מורה בבית הספר היהודי למדה את עשרת הדיברות עם תלמידיה בני השש. לאחר שהסבירה את מצוות "כבד את אביך ואת אימך," היא שאלה, "האם יש מצווה שמלמדת אותנו כיצד עלינו לטפל באחים ובאחיות שלנו?"
בלי להחסיר פעימה, ילד קטן אחד (אח גדול לכמה אחים ואחיות) ענה, "לא תרצח!"
ככל שאנו אוהבים את האחים שלנו, לפעמים קשה לנו להסתדר איתם.
-------
חבר הקרוב שלי, יענקל, שיתף אותי בסוד כואב מאוד לפני כמה שנים. יש לו רק אח אחד והם לא מדברים אחד עם השני כבר שנים רבות. הם גדלו במשפחה קטנה, וזה כואב לו מאוד שהם לא מדברים וכל זאת בגלל מריבה טפשית למדי. למעשה, הוא כבר לא זוכר את הפרטים המדויקים של מה שהם נלחמים עליו!
אני עודדתי מאוד את יענקל לפנות אל אחיו (שחי בישראל) ולנסות ליישב את העניין, אבל הוא התעקש שהוא לא יכול. אולי האגו שלו הפריע לתהליך, או אולי הוא פחד שיידחה על-ידי אחיו, או אולי זה פשוט כי עבר כבר יותר מדי זמן, אבל השתיקה המשיכה לעוד מספר שנים נוספות. אפילו הקדשתי את דרשת יום הכיפורים לנושא זה לפני כמה שנים בתקווה לגרום לפיוס.
22 שנים חלפו מאז שיחתם האחרונה של האחים.
אבל, רק לאחרונה יענקל אמר לי שהוא ראה שיחה שלא נענתה מישראל בטלפון שלו ממספר שהוא לא הכיר, ולכן הוא התקשר בחזרה כדי להבין מי הוא האלמוני שניסה להגיע אליו. הוא לא זיהה את קולו של האיש שנענה לקריאתו, אז הוא אמר, "קוראים לי יענקל, הייתה לי שיחה שלא נענתה ממספר זה, עם מי אני מדבר?"
"אני במקרה אחיך," השיב האיש, "אבל אני לא חייגתי אליך."
"מה זאת אומרת? יש לי שיחה שלא נענתה ממך!" יענקל התעקש.
"ובכן, אתה בטח טעית במספר," הסביר האח, "כי אני אף פעם לא התקשרתי אליך."
יענקל החליט לנצל את ההזדמנות, ואמר, "ובכן, זו מוכרחה להיות השגחה פרטית שחיברה אותנו היום ..." והם התחילו לפטפט בקלילות, להוטים לפצות על הזמן האבוד. במשך השבועות האחרונים, הם דיברו כל יום, עם תוכניות להיפגש בקרוב וליישב פנים אל פנים, באופן רשמי, את הסכסוך.
בפרשת השבוע אנו קוראים על אברהם, שנאלץ לשלוח את בנו ישמעאל מביתו משום שהוא הפך לרע ורדף את אחיו יצחק. אברהם בוודאי לא היה עושה את זה, אלא אם כן לא היתה לו כל ברירה. אך הם הפכו למנוכרים זה לזה ולמרות שאברהם הלך לבקר את ישמעאל פעמיים, בשתי הפעמים הוא הגיע אליו ורק אשתו הייתה בבית. אבל ישמעאל לא נהג כמוהו. הוא במשך למעלה משבעים שנה לא הגיע ולו פעם אחת לבקר את אביו, עד לפטירתו של אביו.
בפרשת השבוע אנו קוראים על הלוויתו של אברהם, שישמעאל השתתף בה, הוא הלך לצד אחיו יצחק. למרבה הצער, הוא לא תיקן את המעוות בחייו של אביו.
כרב קהילה אני עד לאינספור קרבות בין אנשים שבאמת אוהבים אחד את השני וזה כואב לראות. הורים וילדים, אחים ואחיות, בני דודים ... מכל סוגי הקשר! אנחנו מתדרדרים לקטטות ושוכחים לעתים קרובות על מה ולמה רבנו- אנחנו רק יודעים וזוכרים שאנחנו לא מדברים. אבל מי בסופו של דבר סובל? אנחנו עצמנו. אנחנו פוגעים בעצמנו יותר מכל אחד אחר.
חיינו קצרים מדי. זה הזמן לסלוח. גם אם אתה צריך להרים את השפופרת ולחייג לקרוב משפחה המתנכר אליך ולאחר מכן להכחיש שאתה הוא זה שיזם את השיחה, שיהיה כך! עשה זאת בכל מקרה. חייג והתפייס עם אלה שאתה אוהב.