יוהנסבורג, דרום אפריקה
.
היה זה הלילה האחרון של חנוכה , ה- 26 בדצמבר 1992.
הדלקנו את נר החנוכה האחרון ואבא שלי לקח אותי לשדה התעופה. במהלך הנסיעה הוא אמר לי "תזכור תמיד שבנר ה- 8 של חנוכה עזבת את דרום אפריקה כדי להתחיל בחיים חדשים בישראל". זה היה הלילה שהיגרתי מדרום אפריקה.
הייתי הראשון מהמשפחה שלנו להגר. התכנית הייתה ששאר בני המשפחה יצטרפו תוך זמן קצר. רק ארבעה שבועות קודם לכן אמא שלי הותקפה באכזריות בבית שלנו בשבת בבוקר. ההורים שלי החליטו שמספיק ודי, שכולנו עוזבים את המדינה.
להורים שלי , זה היה דז'ה וו . תראו, אני נולדתי בבולוואיו, רודזיה, ב 1978. באותו הזמן, איאן סמית היה הנשיא של רודזיה והשלטון הלבן במדינה זו, הגובלת בדרום אפריקה, עמד להעלם.
למעשה, בשנה שלאחר מכן, היה לרודזיה נשיא חדש, גבר שחור בשם אבל מיזורווה ,ושם המדינה שונה לזימבבואה . זמן קצר לאחר מכן, בשנת 1980, רוברט מוגאבה עלה לשלטון ושלטונו הידוע לשמצה נמשך עד עצם היום הזה.
אבי, הרב של בולוואיו, נמלט מרודזיה בסוף 1978 יחד עם רובם של היהודים במדינה, בשל אי השקט וחוסר היציבות. למרבה הצער, זימבבואה לא התאוששה ו"אסם התבואה של אפריקה" התפורר בהדרגה. (מעניין שאני הרב החב"די היחיד בעולם, כיום, שנולד ברודזיה!)
בשלב זה, הוצעה לאבא שלי ההזדמנות לשרת את הקהילה היהודית בניו זילנד או בדרום אפריקה. הוא שאל את הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל ,והרבי אמר לו לנסוע לדרום אפריקה. אז, אחי ואני גדלנו בדרום אפריקה, מדינה שבאופן טרגדי, אימצה מדיניות של אפליה גזענית כלפי האזרחים השחורים שלה, אבל היה מקום מפלט של בטיחות וביטחון ליהודים שבה.
אני זוכר בבהירות את מדינת האפרטהייד של שנות ה-80. אני זוכר את האוטובוסים הציבוריים מסומנים, " ללבנים בלבד." אני זוכר את המודעות בפארק האומרות, "ללבנים בלבד". אני אפילו זוכר את השלטים הגדולים מחוץ לשירותים ציבוריים שהכריזו "ללבנים בלבד".
ואז, בשנת 1990, נלסון מנדלה שוחרר מהכלא . דרום אפריקה יוצאת לדרך חדשה תחת הנהגתו בהשראה של וילם דה קלרק. העיתונים המקומיים תיארו את החשש שהיה ללבנים ולשחורים כאחד. שאלה אחת על שפתי כולם, "מה יהיה?"
ציפינו לפיגועים, למלחמת אזרחים, למרחץ דמים! העיתונים המקומיים ניבאו אותם. מפלגת האפריקאנס לעולם לא תאפשר לשחורים להשתלט בצורה חלקה כל כך, דאגנו. האם דרום אפריקה תהיה עכשיו כמו רודזיה שמעבר לגבול?
דז'ה וו
וכך, עזבתי את דרום אפריקה ביום ה-26 בדצמבר 1992.
אבל אז נלסון מנדלה עלה לשלטון כמנהיג הראשון שנבחר באופן דמוקרטי במדינה.
בכל התקופה הזו של דאגה וחשש, היה קול חזק אחד שהרגיע באופן עקבי את יהדות דרום אפריקה שלא היה ממה לפחד, שהכל יהיה בסדר. הרבי מליובאוויטש היה נחוש בדעתו . הוא סיפר לאנשים רבים, כולל לאבא שלי, שדרום אפריקה תהיה מקום טוב לקהילה היהודית, עד לבואו של המשיח .
ואכן, נלסון מנדלה זכה להיות הצינור לברכתו של הרבי. מנדלה הוביל באורח פלאי את דרום אפריקה דרך שינוי בלתי אפשרי, ולמרות כל נביאי הזעם ,"לאום הקשת " נולד ברוח של שלום ופיוס. שפיכות הדמים והחורבן הצפויים לא התרחשו - בדיוק כפי שחזה הרבי .
אני חושב שאנחנו, הדרום אפריקאים, באמת הבנו שחווינו נס מודרני, כאשר, במהלך גמר גביע העולם של הרוגבי ב-1995 בהשתתפות דרום אפריקה, 100,000 אנשים קראו במקהלה "נלסון, נלסון!", כשהוא הופיע על המגרש להעניק את הגביע לקפטן הדרום אפריקאי. הספרינגבוקס (נבחרת איחוד הרוגבי הלאומי של דרום אפריקה) היו יקרים ללבם של האפריקנים הלבנים של דרום אפריקה ושנואים על ידי הרוב השחור במדינה. על ידי ענידת הסמל שלהם ולבישת המדים של הספרינגבוקס, מנדלה איחד אומה שבורה, שניזוקה קשות על ידי גזענות ושנאה. אני זוכר את היום הזה היטב.
מנדלה סבל מאד בידיו של משטר האפרטהייד. הוא לא הורשה להשתתף בהלוויה של אמא שלו. הגבילו את גישתו להלוויה של בנו שנהרג בתאונת דרכים. עם זאת, ייאמר לזכותו, הוא מעולם לא נקם. הוא חיבק את כל הדרום האפריקאים , ללא קשר לגזע או לשייכות, ברוח של שלום, הבנה וסליחה. זה אחד מהשיעורים שאנחנו יכולים ללמוד מאדם ענק זה.
עברתי בחזרה לדרום אפריקה שלושה חודשים בלבד אחרי שעזבתי אותה. עם הזמן, אמא שלי הסכימה להרגע מההתקף הטראומטי שעברה וההורים שלי החליטו להמשיך לחיות שם .
אני אוהב את דרום אפריקה. ההורים שלי עדיין גרים שם עד היום, וכך גם חלק מהאחים והאחיות שלי. אנשים רבים רואים את ההורים שלי כמטורפים שהסכימו לחיות שם אחרי חוויה קשה כזו. אבל הרבי נתן ליהודי דרום אפריקה, ברכה ייחודית ביותר- שזה יהיה מקום טוב ליהודים עד לבוא המשיח ומנדלה שימש כזרז שהביא את הברכה אל הפועל. מאדיבה (כינוי כבוד למנדלה) היה הקטליזטור!
תודה לך, נלסון מנדלה.
תנוח בשלום.