במהלך אוגוסט נסעתי לצרפת, לדרום אפריקה, לאטלנטה, ללאס וגס ולקליפורניה. הייתי בחתונה, בבר מצווה, ובסעודת הודיה (אירוע הודיה לקב"ה על נס שעשה) – כל זה בשלושה שבועות.
תאמינו או לא, למרות שנהנתי מאוד, החלק הכי טוב בכל הטיולים שלי היה להגיע הביתה בסוף שלושת השבועות האלה. חציתי אזורי זמן, דילגתי מעל ארצות וצברתי יותר ג'טלג ויותר עייפות עם כל טיסה. אבל, זה היה שווה את זה. הגעתי למגדל אייפל בפריז, האכלתי פילים והחזקתי גורי אריות באפריקה, ביקרתי במפעל של קוקה-קולה באטלנטה וחזיתי בפריחה המלכותית והיפיפיה של התמר.
כל אחד שטייל ונסע יודע – החלק המתוק ביותר בכל טיול זה הסוף – החזרה הביתה. אין כמו בבית. המקום הפרטי שלך, עם האוכל שלך והחפצים שלך, מרגיש נפלא.
אנחנו מתחילים בקרוב את חודש תשרי, חודש בו כולנו "חוזרים הביתה" אחרי שנה של מסעות רוחניות ותהיות שונות.
בראש השנה אנחנו שומעים את תקיעת השופר. החסידים ממחישים את תפקידה של התקיעה בשופר במשל:
פעם היה מלך גדול שאהב מאוד את בנו, אך בגלל שהיה לבן יחיד, המלך רצה להיות בטוח שבנו לא יהיה לנסיך מפונק. המלך שלח אותו מחוץ לארמון עם מעט כסף וציווה עליו לצאת למסע ולהכיר את אדמתו ואת עמו.
הנסיך יצא כדברי אביו ונהנה מאוד מהמסע, ולא חזר לארמון זמן מה. אחרי שנים שחי מחוץ לממלכה, כאדם פשוט, הוא החליט לחזור הביתה. כשהוא חזר לארמון איש לא זיהה אותו. למעשה, השומרים חשבו שהוא משוגע מפשוטי העם וזרקו אותו החוצה.
הנסיך היה מדוכא ומריר. כל שהוא רצה היה לחחזור הביתה, למשפחתו ולארמון המלוכה שהכיר טוב כל כך. הוא נשבר ובכה במרירות. כשהמלך שמע את יללות הבכי שלו הוא זיהה את קולו של בנו. "זהו בני" הוא אמר לשומרים, "הכניסו אותו לארמון מיד!"
כך זה איתנו. במהלך השנה רבים מאיתנו נוסעים ומטיילים. יתכן שסטינו מעט מהמורשת שלנו, וממה שאנחנו מכירים כדרך הישר. יתכן והתמכרנו לתענוגות החומריות שהעולם הזה יכול להציע, במחשבה מוטעת שדברים אלה יביאו אותנו אל המנוחה והנחלה. אך קול יללות השופר של ראש השנה זה הדרך שלנו לבטא את הרצון לחזור. זה הבכי שממעמקי הנפש שלנו. בכי שאבינו שבשמים שומע ומזהה את הקול ששייך לבניו הסוררים.
השנה, אנחנו חוגגים את ראש השנה, מיד לאחר ליבור דיי, וישר לאחר החופשה. הפעם האחרונה בה ראש השנה היה מוקדם כל כך היה בשנת 1899, והפעם הבאה תהיה בעוד 76 שנים! כולנו חזרנו הביתה מחופשת הקיץ שלנו, הכי טוב בבית. בואו נוודא שאנחנו חוזרים הביתה גם מבחינה רוחנית – לאבינו שבשמים.