תארו לעצמכם את נח בונה את התיבה שלו היום. הוא מביא קורות עץ וכלי עבודה למרכז הטיימס סקוור ומתחיל לבנות ספינת ים ענקית ממוגנת לקראת המבול, שלטענתו, יחסל את כל העולם. הכותרות בתקשורת זועקות, "אדם מטורף בונה תיבה ענקית," ו, "אדם הזוי טוען שהאלוקים ישמיד את העולם באמצעות מבול." זו הייתה חגיגה תקשורתית לעיתונאים.
ואכן, זה מה שנח עבר, אם כי לפני עידן האינטרנט. במשך 120 שנה בנה נוח את התיבה, ובמשך כל השנים האלה, הוא עמד בפני לעג וגיחוך מתמידים. לו ה- BBC, אל ג'זירה, CNN וכל האחרים היו קיימים, הם היו מייבשים את נוח בתליה.
מספרים בדיחה על כתב CNN, כתב BBC וחייל קומנדו ישראלי שנתפסו על ידי מחבלים. המנהיג הציע להעניק לכל אחד משאלה אחרונה בשבי לפני המוות.
כתב ה- CNN אמר, "ובכן, אני אמריקאי, אז אני מבקש לרגל סיום חיי, לאכול המבורגר עם צ'יפס." המנהיג סימן לזוטר שעזב את השטח וחזר עם ההמבורגר והצ'יפס. הכתב אכל בהנאה ואמר, "עכשיו, אני יכול למות."
כתב ה- BBC אמר, "אני עיתונאי וכזה אהיה עד הסוף. אני רוצה לקחת את מכשיר ההקלטה שלי ולתאר את הסצנה כאן ואת מה שעומד לקרות. אולי מישהו ביום מן הימים ישמע את זה וידע שהייתי נאמן לעבודתי."
המנהיג מורה לעוזרו למסור את מכשיר ההקלטה והכתיב כמה הערות. ואז הכתב אמר, "עכשיו אני יכול למות בידיעה שאני נשאר נאמן עד לנשימתי האחרונה."
המנהיג הסתובב ואמר, "ועכשיו, בחור ישראלי קשוח, מה היא המשאלה האחרונה שלך?"
"בעט לי בפרצוף," אמר החייל.
"מה?" שאל המנהיג, "האם אתה לועג לנו בשעתך האחרונה?"
"לא, אני לא צוחק. אני רוצה ממך בבקשה בעיטה בפרצוף."
אז המנהיג דחף אותו לשטח פתוח ובעט בו בפניו ובגבו.
החייל נפל שרוע, אך מיד התגלגל על ברכיו, שלף אקדח 9 מ"מ מתחת למעילו, והרג את המנהיג. בבלבול שנוצר וכתוצאה מכך, הוא הגיע לתרמילו, שלף את רובהו וריסס בירי את המחבלים. כל המחבלים נהרגו או נמלטו על נפשם.
כשהתיר החייל הפצוע את העיתונאים מכבליהם, הם שאלו אותו, "למה לא ירית בהם מראש? למה ביקשת שיבעטו בך?
"מה?" ענה הישראלי, "ואחר כך ידווחו שאני התוקף?"
הבדיחה הזאת הייתה יכולה להיות מצחיקה לולא הייתה כל כך מציאותית.
השבוע, העולם היהודי צפה באימה במחבל ערבי שנגח עם מכוניתו לתוך קבוצה של אנשים שהמתינו בתחנת הרכבת הקלה בירושלים, הרג את התינוקת, חיה זיסל, בת שלושת החודשים ופצע תשעה נוספים.
"ההורים שלה חיכו לילד במשך שנים רבות ..." אמר הסבא, שמעון הלפרין. הוא סיפר על השמחה של הוריה בעקבות לידתה, ותיאר כיצד הוא נהנה לשחק עם נכדתו במהלך חייה, שבאופן טראגי הפכו קצרים כל כך.המשפחה חזרה מביקור בכותל כאשר אירע הפיגוע. "ההורים נמצאים בטראומה ומתקשים לעכל את הידיעה המרה," הוא אמר.
המחבל, תושב שכונת סילוואן, בעל עבר טרוריסטי, נורה על ידי קצין משטרה בניסיונו להימלט מהזירה. הוא נמצא כעת במעצר משטרתי. התקשורת התעלמה לחלוטין מהתקרית, או פרסמה אותו כך- "משטרת ישראל ירתה באזרח במזרח ירושלים." אם זה לא הסיכום העיתונאי המגוחך ביותר של אירוע, אני לא יודע מה יכול להיות מגוחך יותר.
תארו לעצמכם כיצד היו כותרות ה-AP מתארות את נוח. "נח מציל את משפחתו בלבד," או, "אדם אנוכי נותן לכל ברואי העולם לטבוע", או אפילו, "איש רע מציף את העולם."
למרות שנות הלעג הרבות, בהן התמודד נוח, אמונתו באלוקים מעולם לא התערערה. הוא ידע שהקב"ה יביא מבול אם האנשים לא יחזרו בתשובה, וזה בדיוק מה שקרה. הוא לא נתן למלעיגים להשפיע עליו.
גם אנו, יודעים את האמת ודבקים בה. הקב"ה נתן לנו את ארץ ישראל, זו האדמה שלנו ואנו חיים בה. הטרור לא יכריע אותנו וודאי לא יבלבלו אותנו דיווחים מעוותים. אנו נמשיך להגן על האדמה שלנו, על המשפחות שלנו ועל עצמנו, בדיוק כמו שעשה נוח.
יהי זכרה של התינוקת חיה בראון, ברוך!