אחד מתלמידי האדמו"ר הזקן (הרבי הראשון של חב"ד) העביר פעם קרוב לחצי שעה בתלונות לרבו על קשיי חייו ועל הדברים שלהערכתו חסרים לו בחיים. "אני צריך כסף לשלם את השכירות, כסף לחתן את בנותיי, כסף עבור בגדים לאשתי..." וזה רק קצה הקרחון של רשימת התלונות שהשמיע בדמעות שליש.
הרבי הסתכל עליו בחדות ואמר "כבר חצי שעה שאתה בוכה לגבי הצרכים שלך, אך לא ציינת אפילו פעם אחת לשם מה צריכים אותך!"
כרב, אני מוצא את עצמי, לא פעם, בצד המקבל של הצרכים והתלונות של אנשים.
"ראביי, אני זקוק לחתימה על מסמך, תוכל לעזור לי?" (מאדם שלא הגיב לאף טקסט, שיחה או אימייל ממני, כבר שנים)
"ראביי, אין שתיה מוגזת בקידוש היום, למה אין שתיה מוגזת?" (למרות שהסעודה היתה מעולה, הוכנה ע"י קייטרינג משובח וכללה סלטים וצ'ולנט ובשר...)
"ראביי, הצ'ולנט מתובל מדי, הצ'ולנט חסר טעם. ראביי, איפה הסלטים?"
כאלה הם חייו של רב. אפילו משה רבינו נאבק בתור מנהיג, כאשר עם ישראל התלונן על כל תנועה שלו.
וזו עבודה קשה. היא לא מתחילה ב-9:00 ומסתיימת ב-17:00, על רב להיות זמין 24/7 עבור ייעוץ, קבורה, חופות, גירושים, בריתות, בר מצוה, שיעורי תורה ותפילות בבית הכנסת... שלא לדבר על גיוס כספים ואיזון התקציב כולו!
אבל השבוע, זכרתי למה אני עושה את מה שאני עושה ועל מה כל הענין.
בכינוס השנתי של חב"ד בברוקלין, מצאתי את עצמי בין 5000 רבנים של חב"ד מכל קצוות העולם. היו לנו נציגים מאזארביג'אן, קפריסין, גואטמאלה, לאוס, סלובקיה, טוניסיה ומעשרות מדינות נוספות, וזה חוץ מ- 47 ארצות הברית של אמריקה.
הכינוס מגיע לשיאו בבאנקט מפואר בו משתתפים כל 5000 הרבנם וחלק מתומכיהם בערב של אחדות והשראה. בשולחן שלי בלבד, היו רבנים מתאילנד, קליפורניה, פלורידה, ישראל וברזיל.
גולת הכותרת של הבאנקט הוא המסדר, ה"ראל קול", במהלכו הרב משה קוטלארסקי, מנהל כינוס שליחי חב"ד העולמי וסגן יו"ר המרכז לענייני חינוך, הזרוע החינוכית של חב"ד ליובאוויטש, מפרט את כל המדינות המיוצגות באולם, וכולם יחד פורצים בריקוד ספונטני.
בזמן שרקדתי עם 5000 בני דורי, הגיע הרגע בו שכחתי את עצמי. השתלבתי בריקודים תוך שאני מאבד את עצמי ולא שם לב לסובב אותי. פתאום הבנתי, זה לא אני, או הצרכים שלי, זה קשור למה שאני יכול לתת לאחרים, במה שאני יכול לתרום לחברה ולא במה שאני יכול לקבל ממנה.
שם, באולם ההוא יחד עם עוד 5000 רבנים, שכולם מסורים לאותה מטרה כמוני- הפצת אור התורה והמצוות ומילוי העולם בשמחה ותשוקה ליהדות- הבנתי שלא הייתי מחליף את חיי עבור שום דבר אחר בעולם. שום דבר. אני שליח של הרבי, רבי מנחם מענדל שניאורסון.
ואולי זהו מסר לכולנו. במקום להתמקדבצרכים וברצונות האישיים שלנו, בואו ננסה להתמקד במה שאנו יכולים לעשות עבור הזולת. אין ספק, שעם הניסיון, זה ייהפך כבר להיות טבע שני.