בשיאה של ארוחת החג שלנו, פציעה ארעה. התכנסנו יחד, 180 איש דיברנו על חירות ושרנו את שירי ההגדה היפים יחד, כששמתי לב שבני בן השנה זלמן, בוכה בהיסטריה. מיהרתי אליו וגיליתי שאח שלו בן הארבע סגר את הדלת על האגודל שלו. חלק גדול מהציפורן שלו נותק מהאגודל והמון דם ירד. ניקינו את אצבעו וחבשנו בפלסטר, ואחרי החג לקחנו אותו לרופא.
הרופא הוציא את הציפורן בשלמותה מהאצבע, ניקה אותה ותפר אותה בחזרה למקומה כדי שציפורן חדשה תוכל לגדול ולהחליף את זאת שנשברה.
כל התקרית גרמה לי לחשוב.
* הציפורניים שלנו נחשבות לחלק הכי פחות קדוש בגופינו – הן הנדחות ביותר מכל חלקי גופינו ומוסרות תדיר. יש לנו הרבה פחות תחושה בציפורניים מאשר בכל חלק אחר בגוף. הציפורניים שלנו גדלות שוב כשאנחנו קוצצים אותן, שלא כמו הידיים שלנו או הרגליים או כל חלק אחר בעל חשיבות. הייתם חושבים שלפגוע בציפורן לא יהיה סיפור גדול, אבל לא כך הדבר... כשהרופא קבע את הציפורן של זלמן, האחות הייתה צריכה להחזיק בו, אני הייתי עסוק מאוד בלנסות להסיח את דעתו ולרצות אותו, והוא היה חגור בחולצת כפייה קטנה. אהה, והם גם הרדימו את המקום הפצוע.
ציפורן קטנטנה אבל כל כך הרבה כאב. מה זה אומר?
על פי הקבלה, כל הנשמות של האומה היהודית מכילות יחד "גוף" מטאפורי. יש נשמות שמחוברות יותר לאלוקים והן שווות ללב או לראש. נשמות אחרות מחוברות אבל פחות בעוצמה – והן נחשבות הידיים והרגליים. אבל, יש גם נשמות שנראות מנותקות לחלוטין, ממש כמו ציפורני האצבעות. הן נראות כל כך מרוחקות וחסרות קשר ליהדות, נטולות מכל רוחניות, אבל במהותן הן עדיין חלק בלתי נפרד מהאומה היהודית.
למעשה, היה לנו חתך רחב ומגוון של יהודים בארוחת הסדר שלנו. היו לנו יהודים שהם "ראש" ו"לב", כמה שהם "ידיים" ו"רגליים", וכן גם כמה "ציפורניים". הייתה לנו הזכות לחלוק את הסדר עם אדם שלא נכח בסדר כבר 35 שנים! יחד, 180 נשמות יהודיות שאלו את ארבעת הקושיות, ויחד דיקלמו "בשנה הבאה בירושלים הבנויה". יחד, יצרנו את הגוף המשותף של האומה שלנו.
בדיוק כפי שהגוף זקוק לכל חלקיו במטרה לתפקד בשלמות ובפרודקטיביות, אנחנו צריכים שכל חלק באומה שלנו ישתף פעולה יחד כדי להגשים את המטרה שלנו, דרך המצוות והגאולה הסופית. זאת העבודה שלנו, המשימה שלנו, להגיע אל הנשמות שהן "ציפורני האצבעות" שבינינו ולהבטיח שהן חיוניות, חלק בלתי נפרד במלוא מובן המילה של הקהילה היהודית הגלובלית. כשאנחנו מאוחדים ועובדים יחד, אי אפשר לעצור אותנו.
* על פי שולחן ערוך – הקוד לחוק היהודי – אנחנו חייבים לבצע את קיצוץ הציפורניים בזהירות, כי הן יכולות להיות פוגעות, בעיקר לנשים בהריון. שולחן ערוך מסביר כי אדם הקובר את ציפורניו נחשב צדיק, אדם שפשוט זורק את ציפורניו הוא רשע, ואדם ששורף את ציפורניו הוא האדוק מכולם. למה? על פי התלמוד, עצם הפעולה של שריפת ציפורן של אדם כואבת למי ששורף אותה (כי זה חלק מהגוף), אך אם אדם כל כך נחוש למנוע אחר מלפגוע בציפורניו (על ידי דריכה על הציפורניים שלו, או בדרך אחרת), והוא מוכן להכאיב לעצמו ולשרוף את ציפורניו, אדם כזה הוא אדוק נחרצות.