הקורונה הסתיימה! הידד!
באחד הימים השבוע נכנסתי לגוגל, והקשתי בשורת החיפוש "מתי ייגמר וירוס הקורונה?", קיבלתי לא פחות מ5.2 מיליארד תוצאות! הקשתי שוב בשורת החיפוש "מתי ישוחרר החיסון נגד הנגיף החדש (קורונה-קוביד 19)", תוצאות החיפוש הצטמצמו ל1.7 מיליארד תוצאות בלבד.
בכל שיחת סלון, או ועידת 'זום' בארבעת החודשים האחרונים, השאלות היו רבות מספור והתשובות מועטות. הלא נודע, הדאגה וחוסר המידע והבהירות שלטו בשיח הציבורי והפרטי. נדמה לי שכולנו גיגלנו את אותם שאלות פחות או יותר...
כמו בכל קיץ, כשמתקרב חודש יולי, אני יושב ומכין את לוח השנה ומנסה לשבץ את האירועים לשנת הפעילות הקרובה, אבל לא ידעתי מאיפה להתחיל. נוכל לקיים את אירוע ההתרמה השנתי שלנו או לא? מה לכתוב על ראש השנה, או שמחת תורה? לעדכן על סעודות שבת קהילתיות או לא? מהו ה'נושא' השנתי של משתה הפורים, יהיה בכלל?
שתבינו, כל שנה אנו יושבים, רעייתי ואנוכי, ומתכננים בפרוטרוט את השנה הקרובה, כדי שכולם יוכלו להיערך בהתאם ומראש. אבל הפעם, שוב ושוב, בכל חג, בכל תאריך קבוע של אירועים שאנו עושים כבר כמה שנים, חזרה התשובה "לא יודע!" – "אין לי מושג" – "איך אפשר לדעת עכשיו?" – סימני שאלה, ועוד סימני שאלה. איך אפשר להחליט עכשיו מה יהיה מחר, בעוד חודש, בעוד חצי שנה..
במבט לאחור, ארבעת החודשים האחרונים היו גם בסגנון כזה, כאשר לא היה לנו מושג איך ייראה חג הפסח, פעילות ל"ג בעומר, מסיבת שבועות, וכן הלאה. אבל איכשהו התגברנו, וכולנו היינו באותה ספינה פחות או יותר. אבל להישאר בסימני שאלה או תהייה על שנת שלימה! שנה שעוד לא התחילה, הפך לנטל כבד פתאום. הרגשה של חומה שחוסמת אותך לכל האורך והרוחב.
אחד היסודות הנפשיים שעוזרים לנו להתנהל בצורה שפויה בחיים, הוא השליטה על המצב. גם אנשים שלא נמצאים בתפקידי ניהול ושליטה בעבודה, יודעים ומוקירים את השליטה הקטנה הזו, על היממה, על החודש הקרוב. עושים תוכניות, לנסיעה, לפגישה, לחופשה, כשאתה יודע מה מתקרב ומה יקרה, אתה רגוע יותר.
כשאתה נועץ בלוח השנה איזו חופשה משפחתית, או סוף שבוע זוגי בדצמבר, פתאום החורף כבר לא כל כך קר ומעיק. הידיעה באיזה בית ספר ילמדו הילדים שנה הבאה, ולאיזה מחנה קיץ יצטרפו בחודשיים של קיץ מהביל, משדרת יציבות. תכנון שמחה משפחתית, כמו בר\בת מצוה, שתקרה בעוד שנתיים או שלוש מכניסה אוירה של כוננות והתרגשות. אלו הדברים שעוזרים לנו להתקדם, לראות קדימה ולצעוד לשם בבטחה.
ופתאום, כאוס מוחלט. לקח לנו כמה ימים או כמה שבועות, עד שחדרה ההכרה שאין לנו שום שליטה בסדר היום, השבוע, או העתיד. הכל התבטל, במימד האישי, המשפחתי, העסקי, המדינתי.
אז מתי ייגמר הסיוט הזה? מתי ייעלם הנגיף הארור מחיינו? מתי שתחליטו! עכשיו, אם תרצו!
כן, עד כמה שזה נשמע לכם הזוי, זה בידיים שלכם. הוא יכול להסתיים ולהתנדף לחלוטין ברגע שרק תרצו.
אני מקווה שאתם מבינים לאן אני חותר. את התרופה לנגיף ימצאו בעז"ה, ואם יבוא גל שני ח"ו יוכלו לטפל בחולים ולמנוע את האסונות שהיו ברובם בגלל בלבול וחוסר היערכות נכונה. אבל אני מדבר יותר על הקטע של השליטה. אם רק נבין שמעולם לא היינו בשליטה אמיתית על החיים שלנו, על המעשים שלנו, על סדר היום שלנו, נכיר בכך שאפשר לסיים את הבהלה הזו.
הרגשת העוצמה, השליטה, הכוח בידיים, היתה אשליה מתוקה. היחיד שיש לו שליטה מלאה בכל מה שזז הוא בורא העולם ומנהיגו. כן, כבר 5780 שנה מאז בריאת העולם, הוא מנהל דה פקטו כל תזוזה בכל שניה. אז קחו נשימה עמוקה, תרגילי מדיטציה מוכרים, שקט, התבודדות, התבוננות, ותתחברו למוטיב האמונה הקיים בכל נשמה יהודית עמוק פנימה. תנו לו מחדש את המפתחות להובלה, ותתפלאו לגלות איך החיים חוזרים למסלולם בשניה אחת. הפחדים ייעלמו, הדאגה תפנה את מקומה לשלוות נפש, תשתחררו באחת מבהלת הקורונה!
דבר אחד אני יוכל להבטיח לכם: המגיפה העולמית, הנגיף שהשבית חלקים ניכרים בחיינו ובעולם כפי שהכרנו אותו עד מרץ האחרון, תיעלם רק כאשר השולט האמיתי והיחידי בעולם יחליט שהגיע הזמן. אבל אנחנו, בסביבה הכי קרובה אלינו, יכולים להחליט לסיים את השפעות הקורונה על מסלול חיינו, מיד, ברגע. זאת על ידי שנשכיל להפנים שהשליטה היא שלו, ולא שלנו. בעצם תמיד היתה ככה. אבל עכשיו אין חולק על כך.
ביום חמישי השבוע, ציינו מיליונים ברחבי העולם את יום פטירתו ה-26 של הרבי מליובאוויטש. נקודה מרכזית, שעברה כבריח התיכון בכל שיחותיו, נאומיו, מכתביו, של הרבי עם יחידים ועם ציבור, היתה החשיבות לפתח ולהעצים את כוח האמונה בקדוש ברוך הוא. לעודד חשיבה חיובית, תמיד, גם במצבים קשים ומורכבים. כשכוח המחשבה עובד על מסלול של אופטימיות, מתוך אמונה וביטחון בבורא עולם ומנהיגו, אנו בעצם יוצרים את הכלי לקבלת תוצאות חיוביות, שמחות, שאנו כמהים כל כך למצוא.
תוך כדי שאני כותב את המילים הללו, מבזקי החדשות מתפרצים מהטלפון ורצים מול העיניים. "עקומת הקורונה שוב בעלייה, נדמה שהבידוד והסגר לא עובדים", "התפרצות מחודשת של הנגיף, באיזורים חקלאיים גדולים בארה"ב", "ארצות ברית הנדבקים במגיפה", "יוסטון טקסס לקראת חג העצמאות הגרוע ביותר.." ועוד מהסוג הזה.
בעוד כמה שעות, עם כניסתה של שבת המלכה, אני מתכוון לכבות את כל המכשירים האלקטרוניים בבית. להתנתק כליל למשך 25 שעות מתשדירי הבהלה של תקשורת צמאת כותרות סקופים ורייטינג. אבל האמת? למה לחכות לשבת? יש לנו את הכוח, ואת השליטה, לכבות את כותרות התבהלה ורעשי ההפחדה כל יום. זאת על ידי שנשים מבטחנו בה', היחיד ששולט באמת בחיינו, רופא כל בשר ומפליא לעשות. לכו על זה, מומלץ לשימוש ביתי.
לא רק השבת, לא רק השבוע, מעכשיו למשך כל החיים, בריאים שמחים ומאושרים.
שבת שלום ומבורך,
הרב אוריאל ויגלר