הלם.
אימה.
טרגדיה.
שערורייה.
לא אמצא מילים שיכולות לתאר במדויק את האובדן העמוק שאנו חשים בשבוע זה.
במשך 18 ימים, בדקתי את החדשות מיד בכל בוקר כדי לוודא שהבנים נמצאו. אייל, גלעד ונפתלי היו בלבנו ובמוחנו כמעט ללא הפסקה. התפללנו בלהט ובלב שלם שהבחורים שלנו יימצאו בחיים. הקשבתי לתפילת סבו של אייל בעצרת בה השתתפו 10,000 בני אדם. כששמעתי אותו זועק ממעמקי לבו, הייתי בטוח שהשמים נקרעים.
אבל אחרי 18 ימינו קיבלנו את הידיעה המזעזעת, האכזרית שאייל, גלעד ונפתלי נורו למוות בדם קר רק שעות לאחר שנחטפו. פרצנו בבכי כשרחל פרנקל, אמו של גלעד, קראה, "נוח בשלום, ילד שלי"
סוף סוף גם שמענו את שיחת הטלפון שגלעד ביצע זמן קצר לאחר כניסתו למכונית. הוא הצליח להתקשר למשטרה ולחש, "חטפו אותנו." ברקע נשמעו קולות ערבים צורחים, "תורידו את הראש!" ואז יריות שנורו. אלו ככל הנראה היריות שהרגו את הבנים.
אבל בתחנת המשטרה לא התיחסו. הם חשבו שזו היתה מתיחה. השיחה היתה אמורה ליצור כוננות חירום, גיוס כל הגופים בישראל מהשב"כ, צה"ל והמשטרה. במקום זאת, התעלמו ממנה. כל אדם המעורב באבטחה היה צריך להתעורר ולהתייצב בכוננות, אך אבוי, התעלמו מהשיחה ובכך העניקו, שלא במודע, 10 שעות לחוטפים להעלם מהשטח, וכתוצאה מכך מצוד של 18 יום והחוטפים עדיין חופשיים.
בפרשת השבוע, עם ישראל משול ללביאה, הרובצת בשדה ומוכנה לזנק בכל רגע. לעתים קרובות אנו רדומים, אבל כאשר האזעקה מופעלת, אנחנו מתעוררים ומזנקים.
בעוד גלעד לא הצליח בתחילה לגייס את המשטרה, הוא בהחלט היה מסוגל לגייס את הקהילה היהודית העולמית. יש רגעים נדירים בחיים שבהם מצלצלת אצלנו הקריאה - קריאה לפעולה. זה היה אחד מהם. "חטפו אותנו." קריאתו של אייל, גלעד ונפתלי תפסה אותנו, טלטלה אותנו עד לליבה, וסרבה להרפות את אחיזתה. למרות שאנחנו, כאומה, לא מסכימים בצורה חדה על כל כך הרבה דברים, קריאה זו גייסה אותנו כיחידה אחת. הגבנו כעם אחד בלב אחד. משפחה אחת. התפללנו, למדנו תורה, הדלקנו נרות שבת, הנחנו תפילין והתחייבנו לשמירת מצוות חדשות לזכותם.
למשך 18 ימים, לא היה משנה אם אתה גר ביפן, דרום קוריאה, אלסקה, אמריקה או ישראל. לא היה משנה באיזה זרם של היהדות אתה תומך או לאיזו לקהילה אתה משתייך. האמת נעשתה ברורה לחלוטין - כולנו יהודים וכולנו בסירה אחת. אייל, גלעד ונפתלי העירו אותנו ואנחנו הסתערנו.
האחדות ששררה היא חסרת תקדים.הכוח העצום של המדיה חברתית איפשר לנו להתחבר אחד עם השני, להתפלל יחד ולבכות. ואז אירע האסון. אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים לנטוש את שיחת הקריאה. לא! במקום זאת, אנחנו צריכים להקשיב ולהפנים אותה.
אנו קוראים בתורה השבוע, כי העם היהודי הוא "עם לבדד ישכון". חשנו זאת במשך 18 הימים האחרונים. אף אחד לא דואג לנו כמו שאנחנו דואגים לעצמנו, אבל האהבה והדאגה שיש לנו לכולם חולשת על פני הגלובוס כולו. בואו נעשה מאמץ להמשיך את מה שאייל, גלעד ונפתלי התחילו - אהבה ואחדות שאין כמותן, שחולשות על פני כל המגזרים של האוכלוסייה היהודית.
כאשר אנחנו באמת מאוחדים, שום דבר לא יכול לעמוד בדרכנו.
אנו ממשיכים לדרוש מאבינו היקר שבשמים # bringbackourboys –להחזיר את הבנים ולהביא את המשיח שיגאל אותנו מהגלות המרה והאפלה הזו, כאשר אנו נתאחד עם אייל, גלעד ונפתלי.
