כשהייתי בן 14 התארגנו כל חברי כיתתי לנסיעה לניו יורק לביקור אצל הרבי מליובאוויטש, מנהיגה של תנועת חב"ד. גרנו ביוהנסבורג, דרום אפריקה. ביקרנו מספר פעמים בישראל, היות ששני הוריי הם ישראלים, אבל לניו יורק עוד לא הגעתי.
דסקסנו את הנסיעה הזאת במשך שנתיים, התלבטנו לגבי הזמן האופטימאלי לנסיעה. אבל ב-2 למרץ 1992 נתקף הרבי בשבץ מוחי ולא יכול היה לדבר יותר והתכנית שלנו עמדה בסימן שאלה. הרבי נהג עד אז לדבר דברי תורה וחסידות עמוקים בפני קהל של אלפים. בימי ראשון עמד הרבי וחילק במשך שעות שטרות של דולר ובירך המוני יהודים שעברו בתור לקבלת הדולר, חלקם נסעו קילומטרים רבים כדי לזכות להשתתף במעמד. המטרה בחלוקת הדולרים הייתה עידוד הציבור לתרום מכספם לצדקה. אנשים היו שומרים ברשותם את הדולר אותו קיבלו מהרבי, ובמקומו נתנו דולר אחר (או מספר דולרים) לצדקה. הרבי גם היה נוהג לערוך פגישות אישיות בהם הדריך אותם ובירך את מעשיהם. הפגישות התקיימו בשעות הקטנות של הלילה.
אבל, כול זה נפסק בעקבות השבץ במרץ 1992, ומצאנו את עצמנו, ילדי הכיתה, חלוקים בדעותינו. מחצית מהילדים רצו לדחות את הנסיעה לניו יורק עד להחלמתו המלאה של הרבי וחזרתו לשגרה בחלוקת הדולרים והברכות. המחצית האחרת הרגישו שעלינו לנסוע מיידית, בלי להתחשב בשינוי שחל אצל הרבי. באותו הזמן, הרב שלום בער גרונר, אחד מרבני חב"ד הותיקים בדרום אפריקה, אמר, "חסיד לא ממתין. כשיש לו את האפשרות לראות את הרבי, הוא נוסע."
הייתי חלק מהקבוצה שבחרה לדחות את הנסיעה עד להחלמתו של הרבי כדי שנוכל לראות את הרבי יותר. לצערי, לא זכינו להגשמת החלום כי הרבי לא יכול היה לדבר וכך המשיך המצב למשך שנתיים עד יום פטירתו ביום ג' בתמוז 5754, 12 ביוני 1994.
בסוף, ביקרתי בניו יורק ביום השנה הראשון לפטירתו. החרטה העמוקה ביותר בחיי היא שלא ראיתי את הרבי. אני מתחרט מאד על כך שלא הצטרפתי לנסיעה ההיא, כי פספסתי פגישה עם האדם שעיצב את חיי, את חיי הקהילה שלי, ושל חלק גדול מיהודי העולם במאה השנים האחרונות.
אמנם לא ראיתי את הרבי, אבל השפעתו מורגשת בכל צעד בחיי. היה זה חזונו של הרבי שבעקבותיו שלח שליחים לקהילות יהודיות ברחבי העולם במטרה לסייע לעורר ולהחיות את החיים היהודיים, אפילו במקומות הנידחים ביותר. הרבי האמין שכל יהודי חשוב, והלהיב את החסידים במשימה למצוא יהודים בכל מקום ולאהוב אותם. להראות להם את היופי שבתורה ואת הכוח שבקיום כל מצווה בודדת.
מרכז חב"ד הישראלי שלנו באפר איסט סייד לא היה קיים לולא חזונו הגלובלי של הרבי. גם אבא שלי נמנה על שליחי הרבי ופועל בשליחות הרבי כבר 40 שנה ביוהנסבורג. רוב אחי ואחיותיי הם שליחי חב"ד. חמי וחמותי וילדיהם כולם משמשים כשלוחי הרבי ברחבי תבל.
בראשון ביולי, 2014, נציין 20 שנה לפטירתו של הרבי. ועל אף שהרבי לא נמצא איתנו פיזית, הוראותיו והדרכותיו ממשיכים להוביל את תנועת חב"ד העולמית.
במהלך עשרים השנים האחרונות חב"ד גדלה למימדי ענק. ישנם 4000 מרכזי חב"ד ברחבי העולם וחב"ד נחשבת לארגון היהודי הגדול ביותר שקיים מאז ומעולם. יוסף טלושקין פרסם עכשיו ספר שכותרתו היא " הרבי: הרב בעל ההשפעה הגדולה ביותר בעת החדשה," הספר הגיע למקום גבוה ברשימת רבי המכר והוא עוד לא יצא לאור!
לפני מספר שבועות, עליתי לקברו של הרבי בבית העלמין בשכונת קווינס. ביקרתי שם במסגרת תכנית "בלב אחד" עם גיבורי צה"ל. הזמנתי גם את מזכירו של הרבי ויושב ראש המרכז לענייני חינוך ומחנה ישראל, הרב יהודה קרינסקי שהצטרף אלינו וחימם את ליבות הגיבורים האמיצים במילותיו המרגשות. המפגש שלו עם החיילים, שהקריבו כל כך הרבה למען ארצם ועמם ריגש אותו מאד ובעקבות כך הוא החליט להעניק להם מתנה מאד ייחודית.
לכבוד ל"ג בעומר 1990, הרבי ביקש מהרב קרינסקי להנפיק מטבעות מיוחדים לחלוקה בתהלוכה. ההזמנה התבצעה במהירות, המטבעות היו מוכנים בזמן והרבי חילק אותם לחסידים. מספר מטבעות נשארו אצל הרב קרינסקי לאחר החלוקה. הם נשמרו אצלו במשך למעלה מעשרים שנה ועכשיו הוא החליט לחלק אותם למשלחת שלנו. החיילים ואני התרגשנו לקבל מזכרת יקרה מהרבי 20 שנה לאחר פטירתו. הרגשתי כאילו אני מקבל מטבע יקר מהרבי עם כל הברכות שהוא מכיל, משהו שלא זכיתי לו כשהרבי היה פיזית בחיים.
אנחנו יודעים שחיי צדיק הם נצחיים. רק הגוף הגשמי עוזב, אבל הרבי נותר איתנו, מברך אותנו ומעניק לנו כוח להמשיך לבצע את משימתו הקדושה.
כשאנו מציינים את יום השנה העשרים של הרבי, זהו הזמן להתחייב או להתחייב מחדש לעקרונות היסוד שלו- לאהוב כל יהודי ללא תנאי ולקבל את פני המשיח על ידי מעשי טוב וחסד.