד.

ככל שהמשכנו, חזרתי בזכרוני לחוויות הילדות שלי שקשורות למערת השדים בפארק השעשועים בו אהבתי לטייל בדרום אפריקה. זכרתי  את הפחד שהייתי מרגיש אז, ותהיתי- למה אני כבר לא פוחד היום? למה הילדים שלי צורחים אבל אני רגוע לחלוטין?

עכשיו כשאני בוגר וחכם יותר, אני מבין ש"רוחות הרפאים" האלה הן לא אמיתיות. הן פשוט אשליה. האיש שמנגן בפסנתר אינו קיים למעשה. האישה המפחידה, מזויפת באותה מידה. אני מבין ומכיר את המציאות, ולכן איני מרגיש כל פחד. הילדים שלי, לעומת זאת, שעוד לא יכולים להבחין בין דמיון למציאות, נצמדים אליי ורועדים מפחד.

השבוע, אחד מחברי הקהילה שלי קרא לי, "הרב, אני מבועת!", הוא אמר. "אנ י עומד לסגור עסקה מעולה, אבל אני מודאג שאחד המתחרים שלי הולך לעקוף אותי ולחטוף את העסקה."

סיפרתי לו שכאשר הבעל שם טוב היה ילד קטן בן ארבע, הוא התייתם מאביו. אביו, בשכבו על ערש דווי, אמר לו, "ישראליק, אל תפחד מאף אחד, רק מה' אחד."

"כמובן," הסברתי, "אתה צריך לעשות כל שביכולתך כדי לאבטח את העסקה הזאת, אבל בסופו של דבר, תאמין בה ' והוא ידאג לך." הפחדים שלנו אינם אלא אשליות!

כן, יש לנו פחדים. יש החוששים שאם לא יעבדו בשבת, לא ירוויחו מספיק. אחרים חוששים שעל ידי מתן צדקה, הם יתרוששו. הדאגות הן אינסופיות. אבל בדיוק כמו רוחות הרפאים במערת השדים, דאגות אלה אינן אמיתיות. אנחנו כמו ילדים- נתקפים בפחדים אמיתיים כתוצאה מדברים שבעצם אינם אלא אשליות.

שמה של פרשת השבוע הוא "שמיני". המספר שמונה מייצג את העל- טבעי. המספר שבע מייצג את המחזור הטבעי של העולם. לדוגמא, האלוקים ברא את העולם ואת הסדר הטבעי שלו בשבעה ימים. שמונה, לעומת זאת, הוא מעל ומעבר לטבע. לדוגמא, אנו מלים את הבנים שלנו כאשר הם בני שמונה ימים, ברית המילה מסמלת את הקשר הנצחי העל טבעי שלנו עם אלוקים.

שבע הוא המציאות הנתפסת, ושמונה הוא האמונה והתקווה שלנו. שמונה הוא זה שגורם לנו להבין שאין לפחד מאף אחד, רק מה' אחד!

שבת שלום!

?רוצה עוד

Blog.jpg השבוע, משפחתי ואני נסענו לקראון הייטס כדי לעשות קצת קניות לפסח. בזמן שהיינו שם, עצרנו בחנות הגלידה המקומית. כולם קיבלו גלידה, כולל הבת שלי הצעירה, שרה, שטעמה שם גלידה בפעם הראשונה בחייה, והיא אהבה את זה! היא סיימה את הגלידה שלה מהר, בזמן ששאר הילדים סיימו בקושי חצי. כשהיא שמה לב לכך, היא נתקפה בהתפרצות זעם מתוקה כשהיא דורשת לקבל עוד גלידה.

זו היתה הפעם הראשונה שהיא טעמה גלידה, אבל היא בהחלט ראתה אותו בעבר. הילדים האחרים שלי אכלו גלידה בנוכחותה לא פעם, והיא מעולם לא הראתה חשק כל שהוא לטעום ממנה. היום היא השתוללה בטירוף עבור גלידה. איפה היא הייתה עד עכשיו? למה היא לא רצתה את זה קודם?

התשובה, היא כמובן, פשוטה. למרות שראתה גלידה קודם, היא אף פעם לא טעמה את זה. ברגע שהיא קיבלה את הביס הראשון, והרגישה כמה הגלידה טובה, כמובן שהיא רצתה עוד ועוד.

חכמינו מדברים על שלושה דברים בעולם הזה שגורמים לשינוי אצל בני האדם. הראשון הוא אלכוהול. כאשר אדם לוגם, הוא משתנה. ואם אתה שותה ולא מושפע מכך, זה רק אומר שאתה יכול לסבול קצת יותר. אבל אחרי שלגמת משקה נוסף, אתה בהחלט תהיה מושפע.

הדבר השני שמשנה את האדם הוא כסף. יש שמשתנים לטובה ממנו, ויש שהכסף משפיע עליהם לרעה. אבל אם אדם עשה או ירש כסף ועדיין לא הושפע מכך, זה פשוט אומר שהוא עדיין לא הגיע לקצה גבול הסיבולת שלו לכסף. אבל כסף ישפיע על אדם בדיוק כמו שאלכוהול משפיע. יש אנשים שישתנו בעקבות 10,000 $, אחרים 100,000 דולר, לאחרים רק מיליון יגרמו לשינוי ויש כאלה שהשינוי יגיע רק אחרי מיליארד.

הדבר השלישי, מלמדים חכמינו, היא התורה. תורה בהחלט תשפיע על כולנו- לטובה. אנחנו מתחילים לחשוב אחרת; התורה תשנה את המציאות שלנו. ואם למדנו תורה, וזה עדיין לא השפיע עלינו, זה פשוט אומר שעדיין לא למדנו מספיק תורה.

תורה היא כמו גלידה. היא טעימה מאוד. מדוע הבת שלי, שרה, לא רצתה גלידה בעבר? מכיוון שהיא מעולם לא טעמה את זה. וכך הוא עם התורה. לימוד  ועיון בתורה יגרמו לנו לאהוב אלוקות ורוחניות. למה אנחנו לא אוהבים רוחניות? כי  אף פעם לא טעמנו את זה באמת! אבל אפשר להיות סמוכים ובטוחים שברגע שנטעם את התורה כמו שצריך, היא תשנה אותנו ותרגש אותנו תמיד.

כשנשב מחר בערב לשולחן הסדר, נטעם מהמורשת היהודית היפה שלנו ומהתורה הטעימה. בעת עריכת הסדר, נקיים את מצוות "והגדת לבנך"- כשנספר לילדים שלנו את סיפורו של חג הפסח, ניתן להם לטעום את העונג שבלימוד התורה.ניתן להם להתאהב בתורה. נהפוך את ליל הסדר לאירוע מהנה ומרגש עבורם. ניתן להם לטעום, והם ירצו עוד ועוד...

חג שמח!

!זה הטייס שתוכל לסמול עליו

pilot.jpg העולם נכנס השבוע להלם עקב התרסקותו של מטוס נוסעים גדול אל תוך הרי האלפים בצרפת, 150 הנוסעים ואנשי הצוות על הסיפון, מצאו את מותם בהתרסקות. בהתבסס על המידע הזמין כעת, חברת התעופה הכריזה על האירוע כתאונה מכוונת בה טייס המשנה התאבד ולקח עוד 150 איש איתו.

מחשבותינו ותפילותינו עם משפחות הקורבנות. אנו איתם באבלם. זוהי טרגדיה שאין לתאר במילים.

מאז מתמיד אני סובל מפחד גבהים. לאחר נישואינו, יצאנו, אשתי ואני, לירח דבש בקייפטאון, בהר השולחן המפורסם. כשראיתי את ההתרגשות  של אשתי מהעליה להר ברכבל, לא רציתי לנפץ את תקוותיה, אז הצטרפתי אליה למסע למרות שכל דקה היתה עינוי עבורי...

לעתים קרובות אני צריך לנסוע, אם זה לאירועים משפחתיים או בתפקיד עורך חתונות עבור חברי הקהילה. בכל פעם שאני עולה למטוס, אני מכריח את עצמי להרגיע את הפחדים שלי. אני אומר לעצמי שהטייס הוא בשליטה ושהוא בוודאי מוסמך ומנוסה. אני אומר פרק תהילים ומנסה להירגע. למעשה, בנסיעה האחרונה שלי לפלורידה, הטיסה נכנסה למערבולות לא צפויות. פחדתי מאוד אך הכרחתי את עצמי לזכור שגם אם זה לא בשליטתי, מישהו אחר נמצא בשליטה. למרות שידוע היטב כי טיסה יותר בטוחה מאשר נהיגה, אני עדיין מעדיף לנסוע ברכב פרטי. במכונית שלי, אני מרגיש בשליטה, ואילו במטוס, אני צריך לשים את האמון המלא שלי במישהו שאני אפילו לא מכיר.

הטרגדיה של התרסקות המטוס השבוע היא שהנוסעים וחברת התעופה שמו את מבטחם במישהו שבסופו של דבר איכזב אותם. אין ספק שחברות התעופה ילמדו לקח מהטרגדיה הזאת הן יבינו שיש צורך במעקבים שוטפים לבדיקת  אמינות הטייסים ויציבותם הרגשית.

כולנו נתקלים במערבולות בחיי היומיום שלנו. יתכנו בחיינו מחלוקות משפחתיות ודאגות כלכליות... וברמה הגלובלית, תכנית הגרעין של איראן, הנוגעת לכולנו, מהווה טלטלה עזה גם כן.

באותו אופן שאנחנו צריכים להירגע ולסמוך על הטייס כאשר אנחנו טסים (וב 99.9% מהמקרים, אנחנו מגיעים ליעד שלנו ללא תקלות), כך, כשאנחנו עוברים את החיים, אנחנו צריכים להירגע ולהבין שיש מישהו בתא הטייס שאנחנו יכולים לסמוך עליו. יש לעולם מנהיג. הוא בשליטה, ולמרות שאנחנו לא יכולים לראות אותו, אנחנו יודעים שהוא קיים. עלינו לעשות כל מה שביכולתנו להביא לפתרון האתגרים שניצבים בדרכנו,  אך עם זאת, לסמוך על האלוקים שכבר יעשה את השאר.

אנו עומדים לחגוג את חג הפסח, החג בו אנו מציינים את הלידה של עם ישראל ואנחנו יכולים גם היום, לסמוך על אבינו היקר שבשמים! 

אז תרגעו! בורא העולם הוא הטייס!

?מי ניצח בבחירות

blog 2.jpgיהודי התפוצות צפו השבוע בנשימה עצורה, בבחירות בישראל. כשהגיעו התוצאות, עמוד הפייסבוק שלי התפוצץ מרוב פוסטים. חלק מהחברים שלי רתחו מזעם על כך שמפלגתם הפסידה בבחירות. כאילו שהעולם הגיע לקיצו... החברים האחרים שלי, לעומת זאת, קפצו משמחה כי למרות כל הסיכויים, מפלגתם עלתה.

אז שאלתי את עצמי- מי באמת ניצח בבחירות האלו?

* * *

כילד קטן, ר' זלמן אהרון ("הרז"א"), אחיו הגדול של רבי שלום דובער מליובאוויטש ("הרש"ב") התלונן, לעתים קרובות, על כך שהוא היה נמוך באופן ניכר מאשר אחיו הצעיר.

יום אחד, הרז"א התגנב מאחורי אחיו ודחף אותו בעדינות לתעלה קטנה. כשהרש"ב נעמד בתעלה, הרז"א ניצל את ההזדמנות והצביע על כך שעכשיו הוא היה הגבוה מבין שניהם.

הרב שמואל מליובאוויטש ("המהר"ש"), אביהם של שני הילדים, צפה מחלון חדרו בהתרחשות. הרבי ביקש כיסא, הורה לרז"א לעמוד עליו, וביקש ממנו, "תגיד לי בבקשה, מי יותר גבוה עכשיו?"

הרז"א ענה בהתרגשות, ששוב הוא היה הגבוה.

"אהה!" אמר הרב שמואל. "אתה רואה? על מנת להיות גדול יותר מהחבר שלך, אין צורך להוריד אותו. פשוט תגביה את עצמך!"

* * *

כשזה מגיע לעם שלנו, אנחנו, היהודים, בסופו של דבר רוצים את אותם הדברים- שלום, ביטחון ונוחות. כאשר זמן הבחירות מגיע, אנחנו מתווכחים בלי סוף על הדרך שתביא אותנו למטרה המשותפת.

אבל לעתים קרובות מדי הוויכוחים מסתבכים ומביאים אותנו למחוזות רחוקים ואז אנחנו טועים ומשפילים ומזלזלים בכל אדם שמעיז להרגיש אחרת מאיתנו. במקום להגביה את עצמנו, אנחנו דוחפים את האדם האחר למטה. לכולנו יש פגמים. מסתבר שקל יותר להצביע על הפגמים של האחר במקום לתקן את שלנו.

אז, למעשה, כולנו הפסדנו בבחירות!

עכשיו הסתיימו הבחירות ואנחנו יכולים להתחיל את תהליך הריפוי העצמי. עלינו להצית מחדש את האהבה שאנו חשים זה לזה, האהבה שירדה למחתרת בחודשים האחרונים, בזמן בו היינו עסוקים כל כך בבחירות.

אנחנו עומדים לציין את חג הפסח, שבו אנו חוגגים את החופש של העם שלנו. אחרי 210 שנה של עבדות, מצוקה וסבל, יכולנו להקרא סוף סוף "עם". העם שלנו עבר הרבה. אבל למרות חילוקי הדעות, בסופו של יום, אנחנו עם אחד מאוחד ואנחנו יודעים להשתמש בכח הקולקטיבי שלנו כדי להשיג מטרות עצומות.

רוצה לנצח בבחירות?

חג הפסח הוא זמן נהדר לנצחון! בואו נשתדל בתקופת הפסח לחזק את המאחד אותנו, את המשותף לכולנו. נתמקד רק בטוב שבכל אחד, ואז- כולנו ננצח!

?סקר: האם על ביבי לנאום בקונגרס

Blog.jpg שלום חברים, רציתי לשמוע את דעתכם:האם על ביבי לנאום בקונגרס? הבנתי שיהיו כאן דעות שונות ומגוונות. חלקכם יתעקש שדווקא צריך ביבי לדבר- הוא חייב להגן על ישראל מהנשק הכימי של איראן! אחרים יאמרו שביבי לא צריך לדבר בבית הלבן ולעצבן את אובמה ואת חברי הקונגרס "אנחנו הרי צריכים את אובמה לצידינו"-יאמרו. אחרים יטענו שנאום כזה לא יקדם במאומה, אז בשביל מה להתאמץ???

כשאני מסתכל לראות מה קורה בפייסבוק אני מגלה שבדף שלי יש לי חברים שבוחרים בבנט, חברים שבוחרים בליכוד ויש גם בוחרי מר"צ, יחד, ש"ס וגם לבני. אני מכיר מישהי שבוחרת שלא לבחור משום שהיא לא מתחברת לדרכו של אף מתמודד.
ראיתי גם מריבות לא נעימות, בלשון המעטה, ברחבי המדיה החברתית. אנשים מוציאים שם כאב גדול ושנאה וחוסר פרגון, תוך ניסיון לשכנע יותר ויותר אנשים לחשוב כמותם. קשה לקבל דעה שונה, מסתבר.

זה מזכיר לי את הבדיחה על היהודי שמגיע לאי נידח ומנין שלא במהרה יזכה לעזוב אותו, אז הוא מארגן לעצמו את חייו שם. לאחר תקופה ארוכה מאד מגיעה ספינת הצלה ומאתרת אותו. להפתעת צוות החילוץ, הם ראו על האי שני בניינים גבוהים ומיוחדים. "מה פשר הבניינים האלה?"- שאלו את היהודי.

 היהודי מצביע לעבר אחד הבניינים ואומר: "זה בית הכנסת הראשון שבניתי כשהגעתי לכאן."
 "ומהו הבניין השני?"
 "זה גם בית כנסת."
"אבל למה בנית שני בתי כנסת, הרי רק אתה נמצא כאן?"- הם שאלו.
"אתם רוצים לעשות ממני צחוק?"-ענה הלה בכעס, "לבית הכנסת ההוא אני לא אכנס בחיים, גם אם תשלמו לי!"

אתה יודע מה, זה בסדר שיהיו לנו, היהודים, דעות וגישות שונות, אבל כשזה הופך לשנאה ולהתגרות, אז יש לנו כבר בעיה. אהבת ישראל היא אהבה מעבר לדעות ולהבדלים, זוהי אהבה כזאת שלא משתנה לפי המפלגות בהן נבחר. גם אם מישהו שונא את ביבי , אני מחויב לאהוב אותו. אני יכול שלא להסכים לאידיאולוגיה של האדם, אבל אני אוהב אותו כבן אדם ומכבד אותו למרות שהוא, בעיניי, טועה במאת האחוזים.

אתה שואל האם אני חושב שביבי צריך לנאום בקונגרס, האם אני חושב שבכך שהוא ידבר, הוא יעצור את האיום האירני?... תשובתי לכך "אין לי מושג".  מה שכן אני יודע הוא שלעם היהודי יש כלי נשק אדיר שיכול בהחלט להגן עלינו מכל  איום שהוא, וזהו כוח האחדות. כשאנחנו מאוחדים, אנחנו חזקים ולא יוכלו לנו, לעולם לא נכחד.
אנחנו וודאי צריכים את צה"ל. צבא חזק וכלי נשק חיוניים עבורנו. עלינו להגן על עצמינו בכל דרך אפשרית, אבל לדעת שהמילה האחרונה היא בידי הקב"ה. כשבורא העולם מבחין בכך, שלמרות השוני הקיים בתוכנו אנחנו מאוחדים, הוא הופך אותנו לנצחיים, למוגנים וחזקים.

בשבוע הקרוב נחגוג את חג הפורים – חג התחפושות והמסכות.
למה להתחפש?
כשאנחנו מתחפשים, אנחנו מגלים בתוכנו חלקים שבדרך כלל מוסתרים. ה"אני" הרגיל שלי שכולם מכירים הוא לא כל מהותי. ה"אני" האמיתי שלי וה"אני" האמיתי שלך הם "אני" אחד. אנחנו באמת אוהבים אחד את השני, אנחנו לא מתווכחים ולא רבים, רק הרובד החיצוני נוטה להתווכח ולגרום לפירוד בינינו.

זוכרים את האחדות יוצאת הדופן שהפגנו בקיץ האחרון? זוכרים את התפילות חוצי האוקיינוסים שארגנו עבור חזרת הנערים החטופים? ומה עם האחדות שהפגנו בלווית  החיילים הבודדים? שם היינו ה"אני" האמיתי, השורשי, הדואג והאכפתי. כאלה אנחנו באמת! אנחנו במהותנו מאוחדים!

עשינו זאת בעבר ונוכל לעשות זאת גם בהווה. אנחנו עם דואג ואכפתי! זה עלול ליהיות עמוק בפנים ולהתגלות בתחפושות חג הפורים. אז מעבר לתחפושות ולמסכות, ואיתם, אנחנו עם אחד.
עם ישראל חי!

Looking for older posts? See the sidebar for the Archive.