בערב יום כיפור שלחתי אימייל לכל רשימת התפוצה שלי, באיחולי “צום קל ומלא משמעות”, וביקשתי להזכיר לכולם על תפילת יום הכיפורים בבית הכנסת. צירפתי רשימה של טיפים פרקטיים שיעזרו להעביר את הצום בקלות, וקריאה המבקשת מכולם להשתדל לעשות מצווה אחת נוספת לכבוד החג. בנוסף, צירפתי כמובן את הפרט החשוב ביותר- את לוח זמני תפילות יום הכיפורים.
בגלל שהאימיילים שלי מגיעים לאלפי אנשים, אני מוודא פעמיים כל פרט – את התאריכים, הזמן המדויק והלינקים. כך עשיתי גם באימייל הזה. בדקתי ובדקתי שוב. שלחתי אותו קודם לעצמי, רק כדי לוודא שהמייל מתקבל! אפילו התאמצתי יותר מהרגיל הפעם, כי אני יודע שבערב יום כיפור אפילו אלה שבדרך כלל מוחקים את האימיילים בלי לפתוח, אולי ירגישו מחוייבים לקרוא אותו.
ובכן, על אף שנקטתי משנה זהירות, האימייל נשלח לרשימת התפוצה אך, היה כתוב בו שיום כפור חל ב-26 בספטמבר, שזה למעשה התאריך בו חל השנה שמחת תורה! אופססס...
בדרך כלל רק 20% מהאנשים שברשימת התפוצה שלי פותחים את האימיילים שאני שולח, ומתוך 20% אלה, רוב הקוראים לא שמים לב לפרטים. לכן הייתי מופתע מכמות האנשים שהגיבו, והעמידו אותי על טעותי.
האימיילים שהתקבלו היו בחלקם כאלה של קוראים מבולבלים וחלקם כאלה שראו בטעות שלי טעות משעשעת או מעוררת הערכה:
"רבאי, האם יום כיפור נדחה השנה?"
"האם אנחנו נצום פעמיים השנה? היום ושוב בעוד שבועיים?"
"רבאי, לדעתי זה נחמד שהפעם יום כיפור חל בשמחת תורה. זה אומר שנחגוג הערב את שמחת תורה עם ליקר?"
"רבאי, זו הסיבה שבגללה אני אוהב את חב"ד!"
האמת היא שתקופת החגים היא תהליך. תחילה עוברים את חודש אלול, חודש בו אנחנו מודעים מאוד לקב"ה, לעצמנו, לעבר של עמנו ולעתיד שלנו. אז אנחנו מגיעים לראש השנה, מכתירים את הקב"ה למלך, ומקבלים החלטות לקראת השנה החדשה. לבסוף יום כיפור לפנינו, היום הקדוש והרציני ביותר בשנה היהודית. בדרך מסוימת, יום זה נחשב ליום הנישואין שלנו עם הקב"ה. אז, אנחנו ממשיכים לסוכות, פסטיבל גדול של הנאה. הסוכה מסמלת את חיבוקו החם של הקב"ה. לבסוף, השיא של תקופת החגים- שמחת תורה. הנאה צרופה וטהורה, כשאנחנו חוגגים את הקשר החזק שלנו עם הקב"ה ותורתו.
החסידים מסבירים כי אנחנו יכולים להשיג את אותו קשר מיוחד עם הקב"ה בהנאה ובריקודים ביום שמחת תורה, בדיוק כמו זה שאנחנו משיגים ביום כיפור עם צום ודמעות. אז למעשה, שני החגים הללו קרובים הרבה יותר מכפי שזה נראה. ביום כיפור אנחנו צמים, מתפללים ובוכים, אבל ביום שמחת תורה אנחנו רוקדים, שרים ונהנים. בואו ננעל את נעלי הריקוד שלנו ונתכונן להגיע למקומות רוחניים מאוד ביום השמח ביותר בשנה – שמחת תורה.