בבוקר השבת האחרונה, בזמן שהתחלנו את תפילת "שחרית" בבית הכנסת, הממוקם במלון מריוט, הגיעה אלי אחת החדרניות, בריצה. "ישנו זוג יהודים למעלה," היא הסבירה, "אני יכולה להזמין אותם להצטרף לתפילה אצלכם?"
"ודאי שכן!" הסכמתי.
הבחור והבחורה הישראלים הצעירים, נישאו לא מזמן והגיעו ליהנות מחופשת "ירח דבש" בניו יורק. הם תכננו חופשה נחמדה, שקטה ופרטית במלון מריוט. הם ממש לא תכננו להשתתף בתפילות שבת בניו יורק. אבל התכניות השתנו ברגע שהחדרנית הבחינה שהם יהודים. היא נזכרה בבית הכנסת הקיים במלון, והפצירה בהם ללכת לשם.
מתוך נימוס, הם נאלצו לספק לה כל מיני תירוצים. "אנחנו עיפים... אנחנו בירח דבש... אנחנו לא חברים בקהילה...ועוד ועוד." אז היא הגיעה בריצה אלי לבית הכנסת במטרה לשאול אותי אם זה בסדר שיבואו. נתתי לה את הסכמתי, והיא הצליחה לשכנע את הזוג לרדת לבית הכנסת ולו בשביל לראות אותו. הם הופתעו לגמרי למצוא בית חב"ד מלא הפועל מתוך בית המלון בו הם בחרו לשהות! ולא רק בית חב"ד היה שם, הם מצאו בו מנין גדול לתפילה, ולאחריה, הוזמנו עם כל המתפללים ל"קידוש" עשיר!
אז, הם נשארו ונהנו מארוחת שבת מענגת עם צ'ולנט מעולה, וכמובן נהנו מכל דקה עם חברי הקהילה המקסימים. כשנפרדו מאיתנו, בסיום המפגש, הם ציינו בהתרגשות "איזה כיף לחוות במהלך ירח הדבש, שבת שכזו"
בפרשת השבוע, אנחנו קוראים על אברהם אבינו שזכה לביקור אישי מהקב"ה כשחש ברע והיה חולה לאחר שמל את עצמו בגיל 99. אך לפתע, באמצע שיחתם, אברהם מבחין בקבוצת זרים עוברי אורח. אברהם מבקש מהקב"ה להמתין לו וממהר לעבר הזרים במטרה להזמינם אליו! הוא מבשל עבורם סעודת מלכים ודואג לכך שירגישו בנוח באהלו. מאירוע זה, הגמרא מלמדת אותנו על חשיבותה של מצות "הכנסת אורחים", שערכה גדול יותר אפילו משיחה עם הקב"ה.
הקב"ה שולח לנו, מדי פעם, הזדמנויות לקיים מצוות. הן מגיעות מסוגים שונים ובצורות שונות- לפעמים אפילו דרך חדרנית במלון מריוט שמסוגלת לשכנע זוג ישראלים להשתתף בתפילות בבית חב"ד, ובכך לזכות אותנו במצוות "הכנסת אורחים"...
אם אברהם אבינו הצליח לצאת מעצמו, בשעה שהיה חולה וסבל כאבים, ואפילו הפסיק את שיחתו עם הקב"ה(!) על מנת לקבל אורחים לאהלו, גם אני, שהופרעתי, כאברהם אבינו, באמצע תפילתי אל הבורא, וגם כולנו, נוכל, ללא ספק, למצוא דרכים לקיים ולבצע מצוה חשובה זו של הכנסת אורחים.