לפני כמעט שנה, ב-21 באוקטובר 2012, קמתי ב-5:00 בבוקר כמו בכל בוקר. כמו שאני עושה בכל בוקר, בדקתי את הטלפון שלי. אבל הבוקר ההוא היה שונה. ראיתי הודעה בקבוצת הוואטס-אפ של משפחת ויגלר, מאמא שלי בדרום אפריקה. אבי נפל מהמיטה בשנתו, והיא ביקשה מכולנו להתפלל עבורו.
לא חשבתי על זה רבות. זה לא נשמע כמו משהו רציני כל כך, אבל הבנתי שלא ביקרתי באוהל – מקום מנוחתו של הרבי מלובביץ' – כבר זמן מה, אז זה נראה לי אז כמו זמן טוב ללכת. ניסיתי להתפלל באוהל בקווינס לפחות פעם בחודש, בשם כל המשפחה שלי וההקהילה כולה. כשהגעתי כתבתי את המכתב שלי לרבי ונכנסתי פנימה כדי להתפלל.
בזמן הזה אבי נלקח באבולנס לבית החולים לינקספילד ביוהנסבורג, שם הרופאים עשו בדיקות כדי לגלות את מצבו. החכם שלנו אומר שלדעת מה המחלה זה כבר חצי מהתרופה. במקרה הזה הצוות הרפואי היה חייב לערוך מספר גדול מאוד של בדיקות עד שהם גילו מה הבעיה. אחי, מוטי, רופא כירורג מוכר מאוד בישראל, היה בטלפון עם הרופאים בדרום אפריקה, עד שלבסוף הם הבינו כי מדובר במפרצת מוחית.
כשראיתי את המילים האלה כתובות בכיתי בפעם הראשונה בחיי הבוגרים. הבנתי אז עד כמה זה רציני, והתקשרתי מיד לאישתי.
"אני עוזב הכל ולוקח את הטיסה הראשונה לדרום אפריקה" אמרתי לה.
וכך עשיתי. עזבתי הכל. לא היה לי אפילו זמן לנסוע הביתה קודם, אז בקשתי מאישתי שתביא לי את הדרכון שלי ועוד כמה דברים חיוניים. ביקשתי שתפגוש אותי בשדה התעופה, וכך היה. קניתי כרטיס בשדה התעופה, קיבלתי את הדרכון מאישתי והמראתי לדרום אפריקה.
14 שעות הטיסה ליוהנסבורג נתנו לי המון זמן לחשוב. המילים שאנחנו אומרים בתפילות ראש השנה שלנו, הדדהדו במוחי. בראש השנה, כתוב, יקבע מי יחיה ומי ימות, ותשובה ותפילה וצדקה יכולים לשנות את הצו.
בכל 35 שנות חיי, על אף שהתפילה הייתה מרגשת מאוד, הייתה לה משמעות מצומצמת מאוד עבורי באופן אישי. כמובן שתפילה זו מרגשת ומעוררת השראה בעיני – אלה היו בעיני המילים החזקות ביותר שבכל התפילות והטקסים שבין חגי תשרי. אבל מילים אלה עד אז לא היו לחלק של ממש מהמציאות שלי.
בבית הכנסת של אבי בדרום אפריקה, הלהקה הייתה נוהגת להקדיש את 45 הדקות האחרונות לשיר על בני הבית והמשפחה. זה היה החלק הטוב ביותר בתפילת ראש השנה. אבל בעוד אני מזמזם לעצמי את מילות התפילה במטוס בדרך לדרום אפריקה, פתאום הרגשתי את עצמי ממש מחייה את המילים.
פתאום, המילים "מי יחיה ומי ימות" קיבלו משמעות אמיתית מאוד. באמת לא ידעתי אם אבי יחיה או ימות. השורה האחרונה "אדם יסודו מעפר, וסופו לעפר", פתאום היה לכל כך אמיתי. על אף שאנחנו חושבים עצמנו חזקים, על אף כל ההישגים שלנו, הכל יכול להעלם ברגע.
המטוס שלי נחת ונסעתי הישר לבית החולים. אבא שלי היה צריך לעבור ניתוח נוירולוגי מסובך. למעשה כל האנשים הנפגעים ממפרצת מוחית, אפילו לא מצליחים להגיע עד בית החולים בחיים, מה שהפך את הניתוח למסוכן מאוד ומסובך, כפי שהסבירו לנו הרופאים.
מה אפשר לעשות כשמישהו במצב קשה? קוראים תהילים. כל ספר תהילים מחולק ל-150 פרקים, וזה לוקח בערך שעתיים לקרוא את כולו מההתחלה ועד הסוף.
דוד המלך, שחיבר את ספר תהילים, כתב שקריאה של תהילים יכולה לפתוח שערי שמים, וביום-יום, הרבי מלובביץ' כתב כי לו היינו מבינים את הכוח של ספר תהילים היינו קוראים בו 24 שעות ביממה.
במשך שעתיים אבי היה בניתוח, כשחייו מוטלים על כף המאזניים, רתמנו את כוחה של הטכנולוגיה המודרנית כדי לחזק את הכוח שבאמירת תהילים למען החלמתו.יש לנו קבוצה מורחבת של וואטס-אפ במשפחת ויגלרת ושלחנו בקשה לכולם שיתפללו למען בריאותו של אבי. בן דוד אחד ענה מיד והתחייב לקרוא פרקים 1-10, אחר הבטיח לקרוא פרקים 10-20 וכן הלאה. בדקות אחדות סיימנו כולנו יחד לקרוא את כל ספר תהילים למען בריאותו של אבי. נראה שקראנו את 150 הפרקים לפחות עשרים וחמש פעמים במהלך השעתיים האלה בהן היה אבי בניתוח, והחברים שלנו ועמיתינו לעבודה ראו את הפוסטים שלנו בפייסבוק, וכולם התפללו להחלמה מהירה בכל העולם.
כשנגמר הניתוח, הרופא יצא והודיע לנו שההליך הצליח והכל עבר בשלום. כשסיפרנו לו שמאות אנשים מסביב לעולם התפללו למען אבי, הוא אמר: "אהה! עכשיו אני מבין איך הצליח הניתוח!"
ברוך השם, אבי החלים. לקח לו הרבה מאוד חודשים להתאושש, לצבור כוחות ולחזור לשגרה בריאה ומלאה.
בחודש שעבר לקחתי את משפחתי לדרום אפריקה לחגוג בסעודת ההודיה של אבי. סעודת הודיה זו ארוחה חגיגית בה אנחנו מביעים את תודתינו לקב"ה שהציל אותנו מכל סכנה, על כך שעברנו בשלום אירוע שכמעט הביא למוות. הקהילה של אבי ביוהנסבוג הצטרפה כולה לחגיגה וכולנו יחד הודנו לקב"ה על נס התאוששותו של אבי.
השנה כשאנחנו מתפללים "מי יחיה ומי ימות" ביום הכיפורים, יום השיפוט, זה יהיה אמיתי הרבה יותר ועם משמעות גדולה יותר עבורי. כשנאמר "תשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רע הגזרה", אזכר שראיתי את זה בעיני שלי.
אני יודע שתפילותי יהיו חזקות ונשמעות יותר השנה. אני לא מאחל את מה שעבר אבי לאף אחד, אבל אני מקווה שהסיפור שלי יעזור לכם למצוא משמעות גדולה יותר גם בתפילותיכם.